קולם של מומחים לחינוך לא נשמע אל מול ההשבתה (לא שביתה – השבתה שכל הצדדים המעורבים אחראים לה) המתמשכת של בתי הספר התיכוניים, וחבל. רובם בדעה שמוקד המחלוקת בין משרדי האוצר והחינוך לארגון המורים העל-יסודיים חסר חשיבות - יש האומרים חסר כל חשיבות - לעתידה של מערכת ההשכלה התיכונית. כדברי אחת הדמויות הפדגוגיות המובילות: גם אם ארגון המורים יודיע הבוקר בחגיגיות שלנוכח מצב המלחמה הוא מוכן להתיר לבתי הספר התיכוניים להעסיק עד 6 אחוזים מהמורים בחוזים אישיים וגם אם משרד האוצר יודיע בחגיגיות שמאותה הסיבה הוא משהה את דרישתו להעסיק 6 אחוזים מהמורים בתיכונים בחוזי עבודה לא-קיבוציים, ההשפעה של כל אחד מה”וויתורים” על החינוך וההשכלה של תלמידי ישראל בכיתות הגבוהות תהיה אפסית.
1 צפייה בגלריה
שר האוצר סמוטריץ', שר החינוך קיש ויו"ר ארגון המורים ארז
(צילום: אלכס קולומויסקי, הדר יואביאן, שלו שלום, shutterstock)
ההתעקשות של האוצר על הכללה של סעיף החוזים האישיים בהסכם עבודה עם מורי התיכונים מעידה על קיבעון תפיסתי - כפי שמעידה על קיבעון דומה ההתנגדות העיקשת של ארגון המורים לאותו סעיף בהסכם. כבר היום, למשל, תלמידי תיכונים רבים לומדים מדעים כמו פיזיקה וכימיה מחוץ לבית ספרם, במערכת מיוחדת המאוישת על-ידי מדענים. כבר היום מנהלים של תיכונים מעסיקים, בתמיכת הרשויות המקומיות, עובדי הוראה במקצועות מגוונים בשיטות העוקפות את העבודה המאורגנת. וכבר היום ברור שהכשלים של החינוך בתיכונים בארץ - שהוא, רצוי לציין, במצב יחסית טוב בהשוואה לחינוך יסודי ובמיוחד בהשוואה לחטיבות הביניים הצולעות כשיטה - לא קשורים להיות המורים והמורות חברים באיגוד מקצועי. הכשלים נובעים מהיות מערכת החינוך התיכוני מאובנת, מקובעת, לא מתחדשת ולא פתוחה מספיק, לא מעודדת יצירתיות, מקוריות וצבירת ידע ועוד כהנה וכהנה בעיות שעימן מתמודדות מערכות ההשכלה העל-יסודית בעולם. קשה אפילו לחפש מופת של מערכת כזו שניתן לייבא ולאמץ; פינלנד, פולין וקוריאה-הדרומית הועלו בתחילת המאה ה-21 כמודלים של השכלה תיכונית מובילה ראויים לחיקוי. בשנים האחרונות ההערכה שלהן השתנתה לרעה. חלקן הידרדרו בגלל ניהול כושל וחלקן התגלו כמזיקות לתלמידים ולמורים יותר ממה שהן מועילות. בארץ תורמת לכאוס החינוכי גם התחלופה התדירה של שרי החינוך, כשכל שר מביא עימו רפורמות חדשות.
כאמור, המריבה המשביתה את החינוך בתיכונים לא קשורה לשכר; על תוספות השכר למורים הושגה הסכמה. בהשוואות בינלאומיות הלוקחות בחשבון הכנסה לאומית ריאלית לנפש, שכר המורה בארץ מכובד. המריבה, במהותה, היא על כיפוף ידיים, מהסוג של “מי יכופף ראשון את מי”, אומר פקיד בכיר מאוד באוצר. תוצאותיה לא ישפיעו כהוא זה על רמת הידע המקצועי של המורים ולא על הכישורים הפדגוגיים שלהם. העובדות מדברות בעד עצמן: חוזי עבודה אישיים שהונהגו - בתרועות ניצחון - בענפים אחרים של המגזר הציבורי לא שיפרו במאומה את ביצועיהם. במקרים רבים קרה ההיפך.
מישהו בהתגוששות מקוממת זו צריך להיות המבוגר האחראי ולראות לנגד עיניו את טובת התלמידים, שסבלו בשנים האחרונות מאובדן השכלה וממכות חיצוניות קשות
מישהו בהתגוששות מקוממת זו צריך להיות המבוגר האחראי ולראות לנגד עיניו את טובת התלמידים, שסבלו בשנים האחרונות מאובדן השכלה זועק לשמיים וממכות חיצוניות קשות. רן ארז, יו”ר ארגון המורים, לא ייסוג מהתנגדותו העקרונית לחוזים אישיים; מבחינתו זו בגידה בציבור שהוא מייצג. לפיכך, מצוות הוויתור והפשרה מוטלת על שרי האוצר והחינוך: בנסיבות הלאומיות והחינוכיות העכשוויות אין מקום ואין טעם להמשיך להתעקש על הכללת סעיף החוזים האישיים בהסכם העבודה עם ארגון המורים. יש כן חובה ציבורית ואחריות ממלכתית להחזיר את המורים והתלמידים לכיתות. להחזיר עוד היום, לפני ש”6 אחוזים של חוזים אישיים” יהפכו ל”ציר פילדלפי” חדש, בחינת סלע קיומנו. והם לא.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.09.24
