גם המצגות מלאות הרהב של ראש הממשלה לא יכולות להסתיר את המציאות הקשה. ישראל נמצאת בבור אסטרטגי שהולך ומעמיק. כיצד נקלענו למצב הזה, שבו אנחנו נלחמים בשבע זירות ולא מצליחים לנצח באף אחת מהן?
1 צפייה בגלריה
yk14070784
yk14070784
זו מלחמה נגד מדינה, לא ארגון טרור. כוחות צה"ל נלחמים בעזה
(| צילום: דו"צ)
האירוע המכונן הוא כמובן 7 באוקטובר. אבל מיד אחריו אימצה ישראל שלוש החלטות אסטרטגיות שגויות. השגיאה הראשונה הייתה אימוץ הנרטיב כאילו אנחנו נלחמים בעזה נגד ארגון טרור. מה שבאמת קרה הוא שמדינת עזה, זו שהוקמה דה-פקטו ב-2007, פתחה במלחמה נגד מדינת ישראל. ובמלחמה בין מדינות נכון להשתמש ביתרון היחסי על האויב, והיתרון שלנו איננו הצד הצבאי אלא היכולת לחנוק כלכלית את הצד השני.
השגיאה השנייה היא אימוץ המוטו לפיו "רק לחץ צבאי..." מי שאימץ גישה זו לא מבין את אופי המלחמות של המאה ה-21. הגורם החשוב ביותר במלחמות ההווה זו האוכלוסייה. חמאס מבין זאת היטב ואנחנו לא. דיקטטורים כמו סינוואר אינם חוששים מלחץ צבאי וגם אינם מושפעים ממספר ההרוגים בצידם. סינוואר, כמו לואי ה-16 וכמו הצאר הרוסי, חושש משני דברים בלבד: מקיום אלטרנטיבה שלטונית ומהימצאות המון רעב וכועס. ישראל ויתרה על שני מאמצים אלה.
וזה מוביל לשגיאה השלישית. כשנשאל רה"מ עוד באוקטובר על ידי הנשיא ביידן בדבר היום שאחרי, חזר נתניהו על השגיאות של בגין, שמיר, רבין, ברק ושרון, אשר כל אחד מהם, בדרך שונה אך עם מסר דומה, אמרו: הבעיה של הפלסטינים היא שלנו, אנחנו נפתור אותה.
באוקטובר הייתה לישראל הזדמנות להעביר את הבעיה למגרש אחר, אם היינו אומרים את הדבר הבא: ביום שאחרי לא יהיה שלטון חמאס בעזה אך גם לא ממשל צבאי ישראלי. ישראל מוכנה כאן ועכשיו לנהל דיאלוג עם מדינות ערב ומדינות המערב, כאשר כל פתרון עתידי שיבטיח שעזה תהיה מפורזת מנשק — מקובל עלינו.
אז מה עושים? ישיבת הקבינט בסוף אוגוסט הייתה אמורה לכאורה להחליט בין שתי אסטרטגיות. הראשונה: להסכים לעסקת חטופים, עם כל הוויתורים הכואבים. היתרונות: החזרת החטופים ובעקבותיה עצירת השסע בעם, והפסקת אש בעזה הפותחת אפשרות להסדרה בצפון ותאפשר ריכוז מאמץ באיו"ש — זירה מאיימת היום יותר מעזה. בנוסף זו תהיה הזדמנות גם לשפר את מעמדה של ישראל בעולם וגם לייצב את הכלכלה.
האפשרות השנייה היא לוותר על העסקה ולהמשיך בלחימה בעזה. התומכים באפשרות השנייה מניחים כי היא תביא ל"ניצחון המוחלט", ופה נעוץ הכשל. המשך המלחמה בדרך שאותה אנחנו מנהלים 11 חודשים לא תביא לניצחון. היא תוביל למצב של הרע מכל העולמות: גם ימותו החטופים, גם נוותר על יתרונות הפסקת המלחמה בעזה וגם לא ננצח.
לא ניתן לנצח בעזה כל עוד חמאס נהנה מארבעה יתרונות: לעזה נכנסת אספקה בכמות שמרגיעה את התושבים; את האספקה מחלק חמאס, וכך מעמדו השלטוני מתחזק; חמאס מוכר את האספקה במחיר מופרז וכך מתעשר; עם הכסף הזה חמאס יודע לגייס עוד ועוד לוחמים במקום אלה שנהרגו.
ולכן, גם מי שבוחר בדרך השנייה — המשך המלחמה תוך ויתור בפועל על החזרת החטופים — חייב לייצר אסטרטגיה אחרת, כזו שתפגע בכל היתרונות לחמאס המתוארים לעיל. אחת האפשרויות, שנכון היה לקיימה כבר לפני עשרה חודשים, היא השתלטות מלאה על צפון הרצועה.
צפון הרצועה מכותר על ידי צה"ל כבר מנובמבר. ישראל צריכה להודיע ל-300 אלף התושבים שנותרו בשטח כי עליהם לצאת דרומה תוך שבוע. אחר כך, תיפסק כל הכנסה של אספקה לאזור
צפון הרצועה מכותר על ידי צה"ל כבר מנובמבר. ישראל צריכה להודיע ל-300 אלף התושבים שנותרו בשטח זה כי עליהם לצאת דרומה תוך שבוע. אחר כך, תיפסק כל הכנסה של אספקה לאזור זה. ל-5,000 לוחמי חמאס הנמצאים שם תהיינה שלוש אפשרויות: להיכנע, למות ברעב או לנצל את מסדרונות היציאה של האזרחים ולחמוק החוצה. כך או אחרת, תוך מספר חודשים לא יהיה אויב.
ואז יקרו אחד משני הדברים: או שחמאס יאבד שטח זה כל עוד המלחמה נמשכת, או שניתן יהיה לתאם כניסה של כוחות ערביים או בינלאומיים שיקחו אחריות על אזור הנקי מחמאס. וכן, מה שמוצע כאן תואם לחלוטין את החוק ההומניטרי הבינלאומי. מותר להשתמש במצור בכדי להרעיב למוות את האויב, ובתנאי שיוצרים קודם לכן מסדרונות יציאה בטוחים לאוכלוסייה.
מי שחושב שמדובר ברעיון רע מוזמן להציע משהו אחר, ובתנאי שלא נישאר עם האסטרטגיה הקיימת שהיא גם לא עסקת חטופים וגם דבקות בהנחה שרק לחץ צבאי יביא ניצחון.
למרבה הצער הקבינט לא באמת קיים דיון בין שתי החלופות. במקום זאת רה"מ שלף מהשרוול את עניין "פילדלפי" וביקש מהקבינט להצביע רק על סעיף משני זה. ההחלטה על פילדלפי, בנוסף לרצונו של רה"מ שצה"ל הוא זה שיחלק את המזון לתושבים, מרמזת שנתניהו לא רק שלא מעוניין בעסקת חטופים — הוא גם לא רוצה בניצחון על חמאס. הוא רוצה בהחזרה של ישראל לשלוט ברצועת עזה, בדיוק כפי שסמוטריץ' ובן גביר דורשים. זו למעשה החלופה השלישית, הגרועה מכל, ובה הממשלה בחרה. המשך מגמה זו תכניס את המדינה לבור הולך וגדל שספק אם נדע לצאת ממנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.09.24