מגשרים אוהבים לעשות שימוש במשל התפוז כדי להסביר את מקצועם. שניים רבים על התפוז האחרון שנותר. לגישתם, שניהם זקוקים לו. פשרה תביא לחלוקת התפוז ותיתן חצי תפוז לכל אחד. בגישור, לעומת זאת, השניים יישאלו לשם מה דרוש להם התפוז. כשאחד יענה שהוא מבקש לסחוט מיץ והשני להכין מהקליפות סוכריות, אזי יסתבר שאין צורך כלל לחלק את התפוז אלא לתת לאחד את הקליפה ולשני את החלק הפנימי. כך שניהם יקבלו את מלוא רצונם.
לו היינו מנסים לגשר בין שר המשפטים לוין לבין שופטי בית המשפט העליון בנוגע לבחירת נשיא חדש לעליון, היינו נפרדים מהפשרה שהציע השר ודחה בית המשפט העליון (שנה אחת השופט יוסף אלרון יהיה נשיא ולאחריו יתמנה השופט יצחק עמית עד לפרישתו) ובוחנים מה באמת רוצים הצדדים - היינו מבינים שהשופטים מבקשים לשמור על עקרון הסניוריטי, בעוד שהשר רוצה למנוע מהשופט עמית להתמנות לנשיא לאחר שבשנתיים האחרונות הוא הפך בעיניו למוביל הגישה היוריסטוקרטית (שלטון השופטים) הקיצונית, בהכרעותיו (פסילת חוק יסוד) ובציטוטי סיסמאות המחאה (דוגמת "הדמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים").
צריך לבקש מהשופט עמית לוותר על הנשיאות, כפי שעשה קודמו השופט עוזי פוגלמן. הסניוריטי יעבור לשופט נעם סולברג שיתמנה לנשיא. בדרך זו, השופטים יקבלו את המשך עקרון הסניוריטי ויביאו לבחירה פה אחד בנשיא שבלאו הכי אמור להתמנות בהמשך
אם כך, אין צורך לחלק את התפוז בפשרה אלא פשוט לבקש מהשופט עמית לוותר על הנשיאות, כפי שעשה קודמו השופט עוזי פוגלמן. הסניוריטי יעבור לשופט נעם סולברג שיתמנה לנשיא. בדרך זו, השופטים יקבלו את המשך עקרון הסניוריטי ויביאו לבחירה פה אחד בנשיא שבלאו הכי אמור להתמנות בהמשך (להבדיל מהשופט אלרון). מנגד, לוין לא יקבל את הנשיא עמית שאתמול מיהר להודיע שיחרים אותו משום שיהיה "נשיא שמונה באופן בלתי חוקי בידי חבריו, ושאינו לגיטימי בעיני ציבור עצום". אמנם סולברג, שתויג בעת מינויו כשמרן, נתפס היום בעיני תומכי הרפורמה כמערכתי מדי בשל יישור הקו שלו עם שאר השופטים ובשל פסיקות אקטיביסטיות שנתן (כמו ביטול חוק מס ריבוי דירות), אבל יקשה על לוין להתנגד גם לו אחרי פסילת עמית, מה גם שהוא מתנחל ודתי.
כדי שזה יקרה כולם צריכים לוותר ובראש - השופט עמית והשר לוין. האחרון, כאמור, צריך לוותר על שאיפתו לבטל את עקרון הסניוריטי ולבחור נשיא לעומתי למערכת כ"פיצוי" קטן על מה שלשיטתו עוללו לו בבלימת הרפורמה בצורה כוחנית ולא חוקית (כמו פסילת חוקי יסוד). עמית יצטרך לוותר על האגו ועל החלום האישי להיות נשיא. זה לא דבר של מה בכך, אלא שכעת יש דברים חשובים הרבה יותר: אחדות העם בעת מלחמה קיומית, כשהאויב כבר מזמן פרץ את השער. המדינה לא תסבול עוד כאוס חוקתי, במיוחד כשיש כאלה מבחוץ ומבפנים שינצלו זאת להעמיק את השסעים ולהביא להפסדנו המוחלט. יש לקוות שגם סולברג יסכים לכך בשל צו השעה. אם ירצה, יקצוב את נשיאותו לפרק הזמן המקורי שהיה אמור לשמש בה ויעביר את הלפיד לשופטת ברק-ארז, הבאה בתור הסניוריטי.
יובל אלבשן צילום: יואב דודקביץ'זה אפשרי. בג"ץ קבע שעל השר לכנס את הוועדה ולפרסם את רשימת המועמדים לנשיאות בתוך שבועיים. לאחר פרסום הרשימה (שתכלול בשאיפה גם את סולברג) צריכים לחלוף 45 ימים לפני ההצבעה. חודשיים אלה מעניקים די זמן לנוגעים בדבר לעשות את הדבר הנכון ולהגיע להסכמה שתכלול, לצד מינוי סולברג, גם את בחירת שאר שופטי העליון החסרים.
אם לא תתקבל ההצעה, נמשיך במסלול ההתנגשות הנוכחי. השופטים ישתמשו ברוב שלהם בוועדה למינוי עמית, לוין יחרים אותו כפי שאיים והמערכת תיקלע לשיתוק במקרה הטוב ולכאוס במקרה הסביר. זה אמנם ישמח את שורפי האסמים, שכבר אתמול החלו להכין את לפידיהם, אבל יביא להשמדת עוד כמה תפוזים מהמעטים שעוד נותרו בפרדס המשותף שלנו, ואת זה אנחנו כבר לא יכולים לאפשר.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.09.24
