המב"ם ("המערכה שבין המלחמות") פרצה לחיינו בסערה כתפיסת הפעלת הכוח המובילה של צה"ל למניעת התעצמות חיזבאללה, מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011. המב"ם זכתה לכתרים רבים מעל גלי האתר בידי מפקדי צה"ל, בדגש על מפקדי חיל האוויר וראשי הצבא, כרכיב אפקטיבי בשלילת יכולות מתקדמות בידי חיזבאללה – מתחת לרף המלחמה. כל זאת, באופן שהעניק לאורך שנים הערכת יתר לתוחלת המב"ם והישגיה, הן בעולם הכוונות והן בעולם היכולות: המחשבה, כי מכוח המב"ם ניתן יהיה לגרוע באופן שיטתי יכולות מתקדמות, כמו גם להרתיע באופן גורף את חיזבאללה מעימות עם ישראל, הוכחה כלא מפוכחת דיה למול תמונת המצב העגומה בזירה הצפונית.
ההפיכה המשטרית בניצוחו של שר המשפטים העוין ביותר אי-פעם בתולדות ישראל למערכת המשפט ואכיפת החוק, יריב לוין, קרסה בראשית דרכה נוכח ההתקוממות הציבורית חוצת המגזרים כנגדה, שהביאה לבלימתה הן בשל הלחץ הציבורי הגובר והן בשל פסיקת בג"ץ ההיסטורית השוללת ביטול עילת הסבירות. כעוף החול, גם ההפיכה המשטרית מפיקה לקחים ומשנה צורה, כך שממערכה כוחנית ואלימה ובפרופיל ציבורי גבוה, עוברת גם ההפיכה לשלב המב"ם, שתכליתה להביא לשינוי משטרי בישראל, מתחת לרף ההסלמה הציבורית.
כך, השר לוין וחבר שותפיו לשינוי פני ישראל מדמוקרטיה ליברלית לתיאוקרטיה משיחית (שתאפשר בין היתר את בריחתו של רה"מ נתניהו מאימת הדין) פועלים בחמישה ערוצים טכנוקרטיים לכאורה, שאין בהם כדי להביא להתקוממות חברתית מחודשת בעת הזו: ראשית, מינוי שופט "מטעם" לנשיאות ביהמ"ש העליון, שיהיה אמון על גיבוש הרכב ועדת החקירה הממלכתית, כך שיהיה נוח לאדוניו תוך ביטול מוסד הסניוריטי בן 70 השנה, שיש בו כדי למנוע פוליטיזציה של ביהמ"ש העליון; שנית, ניסיון למינוי מקורב לנציב שירות המדינה, באופן שיוכל להבטיח המשך השחתת השירות הציבורי ויביא לפגיעה אנושה בהסתדרות, שומר הסף של ציבור העובדים; שלישית, אי-ציות מתמשך לפסיקות בג"ץ ולהנחיות היועמ"שית ואנשיה, באופן המניח את היסוד לאנרכיה ולשחיקת עקרון הפרדת הרשויות, הרעוע ממילא; רביעית, דמוניזציה לבכירי השירות הציבורי, תוך ניסיון להלך עליהם אימים ולהניאם מלמלא שליחותם למען האינטרס הציבורי – ועבורו בלבד; וחמישית, המשך פגיעה שיטתית ואגרסיבית במערכת המשפט וביכולת תפקודה, בדמות הימנעות ממינוי שופטים, החרבה מכוונת של יחסי הממשלה עם לשכת עורכי הדין ואי-קידום הצעות חוק חיוניות לתפקודה של המערכת, בעת הזו.
ברקע, המשכה של המלחמה, ללא אופק לסיומה, משרת את ההיגיון של המב"ם של ההפיכה המשטרית, נוכח עייפות הציבור והמיקוד הטבעי באתגרי השעה הביטחוניים ובמחאה הציבורית להשבת החטופים
ברקע, המשכה של המלחמה, ללא אופק לסיומה, משרת את ההיגיון של המב"ם של ההפיכה המשטרית, נוכח עייפות הציבור והמיקוד הטבעי באתגרי השעה הביטחוניים ובמחאה הציבורית להשבת החטופים. במובנים אלה, קו אפל וקודר מחבר בין מאמצי ההפיכה המשטרית לבין סרבנות רה"מ נתניהו להתקדם לעבר עסקה להשבת החטופים.
מעבר למאבק החיוני של הציבור נגד ההפיכה המשטרית, המסקנה המזדקרת מתוך תמונת המצב הקודרת היא כי חובתה הראשונה במעלה של הכנסת הבאה תהא לבצר דרמטית את יסודות הבית, באופן שימנע הישנות מאמץ דומה לשינוי שיטת המשטר, שיביא לחורבן הבית. ניסיון ההפיכה המשטרית מוכיח, מעל לכל, כי יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית רעועים ואינם מבוצרים דיו, וניתנים לשינוי נוכח רוחות השעה הרעה המגלמות הצטלבות בין האינטרסים האישיים של רה"מ נתניהו נוכח משפטו הפלילי – לגחמותיהם המסוכנות של שותפיו לקואליציה, בין אם מטעמים אידיאולוגיים חשוכים הסותרים כל נורמה של דמוקרטיה מערבית, ובין אם מטעמים סקטוריאליים, שאין בינם לבין האינטרס הציבורי והלאומי דבר.
במובנים רבים, בריחתה של ממשלת השינוי (בנט-לפיד) בשעתה מעיסוק בסוגיות אלו וטמינת ראשה בחול, דוגמת ההימנעות מקידום חוק הנאשם בפלילים והגבלת כהונת רה"מ – היו לשמן במנועי הקיצונים, שרק חיפשו שעת כושר להביא לשינוי פניה של ישראל, הרחק-הרחק מרוח האבות המייסדים, מגילת העצמאות וערכי היהדות. בצוק העיתים, הפקת הלקחים במישור הפרלמנטרי בקרב כלל המפלגות הציוניות המתנגדות להפיכה המשטרית צריכה להיות חדה ומהירה, לא מתנצלת ובלתי מתפשרת: עיגון המחויבות לביצור המשטר הדמוקרטי והבאתו בפני הבוחר כרכיב מרכזי באג'נדה, לקראת הבחירות הבאות לכנסת ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.09.24
