"לא דמיינו ככה את שנות התיכון"
בר מנשרוב, י"ב, אורט רבין, גן יבנה
"בשנים האחרונות נדמה ששנת הלימודים לא מגיעה, ואת ההתרגשות מחליפה עוד אכזבה. כשהגיעה הקורונה חשבנו בהתחלה, 'איזה יופי, יש הפסקה מבית הספר'. אבל עם כל סגר שהגיע הבנו שמדובר במשהו הרבה יותר רציני. במשך שנה בערך לא הלכנו לבית הספר. הזום היה כיף, אבל זאת לא הייתה הטכנולוגיה שאליה כיוונתי כשהחלטתי ללכת ללמוד באורט. אצלי, ואני מאמין שאצל עוד הרבה תלמידים, נוצרה תחושה של ריחוק. זה לא היה קל לא לראות את החברים במשך תקופה כזאת ארוכה.
כשחזרנו לבית הספר הרגשתי כאילו אני מתחיל מחדש את כל חוויית התיכון. ואז הגיע מבצע שומר החומות, ושוב לא הייתה שגרה, שוב חוסר ודאות. הייתי כבר בכיתה י' ובחרתי ללמוד במגמת מדעי המחשב. התקופה הזאת לוותה בעיצומים של ארגון המורים והתבטלו ימי לימודים, טיולים ומשלחות. גם את הציונים לא קיבלנו לפעמים. היה קשה לשמור על למידה רציפה, אבל הרגשתי שאנחנו כבר מתורגלים.
ואז הגיעה כיתה י"א, שהייתה מאוד קשה לכולנו. המלחמה זעזעה את כולנו, זה היה הכי רחוק משגרה. בית הספר ניסה לעזור לנו, אבל אף אחד מאיתנו לא דמיין ככה את שנות התיכון. ועכשיו אני תלמיד י"ב, שלא סיים שנה אחת ברצף מאז כיתה ז'. חשבתי שאת השנה האחרונה אתחיל כמו שצריך, אבל גם זה לא קרה. אני מבין שלכל צד בוויכוח יש את הסיבות שלו, אבל אני מרגיש אני משלם את המחיר. הייתי רוצה לסיים את השנה הזאת כמו שצריך. אני רוצה להצליח בחיים ויודע שהשנים האלה הן הבסיס להצלחתי".
"שמישהו למעלה סוף-סוף יתעורר"
עופר ברוך, י"ב, אמי"ת קנדי, עכו
"את חטיבת הביניים פתחנו בהתרגשות, אבל כשרק התחלנו להתקדם, נפלה עלינו הקורונה. במקום כיתה עם חברים, קיבלנו מסך עם ריבועים שחורים ובעיות קליטה. בהתחלה היה כיף, אבל לאט-לאט זה הפך יותר ויותר קשה לקלוט את החומר. גם בכיתה ח' טולטלנו בין זום, סגרים ולימוד עם מסכות, ובכיתה ט' כבר התחלנו להרגיש את הצטברות הנזקים של הקורונה. בקיצור, אל תקנאו בנו.
בכיתה י', באופן מפתיע, למדנו כרגיל. אמנם השנה לוותה במחלוקת פוליטית קשה וזכינו לשיעור אזרחות אחד גדול, אבל למדנו. חלמנו שבכיתה י"א הראש יהיה סוף-סוף פנוי לבגרויות, ואז הגיעה המלחמה. תמונות קשות הטריפו את המדינה והרעידו את הלב. ואם לא די בצרה הזאת, ספגנו גם את העיצומים של ארגון המורים וסיימנו את השנה בלי לדעת את ציוני הבגרויות שלנו. רבים לא יכלו לצאת לטיולים, לא היו אסיפות הורים ועוד פעילויות. הסכסוך בין ארגון המורים למשרד החינוך התנהל על גבינו, בשנה שבה הלב היה עם החיילים והחטופים והראש נע בין עצב מר לניסיון להמשיך בחיי שגרה ולימודים.
את כיתה י"ב לא פתחנו בגלל שביתת המורים. למרות המלחמה. למרות שכבר שנה שלמה כולם יודעים על השביתה המתוכננת. גם אחרי שהודיעו שהשביתה הוקפאה, עדיין יש תחושה שאנחנו התלמידים משמשים כלי משחק במו"מ.
עדיין אין לנו ציונים, וזה מקשה על התלמידים ועל המורים. במיוחד על התלמידים החלשים, שהמצב הזה מעמיד אותם במקום. זו השנה האחרונה שלי במערכת החינוך, השנה שקובעת את העתיד שלי. התחושה היא של חוסר אונים. לנו נותר רק להתפלל שמישהו שם למעלה סוף-סוף יתעורר".
"נלקחה מאיתנו ההזדמנות להתפתח"
קרן צדקה, י"ב, עתיד למדעים, לוד
"לפני כארבע שנים נכנס לחיינו לראשונה המושג 'קורונה' ואיתו מבול של מושגים שאף אחד מאיתנו לא תיאר שנשמע על בסיס יומי. גרתי אז בסין ונאלצתי לחזור לישראל ולעבור ללמידה מרחוק כפולה, כשאני בחדר הריק בדירה הזמנית בפתח תקווה ושאר חברי הכיתה שלי בסין הרחוקה. מאז נדמה שכל שנה מצטרף אלינו אתגר חדש. לימודים מרחוק, עיצומים, מבצעים, מלחמות ועכשיו שביתות.
הקורונה נתנה לדור שלנו ניסיון מוקדם לתסכול ולאי-הוודאות שמצפה לנו בשנים הבאות. הימים הארוכים של ישיבה מול מסכים וצפייה בחדשות בעודנו כלואים בבית, באופן לא מפתיע, פגעה בנעורים שלנו באופן דרסטי. עד כמה שבית הספר יכול להיות מעצבן, מעייף וקשה, אין תחליף לשגרה שהוא מספק לנו. בלעדיה אין לנו מסגרת ונלקחת מאיתנו ההזדמנות לראות חברים, ללמוד ולהתפתח.
השביתה הושהתה באופן רשמי אך שיחות המו"מ עדיין ממשיכות, מה שאומר שעל אף שלכאורה חזרנו לבית הספר – העיצומים עדיין ממשיכים ואיתם ההחזקה של ציוני הבגרות. זאת השנה האחרונה שלי בתיכון, שנה שכוללת בה המון ציפיות, בגרויות אחרונות, טיולים שנתיים ונשף, ואין בי מילים לתאר את האכזבה מכך שאני יודעת שלא נזכה לחוות את השנה הזאת כמו שכל כך ציפינו ורצינו.
כששמעתי שלשום בשעה 23:30 שבבוקר למחרת עלינו להתייצב בלימודים, חלחל בי הפחד שלא מתייחסים לשנת הלימודים ברצינות או באכפתיות. בלי קשר לסיבת השביתה ולמחלוקות שעומדות מאחוריה, אנחנו התלמידים לא אמורים להיות כלי המיקוח, במיוחד בשנת המלחמה עם הפחדים והאבידות שבה אנו רוצים ודאות יותר מהכול".
"המשחק על חשבוננו עדיין לא נגמר"
פורסט מור חיים, י"א, רשת תיכוני גימנסיה, חדרה
"חמש השנים האחרונות היו עבורי כמו רכבת הרים שיצאה מהמסילה. הכול התחיל בקורונה שהתפרצה ושינתה לי את כל החיים ואת מהלך הלימודים. הפכתי להיות קובייה שחורה במסך המחשב, ונפלו עליי חומות של בדידות וריחוק. מעולם לא הייתי מהבנות שהתחברו לכולם, וברגע שהגעתי לחטיבה ופרצה המגפה איבדתי עוד יותר קשר עם אנשים. לפערים החינוכיים מימי הקורונה עדיין יש השפעה ענקית, וגם מעבר לפן הלימודי, הדיכאון התחיל לשקוע.
התקווה בבית הייתה שתוך זמן קצר אצליח להתאושש, אבל אז הגיע שומר החומות והוסיף עוד שכבה של כאוס למצב. סבב נוסף של אי-ודאות, פחד וחוסר יציבות. בכל פעם מחדש הרגשתי כאילו הכול נאבד, ואנחנו לא נצא מזה.
והנה עכשיו אנחנו שוב בתוך מלחמה, הפעם קשה יותר. יש חטופים שבעזרת השם ישובו הביתה בקרוב, יש אי-ודאות מטורפת, אין לימודים סדירים, ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות לא נורמלית, עם שביתות שמוסיפות עוד קושי למערכת שכבר הייתה שבורה. חמש שנים שבהן כל ניסיון לחזור למסלול הרגיל נתקל בבעיות חדשות, כמו גלים שמגיעים אחד אחרי השני, ללא הפסקה. השביתה הזאת היא סימן לכך שהמערכת עדיין לא מצליחה למצוא את האיזון שלה, ושהדרישות ממנה ומהממשלה פשוט גבוהות מדי.
והנה, מתקבלת ההודעה שהשביתה הסתיימה. מצד אחד מודיעים לנו שחוזרים ללימודים, ומצד שני אומרים שלא נגיע, כי יש שביתת תלמידים. המשחק על חשבוננו לא נגמר. אנחנו צריכים לחשוב מחדש על מבנה מערכת החינוך, ולהתאים אותה למציאות העכשווית. לנסות להבין איך להחזיר את השפיות והשגרה. בינתיים, כל מה שנותר לנו זה לחבק ולחזק אחד את השני".
"אנחנו התלמידים משלמים את המחיר"
אבירם כהן, י"ב, ברנקו וייס אתגרי, בית שמש
"כתלמיד בכיתה י"ב אני נמצא בעיצומו של פרק חשוב ומרגש בחיי: סיום התיכון ובסופו יציאה לעולם שבחוץ. בחוויה שלי, מערכת החינוך בשנים האחרונות עברה שינויים משמעותיים, שחלקם השפיעו ועדיין משפיעים על חיינו התלמידים.
השינוי המרכזי היה התפרצות מגפת הקורונה והאילוץ של מערכת החינוך לעבור לשיטת למידה מרחוק, ששינתה את האופן שבו אנו לומדים ומתקשרים עם המורים ועם התלמידים האחרים. נראה שמערכת החינוך לא בהכרח מותאמת ללמידה מקוונת, גם מבחינת המשאבים וגם מבחינת חומרי ההוראה, ומי ששילמו את המחיר על כך היו התלמידים.
כשנה לאחר הקורונה החל מבצע שומר החומות, שגם לו הייתה השפעה על התפקוד הלימודי שלנו והמעבר לקראת התיכון, ואם זה לא מספיק – בשנה האחרונה אנחנו חיים במציאות מלחמתית כואבת שגם היא מביאה איתה אתגרים נוספים למערכת החינוך. אנחנו נאלצים להתמודד עם חוסר שקט ביטחוני, שיבושים בבחינות הבגרות, וכמובן גם יש השפעות נפשיות עלינו התלמידים. חברים קרובים שאיבדנו, אחים של חברים קרובים שיצאו להילחם ולהגן עלינו ואיבדנו גם אותם. ובסוף מצפים ממך לעמוד בדרישות הלימודיות ולגשת לבגרויות גם אם הראש שלך לא פנוי לזה.
בשנים האחרונות, עם כל השינויים וההתמודדויות, היו פעמים שתעודת הבגרות נראתה עבורי רחוקה ולא מציאותית. למרות הרצון הגדול שיש לי לסיים 12 שנות לימוד ולהשתלב בחברה ולמרות הליווי שלו אני זוכה מצוות החינוך, לפעמים אני חושב שאולי לא אצליח לעמוד ביעדים בעקבות כל הקשיים שנערמו מסביב.
נכון לרגעים אלו, שנת הלימודים הנוכחית נפתחה למרות מאבקים שיכולים להיות צודקים או לא – אך מי שמשלם את המחיר אלה התלמידים, החברים שלי ואני. כולי תקווה שהשנה תמשיך כסדרה כדי שנוכל לסיים את שנת הלימודים האחרונה שלנו בהצלחה גדולה".
