פעם בשנה, כל דורות ראשי אגף הצומת של המוסד - האגף שאחראי על גיוס והפעלת סוכנים - מתכנסים לארוחת צהריים חגיגית באקדמיה של הארגון בגלילות. יש שם המון צ'אפחות, חיבוקים, וסיפורים מסמרי שיער, שאת רובם אי-אפשר לפרסם גם היום. "ויש במפגשים האלו גם ריטואל קבוע", מספר אהוד לביא, מי שהיה בתפקידו האחרון סגן ראש המוסד וראש מינהלת המבצעים, ולפני כן ראש אגף קיסריה וסגן ראש אגף הצומת. "בכל פעם מחדש, שנה אחרי שנה, תמיד היה קם זקן השבט, הוותיק מכולם, שהוא בדרך כלל בסביבות גיל 85 לפחות - נעמד ואומר בתוכחה ובמחאה, 'אבל מה עם יומינט?!' (יוּמִינְט הוא הקיצור המקובל באנגלית ל'מודיעין אנושי', כלומר מקורות חיים - ר"ב, י"ר). כלומר, איך אתם, הצעירים, זונחים את המקצוע הקלאסי של גיוס והפעלת סוכנים שמכסים את היעדים ומוסרים מידע מתוך לוע האויב, לטובת איסוף מידע באמצעות טכנולוגיה כזו או אחרת. וכל שאר הוותיקים המבוגרים היו מהנהנים בהסכמה ובמבטים חמורים לכיווננו.
"עכשיו, אני מודה: אנחנו, הדורות הצעירים יותר, היינו מחייכים אליהם בנימוס, אולי מהנהנים קצת חזרה, אבל עם כל הכבוד, כל ההתרפקות הנוסטלגית הזו על היומינט הקלאסי, הנזיפה השנתית הזו מהקשישים, נראו לנו די פתטיות".
ואיך הנזיפה הזו נראית לך עכשיו?
לביא נאנח. "עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, אני בכלל לא בטוח מי בשיחה הזו היה פתטי. ניתן להיסטוריה לשפוט, אבל אין בכלל ספק שאם היה יומינט טוב ברצועת עזה, לא היה קורה מה שקרה. ואגב, אפילו לא היינו צריכים יומינט איכותי בשביל זה".
למה?
"ברור שזה היה מצוין אם היה יומינט איכותי – נגיד מח"ט או סמח"ט בחמאס – שהיו יכולים לתת התרעה עוד לפני ליל התקיפה. אבל גם משהו הרבה יותר פשוט היה משנה את התמונה, מודיעין שטח מהסוג הכי נמוך והכי בסיסי, זה המכונה כס"ב (כיסוי בסיסי), משהו שהפך למילה גסה במודיעין הישראלי. נניח מישהו שלא חבר בחמאס ואין לו מידע פנים, אבל שהיה מתקשר ומדווח על התרחשות לא רגילה, כמו חמאסניקים שמתארגנים עם אופנועים בהאנגר ליד הבית שלו; או על קבוצה אחרת שפתאום באמצע הלילה נכנסת למסגד להתפלל, תפילה שאין לה שום היגיון ושום הסבר. דיווח כזה היה מספיק כדי שהמידע יגיע ללשכת ראש השירות, ומישהו היה אומר: 'אההה, המבצע המיוחד שלנו, הסימים של הסלולרי שפתאום נדלקו? אולי המשמעות שלו היא דווקא כן הכנות אחרונות ליציאה לתקיפה'".
ואז?
"ואז ייתכן כי שב"כ לא היה שולח רק את צוות טקילה, כי טקילה מול אירוע כזה זה בערך כמו לשלוח טקילה אל מול הצבא הסורי בערב יום כיפור 1973. לשלוח טקילה מראה שהם לא הבינו כלל את המצב אליו נקלעו. השב"כ פעל לפי מה שהוא ידע, שלח את הצוות שהוא הכי סומך עליו בשירות, ובצדק. אבל זה אומר שהוא לא הבין כלום".
7 צפייה בגלריה
מחבל פלסטיני חוצה את הגבול לישראל בשבת השחורה. “לשלוח צוות טקילה מראה שהם לא הבינו כלל את המצב" | צילום: רויטרס/ Hani Alshaer
לא רק בשב"כ לא הבינו; גם לא באמ"ן, גם לא במוסד, גם לא בדרג הפוליטי. אף אחד לא הבין כלום. השאלה הגדולה, שמהדהדת מאז 7 באוקטובר, היא אחת: למה. איך קרה שקהילת המודיעין המפוארת של ישראל פיספסה את המתקפה הכי גדולה ואכזרית על המדינה ב-50 השנים האחרונות.
"הכלי החשאי" סיפק מודיעין מדהים. "הקסם של היכולת להיות רואה ואינו נראה הוא לפעמים מופלא מאשר להפוך ומטורף לא פחות לדנידין", אומר קצין בכיר מאמ"ן. "הקסם את כל קהילת הזה, לצערי, כישף המודיעין. גם אותי, גם את הקברניטים המדיניים. כולנו האמנו שלא יקרה שום דבר בעזה שאנחנו לא יודעים עליו"
בחודשים האחרונים שוחחנו עם עשרות אנשי מודיעין, רובם אנשי צללים שמדברים על הנושא בפעם הראשונה, וצללנו לתוך אינספור ניירות, דוחות ומסמכים פנימיים, גם של המודיעין הישראלי, גם של חמאס. התמונה שעולה מכל אלה שונה מאוד מכל מה שנטען ודובר עד כה. מחדל אוקטובר הוא תוצאה של הרבה מאוד תקלות טקטיות, חלקן הגדול כבר פורסמו, גם במוסף זה. אבל הוא נולד משורה של תקלות אסטרטגיות, הן של הדרג הפוליטי, הן הצבאי והן של המודיעין. השבוע תחקיר "7 ימים" חושף את אחת התקלות האסטרטגיות הקשות ביותר של המודיעין, שתככב בוודאי במרכזה של ועדת חקירה ממלכתית, אם וכאשר תוקם כזו.
התקלה נולדת סביב כלי לאיסוף מודיעין, שאותו נכנה כאן בשם "הכלי החשאי". את שמות הקוד האמיתיים של הפרויקטים שמרכיבים את "הכלי החשאי" לא נוכל לפרסם, אבל כן ניתן לומר ש”הכלי החשאי" הוא בעצם מקבץ של פרויקטים מבצעיים וטכנולוגיים מורכבים וסבוכים, שעלו מיליארדים רבים. לכל הפרויקט האדיר הזה יש מטרה אחת: להגיע לסודות הכמוסים של חמאס.
קצין בכיר ותיק באחד ממערכי האיסוף של אמ"ן מגדיר זאת כך: "זה בערך כמו שנדע איפה היומן האישי של האויבים שלנו, שבו הם כותבים את הסודות הכי כמוסים שלהם. ואנחנו יכולים להגיע ליומן הזה בחשאי, ולעיין לנו להנאתנו במה שכתוב שם".
זה, ברמת הרעיון, מה שהמודיעין הישראלי הצליח לעשות באמצעות "הכלי החשאי": לעלות על מה שקורה בתוך אותו "יומן", ולהגיע לסודות הכתובים בו. מדובר בהישג עצום, שעורר השתאות בקרב המעטים שנחשפו אליו. זה גם לא פעם עבד וסיפק מודיעין משובח. אבל כאן גם מתחילה התקלה האסטרטגית שממנה נולד המחדל. "הכלי החשאי" היה כל כך מדהים, "ממכר ממש" בלשונו של בכיר לשעבר בשב"כ, שפרש בשנים האחרונות – שלפחות בכל הנוגע לעזה, בקהילת המודיעין הזניחו, לפחות במידה מסוימת, את כל שאר המקורות. בשביל מה, למשל, לטרוח ולגייס עוד סוכני שטח, כפי שדרשו קשישי הצומת בכל ארוחה? הרי יש לנו את "הכלי החשאי", אין צורך. אם יקרה משהו, זה יתגלה באמצעות "הכלי החשאי", ואנחנו נדע מיד.
וכך, לאט-לאט, שב"כ, אמ"ן, המוסד, וגם הצמרת הביטחונית והמדינית שנחשפה ליכולות של "הכלי החשאי", החלו להסתמך עליו יותר ויותר. במקביל, חשיבותם של מקורות אחרים (ראו מסגרת) - הלכה ונדחקה. המידע לא ב"כלי החשאי"? המידע לא חשוב.
"הקסם של היכולת להיות רואה ואינו נראה באמצעות ‘הכלי החשאי’ הוא לפעמים מופלא ומטורף, לא פחות מאשר להפוך ל’דנידין’", אומר הקצין הבכיר מאגף המודיעין. "הקסם הזה, לצערי, כישף את כל קהילת המודיעין. גם אותי, גם את הקברניטים המדיניים. כולנו האמנו שכדי לוודא שלא יקרה לנו שוב מחדל כמו ביום הכיפורים 1973, צריך לוודא שאנחנו יודעים לפתוח את אותו 'יומן' בו כותב האויב את סודותיו, ומרגע שזה הושג - לא יקרה שום דבר בעזה שאנחנו לא יודעים עליו ולא נוכל להתריע מפניו.
"אז במצב הזה, באמת, למה שיהיה לך אכפת אם יש לך עוד סוכן או פחות סוכן, אם אתה עוקב אחרי הנאמר בטלוויזיה של חמאס, או עוקב אחרי צפיפות האופנועים באיזה שטח כינוס עתידי של עז-א-דין אל-קסאם? בעצם, זה לא משנה מה כל המקורות האחרים אומרים ביחד, כי אנחנו יודעים מה נמצא ב'יומן'. ואם המידע לא שם – זה לא מעניין".
אלא שמבחינת המודיעין הישראלי, ב-6 באוקטובר הסודות ש"הכלי החשאי" חשף לא אותתו על מלחמה קרובה עם חמאס, ומכיוון שהמקורות האחרים הוזנחו או לא דורגו כחשובים - ישראל הותקפה בהפתעה. אבל תחקיר "7 ימים" חושף עוד עובדה מצמררת: בדיעבד התברר שה"כלי החשאי" כן היה יכול לספק התרעה על מתקפה של חמאס. אלא שב-8200, בשב"כ או בפיקוד הדרום, אף אחד לא התייחס למידע מסוים שהתקבל ולא הרים דגל אדום, "ואיזה וואחד דגל הוא היה צריך להרים", כדברי הבכיר.
7 צפייה בגלריה
(גל הבוזזים ב־ 7 אוקטובר. "ואיזה וואחד דגל היה צריך להרים" | צילום: Hani Alshaer / רויטרס)
× × ×
שורשי התפיסה שממנה נולד "הכלי החשאי" ניטעו עוד לפני שנים רבות במערך המ"מ (מבצעים מיוחדים), המעטפת המבצעית והמודיעינית שסביב סיירת מטכ"ל. במקור, היחידה וכל המערך הוקמו כדי לייצר מבצעי איסוף מודיעין מעומק שטח האויב. כל שאר המבצעים הנועזים המפורסמים שלה - חילוץ בני ערובה, סיכולים ממוקדים וכו' - הם משימות אקסטרה. עם הזמן כל המערך הזה גדל, התמקצע, והביא הרבה מאוד הצלחות, עם המון מידע ותרומה עצומה לביטחון ישראל.
אבו-לילה הקים בעזה עבור שב"כ רשת סוכנים מעולה, שיכלה להתריע שקורה משהו ב-6 באוקטובר. אבל ישראל החליטה ב-2017 להפוך אותו למתנקש. התוצאה: חמאס לכד אותו, ובחקירות, שכנראה כללו עינויים, כל הרשת נפלה. אחר כך עוד סוכנים בעזה נלכדו, רובם נרצחו. טעות אחת סיכלה מערך סוכנים שלם
ההצלחות של המ"מ הובילו להתפתחות תפיסה מבצעית-מודיעינית חדשה. בקהילת המודיעין קוראים לה פ"ת-ב"ס, ראשי התיבות של "פתרון בית ספר". "זו תפיסה שבגדול אומרת: מודיעין זה לא עסק מאוד מסובך", מסביר קצין באמ"ן. "לא צריך בהכרח לאסוף אלפי פיסות מודיעין ממקורות שונים, חיים, פומביים, חזותיים וטכנולוגיים, כל עוד אתה יודע איפה היריב שלך שם את הסודות הכמוסים ביותר שלו ואיך להגיע אליהם. הרי שם האויב משקף את המציאות כמות שהיא, בלי קונצים ובלי הסתרות. ואם אתה מגיע לשם, אז המודיעין ש'הכלי החשאי' יביא משם לא יהיה מרומז, אלא ברמה של פתרון בית ספר: פשוט, קריא, מובן ולא נתון לפרשנויות".
אלא שהחדירה לאותו "יומן" של האויב באמצעות "הכלי חשאי" היא, כמובן, מאוד-מאוד מורכבת. מדובר בסדרה ארוכה של מבצעים מיוחדים, חלקם מסוכנים מאוד, חלקם פורצי דרך טכנולוגית. אלו מבצעים שדרשו שיתוף פעולה של כל זרועות המודיעין ושילוב של טכנולוגיה מתקדמת מאוד עם מבצעי קומנדו נועזים במיוחד. "ההשקעה הייתה עצומה", אומר אחד מראשי מערך המ"מ לשעבר, "אבל כשהצלחנו - התמורה הייתה עצומה הרבה יותר".
ובאמת, כל מי ששוחחנו עימו ונחשף למודיעין ש"הכלי החשאי" הביא, מספר שהוא היה מדהים. "התרגלנו בשנים האחרונות למודיעין מאוד-מאוד-מאוד איכותי, שלא היה אף פעם", אומר אחד מבכירי קהילת המודיעין. "וזה כי הגענו לאן שרצינו, פעם אחרי פעם. זה גם מודיעין שברגע שהשגנו אותו, קל להבין אותו. כבר לא צריך להרכיב מידע מחלקיקי פאזל כאלה ואחרים".
7 צפייה בגלריה
בסיס 8200 . "התרגלנו בשנים האחרונות למודיעין מאוד־ מאוד־מאוד איכותי, שלא היה אף פעם" | צילום: יריב כץ
אנשי אמ"ן ושב"כ, וכל חסידי מבצעי המ"מ בצבא ובמערכת הביטחון, היו מרוצים. התפיסה שלהם, של הפ"ת-ב"ס, עובדת. שוב. "האמונה שאפשר וצריך ללכת בכיוון הזה (להפעיל "כלים חשאיים" כאלו ולהשקיע פחות בשאר המקורות המודיעיניים – ר"ב, י"ר) הלכה ותפסה מקום יותר ויותר מרכזי בשני העשורים האחרונים", אומר איש שב"כ בכיר. "היא צמחה במקביל להתפתחות הטכנולוגיה, למהפכת המידע, ובסופו של דבר ליכולת להתחבר מקצה אחד של העולם לצד השני שלו. בישראל היא הולכת וצוברת מקום של כבוד, אחר כך מקום של עדיפות, ובסופו של דבר, בחלק מהמקרים, מקום של בלעדיות. יש פה גם הקשר תרבותי, להפיכתנו לסטארט-אפ ניישן והמיתוג שלנו את עצמנו ככאלה, ולכן לחשיבה שעליונות טכנולוגית תופסת בכל מקום".
זה לא העניין התרבותי היחיד. בתוך סיירת מטכ"ל ומערך המ"מ צומח חלק גדול מהאליטה הביטחונית, הפוליטית והעסקית של ישראל. כולם התחנכו על ברכי הפ"ת-ב"ס. "אנשים שכל מה שהם עשו במערכת הביטחון היה סביב השימוש בכל מיני סוגים של 'כלים חשאיים', הולכים ותופסים יותר ויותר מקומות פיקוד והנהגה במדינת ישראל", מסביר קצין בכיר באמ"ן. "היום - ראש המוסד, ראש השב"כ וקודמו בתפקיד, ראש אמ"ן, ראש חטיבת ההפעלה, הרמטכ"ל, ראש הממשלה, וזו רשימה חלקית בלבד - כולם יוצאי המערך הזה, ורובם לפחות מאמינים בתפיסה הזו".
ארגמן קידש את החיבור בין טכנולוגיה מתקדמת למבצעים, כלומר הרעיון של "הכלי החשאי". לכל השאר, טוענים רבים, לארגמן היה פחות קשב. "כבר בימים הראשונים הוא בא ואמר לי, 'לא מעניין אותי הריגול התנ"כי הזה'", אומר גורם שהיה בתפקיד בכיר באותה עת. ב"ריגול תנ"כי" ארגמן התכוון לגיוס והפעלת סוכנים
פריצת דרך מודיעינית כמו חדירה לתוך מקומות שבהם האויב שומר את סודותיו האינטימיים ביותר דורשת לא מעט מבצעים מיוחדים, אבל כשזה קורה, והמודיעין מגיע ומגיע - פתאום שאר האמצעים נראים זניחים. הפעלת סוכנים, למשל. "בתור ראש ארגון, באופן טבעי תעדיף ארבעה מבצעי מ"מ מוצלחים על פני מאה מבצעי יומינט מתישים", אומר סגן ראש המוסד לשעבר אודי לביא.
למה?
"כי 'הכלי החשאי' זו אמנם השקעה עצומה, אבל ברגע שהצלחת להשלים את המבצע, הוא סוגר לך את היעד או הפער המודיעיני שהעסיקו אותך. מבצעי יומינט? לך תדע בכמה תצליח, ובעיקר - אנשים הם אנשים, ותמיד תמשיך לחשוד שאולי הוא כפול (סוכן שמופעל גם על ידי האויב – ר"ב, י"ר), אולי לא נאמן לך. ואולי הוא בכלל פנטזיונר".
× × ×
השינוי הגדול ביותר - או, אם תרצו, ההתמכרות הגדולה ביותר ל"כלי החשאי" - התרחש בשב"כ מהרגע שבו מונה נדב ארגמן לראש השירות. ארגמן, יוצא תפקיד מודיעיני במערך המ"מ וסיירת מטכ"ל, גדל במערך המבצעים של השב"כ, ונחשב למומחה "ברמה אחרת" לניהול מבצעים. ארגמן קידש את החיבור בין טכנולוגיה סופר-מתקדמת למבצעים. לכל השאר, טוענים רבים, לארגמן היה פחות קשב. עובדי שירות לשעבר טוענים שהראש החדש פשוט זילזל במקצועות הקלאסיים של הארגון. "כבר בימים הראשונים הוא בא אליי ואמר לי 'לא מעניין אותי הריגול התנ"כי הזה'", אומר אדם שהיה בתפקיד בכיר באותה תקופה. ב"ריגול תנ"כי" ארגמן התכוון לגיוס ולהפעלת סוכנים.
"שמעתם פעם על ה’צוללת בוואדי’?" שואל בכיר לשעבר אחר, גם הוא מהערביסטים מגייסי ומפעילי הסוכנים. "בקצרה, זה אומר שאם אתה רוצה לתקוף מישהו בוואדי, לא תבוא עם M-16 ותירה עליו, לא תעלה על הגבעה ותירה עליו, ולא תלך בוואדי - כי אתה לא חייל פשוט. לא, אתה תביא צוללת ותיכנס איתה לוואדי. זה התחכום על התחכום על התחכום, שכבר נהיה מטומטם. גם השב"כ וגם אמ"ן התאהבו בתפיסה הטכנולוגית על חשבון המודיעין הקלאסי".
הוא איש מודיעין עם עשרות שנות סיכולים וביקורת חריפה ביותר על ארגמן ותקופת כהונתו. לטענתו, במקרה של השב"כ, ארגמן הפך את אגף הטכנולוגיה ואת אגף המבצעים ל"שתי מפלצות". מדובר לא רק בגודלם של האגפים, אלא גם בתקנים שהוזרמו אליהם על חשבון מקצועות המודיעין הקלאסיים. "אגף הטכנולוגיה גדל לא ב-20-30 אחוז, אלא הכפיל את עצמו. בכל פעם מחדש ראינו שהתקנים הולכים לשם, ומאיפה הם יורדים? מחטיבות הסיכול (כלומר, בעיקר ממפעילי הסוכנים האנושיים ואוספי המידע מתוך השטח, לצד הדסקאים והמנתחים האחראים על מתן התרעה ופעולות יזומות נגד היריב - ר"ב, י"ר)".
"במקור, כל מה שיש בשירות - המבצעים, הטכנולוגיה, הכל - כולם אמורים לעזור לחטיבות הסיכול לממש את הייעוד שלהן מול הטרור", מסביר הבכיר לשעבר בשב"כ. אבל התהליכים שאירעו בשב"כ בעשור האחרון - וגם בגופי מודיעין וביטחון אחרים - הפכו את הפירמידה על פיה. במקום שהטכנולוגיה "תסייע לחטיבת הסיכול" - אגפי הטכנולוגיה והמבצעים הפכו להיות אלו שהחטיבה הסיכולית עובדת עבורם.
לדברי הבכיר לשעבר, בתקופת ארגמן, הרבה מאוד מהמשאבים הלכו למקום אחד – "הכלי החשאי" – בעוד שלדעתו היה צריך לחלק את המשאבים בין הרבה יותר מקורות מודיעיניים, בעיקר סוכנים.
איפה, למשל?
"בפלוגות, בנוח'בות, במערכים מטכ"ליים, בתמ"ס (ראשי התיבות של תלולי מסלול, הכוחות שאחראים לירי הרקטות - ר"ב, י"ר). אם אני הייתי יושב על כל המערך הזה ומפעיל עליו את היכולות שלי, בהנחה שהייתי מצליח לכסות רק 30 אחוז מהם - הייתי מביא את ההתרעה למלחמה. להגיד לך שהייתי מביא אותה יומיים קודם? לא, כי את זה יודעים רק אלה שיכולים לגשת ל'יומן', ואין לנו אותו; האם הייתי מביא אותה כמה שעות קודם? בוודאות כן. בוודאות כן, ופה כשַׁלנו".
מבחינת הבכיר, מדובר בכישלון בלתי נתפס. "בסוף, היו פה 1,500 לוחמים שיצאו בגל הראשון. אחרי זה הצטרפו עוד אלף-אלפיים, לא האספסוף. מי כיסה את כל הדבר הזה? אפילו על הגל השני לא הבאנו מודיעין, גל שהם לא האמינו שיוכלו להוציא אותו בכלל לפועל. בלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר מעירים אלפיים איש ב-50 שכונות. באף שכונה מכל ה-50 לא היה מישהו (סוכן שיתריע)? אח של מישהו, שהעירו אותו ואמרו לו ‘בוא’?"
סיפור הדלקת הסימים הישראליים מטריף את הבכיר במיוחד. בשב"כ ידעו כבר שנים שמחבלי חמאס שמתכוננים למתקפה יחליפו את הסימים העזתיים בסימים ישראליים. במהלך היומיים שלפני התקיפה הופעלו כמה עשרות כרטיסי סים כאלו, ובשב"כ קיבלו אינדיקציה שהם הופעלו. זו הייתה אחת הסיבות לישיבת החירום של כמה מראשי מערכת הביטחון באותו לילה גורלי.
בכיר בשב"כ: "אחד הדברים שמוציאים אותי מדעתי, הוא שהייתה לנו יכולת טכנולוגית לעקוב אחרי פעילים בחמאס וניצלנו אותה פעמים רבות, בעיקר כשרצינו לסכל מישהו. מה לא עשינו? לא תיכנתנו אם כל האנשים מתחילים בבת אחת לזוז את המערכת, וזה באמת מאמץ קטן מאוד, לצפצף בארבע בבוקר של 7 בחודש"
"הסימים זה כס"ב - כיסוי בסיסי שאתה אמור לקבל יחד עם מודיעין אחר, מהרבה מקומות אחרים, בנוסף למודיעין מ’הכלי החשאי’", אומר הבכיר. "זה לא אמור להיות הבונוס. רק ב-7 באוקטובר זה הפך להיות הבונוס, כי לא היה לנו שום דבר אחר. נוצר מצב שאתה מקבל מודיעין רק מהמעטפות, מהמעגלים המאוד רחוקים. במקרה של הסימים זה הרי בכלל הכיסוי של המ"פים, של הפלוגות, שאותם זנחנו לגמרי. יצא שבמקום מודיעין אמיתי על ההכנות, קיבלנו לא רק שקט - אלא הונאה. הונאה מתוחכמת, מבצע הונאה מטורף של שנה שלמה. עבדו עלינו בעיניים, הוליכו אותנו בכחש, גרמו לנו לכתוב הערכות מודיעין וניתוח מודיעיני שהיו 180 מעלות ממה שקרה באמת - ובדיוק איך שהם רצו".
7 צפייה בגלריה
אימון חטיפה של מחבלי הנוח'בה לפני 7 באוקטובר. "קיבלנו לא רק שקט, אלא הונאה. עבדו עלינו בעיניים"
בחודשים האחרונים מתנהל בתוך השב"כ תחקיר שמטרתו לבדוק בדיוק איך הפירמידה הזו התהפכה; איך במקום לנסות להשיג הרבה מקורות בשטח ובדרגי ביניים בעזה, שב"כ הלך בעיקר על מקור מרכזי אחד - "הכלי החשאי". התחקיר בודק, למשל, את סגירתן של יחידות במטה ברמת אביב, שהיו אחראיות על ריכוז התרעות מכל יחידות השירות ויחידות הבקרה של שב"כ לתמונה אחת מרכזית. למה הן נסגרו? על פניו, יש בשירות הטוענים כי הן היו לא אפקטיביות. מאחורי הקלעים אומרים בכירים כי הסיבה האמיתית הייתה הזלזול של ארגמן. כשיש את "הכלי החשאי", לא צריך לרדוף ולנתח המון התרעות "קטנות" ולהרכיב תמונה אחת מפאזל עם המון חלקים.
אפילו חזון הארגון של השב"כ השתנה פתאום ושיקף יעד הרבה יותר מעורפל. החזון הוותיק קבע: "שירות הביטחון ימנע מבעוד מועד טרור, ריגול, חבלה, חתירה תחת סדרי המשטר הדמוקרטי וחשיפת סודות המדינה". המילים ברורות: השירות ימנע, יש לו אחריות. החזון החדש כבר היה מעורפל ועם פחות אחריות: "להקדים בכל זמן ומקום, בזכות אנשים בעלי תחושת שליחות, למען ביטחון מדינת ישראל". סיכול הטרור מבעוד מועד נרמז רק מאוד בעקיפין. "להקדים את מי, איפה? לאן נעלמה האחריות העליונה שלנו?" אומר בזעם אדם שפרש מתפקידו במהלך השנה האחרונה.
ברוח הזו, נשכח מלב גם הצורך לחלוקת הסמכויות והאחריות בין גורמי המודיעין. באחד מצוותי החקירה הפועלים כיום בקהילת המודיעין, ניסו לחפש מסמך פשוט ובסיסי. יש המון גורמים שעוסקים בעזה - שב"כ, 8200, פיקוד דרום, אוגדת עזה, חטיבות המחקר וההפעלה באמ"ן ועוד. מי מהם בעצם אחראי לומר: מחר תהיה מלחמה עם חמאס? באופן די מדהים, איש לא הצליח לאתר נייר מעודכן בנושא. מי הגורם שאחראי לתת התרעה אם עזה מתכוננת לתקוף? אף אחד לא יודע. "כולם מדברים איתנו על 'אחריות מקבילה' או 'אחריות משותפת'", אומר אחד מחברי צוות אותו תחקיר, "אבל כשכולם אחראים, בסוף אף אחד לא אחראי".
× × ×
שב"כ, חייבים להדגיש, לא זנח לחלוטין את אמנות גיוס והפעלת הסוכנים גם בעידן "הכלי החשאי". היו ניסיונות ומבצעים להביא גם מודיעין אנושי מעזה, אבל זה הפך ליותר ויותר קשה. מגייסי הסוכנים - "רכזים", בעגה השב"כית - נתקלו בקשיים אדירים. "הרי עזה זו כמו משפחה אחת גדולה של למעלה משני מיליון איש", מסביר בכיר בקהילת המודיעין הישראלית את הקושי ברצועה. ואיש מודיעין אמריקאי מוסיף: "וכולם מכירים את כולם, הכל בצפיפות אדירה, ועם הבטכ"ל - הביטחון הכללי של חמאס, משטרה חשאית שטאזי-סטייל - שהארגון מפעיל כדי להטיל יראה וטרור על אזרחיו שלו. קשה להוציא משם אנשים (לצורך פגישות עם הרכז, הטלת משימות וכו' - ר"ב, י"ר) ולהסביר למה יצאו, וקשה גם להקים ערוצי תקשורת סדירה שאינם פגישה, בלי שחמאס ינטר אותם".
למרות הקשיים האדירים בגיוס סוכנים מעזה, היו לשב"כ גם הצלחות. באמצע העשור הקודם הוא הצליח לגייס את אשרף אבו-לילה, יליד מחנה הפליטים נוסיראת ובעל מגרש מכוניות. אבו-לילה היה גם פעיל בדרג ביניים בזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז-א-דין אל-קסאם, וסולק משם בגלל מה שהוגדר כ"התנהגות לא מוסרית". אבל בשב"כ ראו בו עדיין סוכן איכותי: אחיו היה קצין בכיר בזרוע הצבאית, ורבים מבני משפחתו עבדו בממשל הפלסטיני בעזה, כלומר - חמאס. לגייס אדם כמו אבו-לילה, במיוחד כשמתברר שמוסר אינו הצד החזק שלו, זה הישג מודיעיני חשוב.
כדי לחזק את הכיסוי שלו כמחבל דתי קיצוני, בשב"כ הורו לאבו-לילה להצטרף לאחד מהארגונים האחרים ברצועה. אבו-לילה גייס עוד כמה פלסטינים לרשת שהוקמה בנוסיראת. זה החלום של כל רכז מודיעין: רשת שלמה שעובדת עבורו. "לו הם היו פרוסים בשטח ב-6 באוקטובר", אומר גורם מודיעיני בכיר הבקיא בפרטים, "יש סיכוי שהם היו יודעים לדווח שמשהו מתרחש. בהתחשב בנגישות של אבו-לילה ובג'ובים של בני משפחתו, יש סיכוי לא בלתי סביר שהיינו יודעים הרבה יותר מסתם דיווחים על תזוזה בלתי שגרתית".
אבל הרשת של אבו-לילה פורקה הרבה קודם. זה התחיל כשישראל שלחה אותו ואת אנשיו לחסל מחבל בשם מאזן פוקהא, מפקד בכיר במיפקדת הגדה המערבית של חמאס, שהפעיל מעזה פיגועים באיו”ש, ו"בן זונה עם יכולות מבצעיות משמעותיות", כדברי גורם בכיר בשירות באותה עת. אבו-לילה, שבמקור גויס כסוכן מידע, הפך לזרוע ביצועית. ממקור מודיעין, הוא הפך למחסל.
זו הייתה טעות טרגית. אבו-לילה ואנשיו אמנם חיסלו את המחבל פוקהא במרץ 2017, אבל חמאס הצליח לעצור אותו. זמן קצר לאחר מכן, ואחרי שככל הנראה אבו-לילה עבר עינויים קשים, נעצרו גם אנשי הרשת שלו. כולם הוצאו להורג. אבל מערך הביטחון המסכל של חמאס לא הסתפק בזאת. בזכות החקירות האכזריות, וייתכן כי גם בזכות פיצוח אמצעים מתוחכמים שנמצאו אצל חברי הרשת, חמאס עלה על מערך הקשר שבין מפעילים בשב"כ לבין סוכנים עזתים נוספים. רובם נרצחו. האירוע נגמר רע. פוקהא אמנם חוסל, אבל מערך סוכנים שלם חוסל יחד עימו.
אחרי הרשת של אבו-לילה ניסו בשב"כ לגייס עוד סוכנים, אבל אם לשפוט לפי תוצאות 7 באוקטובר, כנראה גם אם הצליחו, הם לא סיפקו התרעה. האם הבינו בזמן אמת בשב"כ כי הם סובלים מעיוורון חלקי בעזה? אם כן, השירות לא התריע על כך. אדם שמתוקף תפקידו ראה באותה תקופה את כלל החומר המודיעיני המתייחס לרצועה והיה נוכח בדיונים הקריטיים, אומר כי "אני לא זוכר שהשב"כ הרים דגל או אמר שיש לו בעיה. נהפוך הוא: המסר שקיבלנו כל הזמן, גם מהשב"כ, גם מפיקוד דרום, גם מ-8200, הוא שהמצב טוב, הכל תחת שליטה".
× × ×
העיוורון והשאננות בזכות ההסתמכות על "הכלי החשאי" הלכו והתפשטו. בקהילת המודיעין, בצמרת הביטחונית שמעליה ובצמרת הפוליטית שמעליהן, החל לחלחל מושג יהיר חדש: "עליונות מודיעינית" - כלומר שמדינת ישראל יודעת הכל על אויביה, "ולא משנה מה האויבים יעשו או באיזה אמצעי הטעיה או הסחה, אם יינקטו - לא יעזור כלום, ישראל תדע, כי בכל מקרה 'הכלי החשאי' תמיד יודע".
אחד מהבכירים ביותר בקהילת המודיעין אמר בשיחת תחקיר סגורה: "גם אני השתמשתי בביטוי הזה, 'עליונות מודיעינית'. האמנו שהגענו לשם. בדיעבד אני סבור שזה צירוף מילים רע, יהיר, שאולי מתאים לעולם הטיס וחייל האוויר, אבל שפגע בנו, בקהילת המודיעין, ובעקבותינו - במדינת ישראל ובעם היהודי, מאוד-מאוד".
אבל בזמן אמת העיוורון כל כך התפשט, עד שאפילו חומרים שהגיעו דרך "הכלי החשאי" עצמו ויכלו לרמוז שלא הכל שקט בעזה, הוחמצו לחלוטין. זה מה שקרה עם "חומת יריחו".
כחצי עשור לפני 7 באוקטובר הצליח “הכלי החשאי”, במבצע חשוב, אשר נוהל בידי 8200 בשותפות שב"כ, להגיע לאחד מהסודות הצפונים של חמאס. במבצע הזה השיגה ישראל בפעם הראשונה את תוכנית ההתקפה המשולבת של הארגון. לימים, התוכנית הזו תיקרא בישראל בשם הקוד "חומת יריחו".
טרם השלמת המחסום התת-קרקעי, התוכנית כללה מעבר של מחבלים מעל הקרקע וגם במנהרות לעבר ישראל. השנים חלפו, ישראל הקימה את המכשול הקרקעי, ונתיב המנהרות החוצות לישראל נחסם. חמאס עידכן את התוכניות כך שיכללו רק פליישה מעל הקרקע. ישראל השיגה עותקים מעודכנים נוספים של "חומת יריחו", האחרון שבהם, שדבר קיומו פורסם בעבר בכמה כלי תקשורת, כולל במוסף זה, היה באפריל 22'. זו כבר הייתה תוכנית דומה מאוד לזו שיצאה לפועל בשבת השחורה.
למרות שהתוכנית הייתה בידי שב”כ ואמ"ן, שהפיץ אותה לפיקוד דרום, לאוגדת עזה וליחידות נוספות – לאורך כל השנים היא לא זכתה להתייחסות רצינית. לא נבנה, למשל, מה שמכונה בעגה הצה”לית "תרחיש ייחוס": תוכנית צבאית שמתאימה לתרחיש מסוים. תרחיש כמו, למשל, שאלפי מחבלים חוצים ברגל וברכבים את המחסום הקרקעי בבת אחת, תחת מתקפת טילים. כך זה היה כתוב ב"חומת יריחו", רק שבישראל אף אחד לא התכונן לתרחיש ייחוס כזה.
בנוסף, בשב"כ וב-8200 גם לא בנו מה שמכונה במודיעין "מודל התרעה". זה אחד הלקחים החשובים ממלחמת יום כיפור, אבל כנראה נשכח ב-50 השנה האחרונות: "מודל התרעה" הוא צבר של סימנים מעידים, שאם כולם או חלקם מתרחשים יחד, יש חשש שמדובר במתקפה שמתוארת בתרחיש הייחוס.
איך אפשר לבנות מודל התרעה כזה? בתוכנית של חמאס – אותה “חומת יריחו” – נקבעו למשל שטחי כינוס של כוחות נוח'בה לפני היציאה לדרך: מסגדים, מוסדות חינוך וכו'. זהו סימן מעיד קלאסי: אם מאות מחבלי נוח'בה מגיעים למסגדים ולבתי ספר באישון לילה, כנראה קורה משהו. מה עושים עם זה? היה צריך לגייס, למשל, כמה סוכני שטח נמוכי דרג, שיאותתו ברגע שהם רואים תנועה חשודה כזו, אפילו מישהו מהבית ממול. התוכנית של חמאס כללה גם התכנסות בגנים ציבוריים; גם זה סימן מעיד. אם היו, למשל, מושתלות בגנים הללו מצלמות סמויות שיודעות להדליק נורת אזהרה במרכז הבקרה, כאשר יש יותר מדי אנשים בשעה חריגה, אולי זה היה סימן מעיד נוסף.
אחרי השבת השחורה טענו בכירים במודיעין ש"לא היה כל מידע". אלא שממסמכי חמאס שנתפסו במהלך חודשי המלחמה התברר כי דווקא היה פורום פיקוד של חמאס, שבו דובר באופן פתוח על המתקפה. רק שכל מה שמתרחש בפורום הזה הוגדר על ידי המודיעין הישראלי כ"לא קריטי"
אבל כמעט שום דבר מכל אלו לא קרה, לא בשב"כ, לא ב-8200. הרי ישנו "הכלי החשאי", בשביל מה עכשיו לנסות לגייס סוכן ליד מסגד, או להסתכן במבצע מסוכן להטמנת מצלמה נסתרת באמצע גן ציבורי ברפיח? לכן, כשבכל זאת הגיע סימן מעיד בזמן אמת, כמו הסימים שהופעלו - אף אחד לא הבין את המשמעות האמיתית, והיא יוחסה בטעות לתרגיל של חמאס, או בכלל להיערכות של הארגון לפעולה יזומה של ישראל.
"אחד הדברים שמוציאים אותי מדעתי", אומר בכיר בשב"כ כיום, "הוא שכן הייתה לנו יכולת טכנולוגית לעקוב אחרי פעילים בחמאס, וניצלנו אותה פעמים רבות, בעיקר כשרצינו לסכל מישהו. מה לא עשינו? לא תיכנתנו את המערכת, וזה באמת מאמץ קטן מאוד, לצפצף אם כל האנשים מתחילים בבת אחת לזוז בארבע בבוקר של 7 בחודש. זה היה יכול להיות סימן מעיד חשוב לכך שמשהו מתרחש".
אבל לא היה מודל התרעה. חמאס, לעומת זאת, דווקא נתן הרבה יותר קרדיט למודיעין הישראלי. הם היו פשוט משוכנעים שלישראל יש מודל התרעה בדוק שמופעל בעזה. כך עולה מחומרי שלל פנימיים, סודיים ביותר של חמאס, שישראל תפסה בעזה. אז הם ערכו ניסויים, כדי לבחון איך ישראל מגיבה. במסמך תחקיר פנימי בקהילת המודיעין, שניסה לבחון כיצד הופתעה ישראל, נכתב: "בחודשים הראשונים של 2023 ביצע חמאס מספר תרגילים שנועדו לדמות את החלק הראשון של המתקפה הקרקעית, טרם פריצת הגדר והחדירה לשטח ישראל. כוח של 2,200 לוחמים הוקפץ לשטח מספר פעמים, ומאחר שבחמאס לא זיהו איסוף מודיעיני או תנועה של כוחות צה"ל מעבר לגדר, הניחו בארגון כי אין ערנות גבוהה בצד הישראלי לפעולה גדולה מסוג זה".
למרבה הצער, הם צדקו. במשך שנים ארוכות, ולמרות עוד ועוד עותקים מעודכנים של “חומת יריחו”, ישראל סמכה על "הכלי החשאי" ולא פיתחה שום מודל התרעה יעיל, שאם היה נדלק בליל 6 באוקטובר, היום שלמחרת היה נראה אחרת לגמרי.
× × ×
בשעות הלילה שלפני מתקפת 7 באוקטובר כן נקלטו בשב"כ וב-8200 כמה סימנים מעידים. מלבד רשת הסימים הישראלית שהופעלה, היו עוד איתותים, ובכללם גם שני נכסי חירום של חמאס שנפתחו ברצועה. אפשר להניח שבמערכת המודיעין מיהרו לבדוק מה קורה ב"כלי החשאי". שם, כך היה נדמה להם, לא התרחש משהו מיוחד; אולי חמאס עושה תרגיל. בשבת בערב, בעוד ממדי האסון טרם התבררו, אבל כבר היה ברור שמדובר במחדל מודיעיני אדיר, כמה מבכירי קהילת המודיעין אמרו: "לא היה כלום. שום מידע לא הגיע".
אבל השבוע חושף תחקיר "7 ימים" שהמציאות הייתה כנראה הרבה יותר מורכבת, והכישלון אפילו הרבה יותר משמעותי. מכמות אדירה של מסמכי חמאס שנתפסו במהלך חודשי המלחמה, התברר כי דווקא היה פורום פיקוד של חמאס, שבו דובר באופן פתוח על המתקפה. אלא שכל מה שמתרחש בפורום הזה הוגדר על ידי המודיעין הישראלי כ"לא קריטי". בדיעבד יתברר שבפורום ההוא תוכננו ההונאה והמתקפה לפרטים, רק שאף אחד לא עלה על זה. בחמאס קראו לתוכנית הזו בשם הקוד "הפרויקט הגדול". הפספוס הדרמטי הזה עוד ייחקר רבות.
בשבוע שעבר, פורסם מכתב הפרישה של תא”ל יוסי שריאל, מפקד 8200. במכתב שריאל יותר מרומז למה שחושף תחקיר “7 ימים”. “לא הצבעתי על כך”, כתב שריאל, “שבמציאות שבה יש, הלכה למעשה, שתי דיביזיות קומנדו של נוח’בה בגבול עזה... לא ניתן להסתמך על מרחב התרעה סיגנטי (כלומר, אמצעים כמו “הכלי החשאי”, למשל – ר”ב, י”ר)... ובוודאי שלא נכון לבנות על כך שביום פקודה נשיג את ידיעת הזהב”.
יש הרבה סיבות להחמצה הזו, ולכל השאר. "אבל מעל כל סיבה אחרת", אומר גורם שמכיר היטב את המודיעין שסיפק "הכלי החשאי", "ריחף ביטחון עצמי בדבר אחד מרכזי: שבזכות הטכנולוגיה העליונה שלנו, חוש ההמצאה, האומץ וההעזה, אנחנו רואים את האויב כמות שהוא, ולא יכול לקרות אצלו שום דבר משמעותי שלא נדע עליו".
ב-7 באוקטובר קרה הדבר המשמעותי. "הפרויקט הגדול" הפך ל"מבול אל-אקצה" ולטבח הנורא ביותר שהתחולל בעם היהודי מאז השואה. רק שהפעם, היו לעם הזה צבא ומודיעין וממשלה. והיה לו גם את "הכלי החשאי". אף אחד מהם לא עזר.
אם זה לא ב"כלי החשאי" זה פחות חשוב: המקורות שהוזנחו
מודיעין הוא פסיפס שמורכב מהרבה מאוד מקורות מידע. אבל המודיעין שהגיע מ”הכלי החשאי” היה כל כך איכותי, שלפי גורמים בכירים בשב”כ וב-8200, עם הזמן התקבעה התפיסה שיש פחות ופחות צורך במגוון גדול ורחב של מקורות נוספים. אלו כמה מסוגי המקורות שזכו לפחות קשב ומשאבים:
מודיעין אנושי (HUMINT) – המקור הקלאסי למודיעין: סוכנים שמגויסים מקרב אוכלוסיית האויב, ומופעלים לצורך דיווח שוטף או השגת מידע ספציפי. ככל שהסוכן ממוקם גבוה יותר בהיררכיה, הוא יכול לספק מודיעין איכותי יותר, אבל יש חשיבות רבה גם לגיוס סוכנים בדרגות הנמוכות, למשל תושבים בשכונה, כדי שיוכלו להתריע על כל פעילות חשודה. כמו עשרות מחבלי נוחב’ה מתכנסים במסגד בלילה בשעות שאינן רגילות לתפילה, למשל.
מודיעין חזותי (VISINT) – סדרה ארוכה של אמצעי צילום וצפייה, שכוללים בין השאר צילומי לוויין, טיסות צילום (כולל כטמ”מים), בלוני צילום ומעקב התצפיתניות. המטרה העיקרית היא לאתר שינוי חשוד בשגרה של האויב, למשל תנועה מוגברת של כוחות באזור הגדר, או פעילות במתקנים אסטרטגיים, כמו ימ”חים. התצפיתניות היו אמורות להיות חלק מתוך המערך הזה, אך הופרדו מאגף המודיעין וקולן ותרומתן לא נשמעו.
מודיעין ממקורות גלויים (OSINT) – אפשר ללמוד הרבה מאוד על אויב ממעקב אחרי ערוצי התקשורת שלו, ובשנים האחרונות – גם אחרי הרשתות החברתיות. עד לפני שנים לא רבות הייתה יחידה שלמה שעסקה במודיעין מקורות גלויים, חצב שמה. אלא שאז הוחלט לפרקה, ואנשיה הוטמעו בין יחידות 8200. רק לאחר פרוץ המלחמה בעזה הוחלט להקים את חצב מחדש, בעיקר ממילואימניקים.
תגובות
גורם בכיר בשירות הביטחון הכללי מסר בתגובה לטענות המועלות בתחקיר:
• על אי-בניית מודל ההתרעה: הגורם הבכיר בשב”כ אומר כי בשל הקושי להפעיל סוכנים בעזה, ולעמוד על אמינותם ונאמנותם ממרחק, בנה השירות מודל התרעה שאינו מסתמך בלבד על סוכנים, אלא גם על שורה של סנסורים ממקורות אחרים. “חלק אחר במודל היה מערך הסימים שבנינו במיוחד בשביל זה, ואינדיקציות נוספות”. לדברי הגורם הבכיר, המודל הזה עבד והוכיח את עצמו, “והיה בעצם המקום ממנו הגיעה התרעה כלשהי באותו לילה. על פי המידע שעמד לרשותנו באותה עת, היא טופלה במה שנתפס באותה העת באופן מחמיר, גם בכוננות במיפקדת השירות וגם בשיגור הטקילה לשטח מול הנחת עבודה לאפשרות לניסיון חדירה ממוקד מעזה לישראל”.
• על הטענה ל"התמכרות" ל"כלי החשאי": הגורם הבכיר בשב”כ אומר כי לא נכון שהשירות התמכר למבצעים מהסוג הזה, ושמר כל העת על טיפוח מקורות מסוגים שונים, “וראה למשל כל מבצע הסימים, שהוא חשוב ודרש משאבים רבים”. אל מול כמויות אדירות של מידע, לצד האפשרויות העצומות שהטכנולוגיה פתחה בפני קהילת המודיעין, “עשינו את ההתאמות הדרושות בנוגע להקצאת המשאבים, והן הוכיחו את עצמן כבעלות משמעות קריטית ליכולת לאסוף את המודיעין הרגיש ביותר לאורך שנים”.
• על הסטת המשאבים לעבר אגפי הטכנולוגיה והמבצעים, על חשבון הסיכול: “עיקר המודיעין שהתקבל ממבצעים טכנולוגיים הינו מודיעין מהימן ואיכותי, שנדרש על ידי חטיבות הסיכול ונועד לשרת אותן בבניית תמונת המודיעין. בהתאם לכך הוסטו משאבים לטובת הגדלת כוח אדם לחטיבות הסיכול ושילוב של כלים טכנולוגיים בתוך החטיבות עצמן (ולא על חשבונן)”.
הגורם טוען כי בניגוד לטענה על כך שהיומינט ”הוזנח” בשב”כ, בשנים האחרונות היקף כוח האדם שמגייס ומפעיל מקורות לא השתנה, ואף גדל עם כניסתו לתפקיד של ראש השירות הנוכחי. “הטכנולוגיה תמכה את היומינט ולא החליפה אותו. אי-אפשר להפעיל מקורות יומינטיים בשנת 2023 מנגד (בלי להיפגש איתם) בשיטות של שנות ה-90 באיו”ש. כשהיריב עוסק בסייבר, מתקדם, מתפתח ומתעצם טכנולוגית, אם אתה לא נמצא שם או לפניו כארגון מודיעין מסכל, אתה חוטא לתפקידך”.
• על סגירת יחידות מטה שעסקו בריכוז התרעות בשב”כ: הגורם הבכיר אומר כי ייתכן שהסיבות לסגירתן היו נכונות לעיתן, ובכל אופן ניתנו מנגנונים חליפיים להחלפתן. במסגרת התחקירים כבר הוחלט לבחון התארגנות שונה בתחום הזה.
• על נפילת רשת הסוכנים של אבו-לילה: הגורם טוען כי נפילת הרשת של אבו-לילה לא חיסלה את כל הסוכנים, ובשנים שלאחר מכן דווקא גויסו עוד מקורות. “האמנו שמערך הסוכנים יספק לנו את ההתרעה הנדרשת. הוא לא סיפק והסיבות לכך נמצאות בליבת התחקיר השירותי”.
עוד מוסיף הגורם כי “במהלך השנים האחרונות שב”כ יזם והוביל גישה התקפית מול רצועת עזה, לגבות ביתר שאת מחיר מגורמים אשר מכוונים פיגועים וטרור מעזה לשטחי איוש. שב”כ סבר כי יש לבצע מהלכים התקפיים יזומים כדי לשנות את המשוואה. מהלכים אלה לא אושרו על ידי הדרג המדיני”.
ממשרדו של נדב ארגמן מסר בתגובה: “מאחר שנדב לא התבקש להתראיין לכתבה, אין באפשרותו להתייחס אליה. ארגמן קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאלתר, בפניה ניתן יהיה להציג את כל העובדות, והיא זו שתקבע ותדווח לציבור”.
בדובר צה”ל בחרו שלא להגיב לממצאי התחקיר.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.24
