הסמיכות המרגשת שבין הזכיות של הנבחרת הפראלימפית לבין חודש אלול היא אולי המתנה הכי עוצמתית שקיבלנו בסיומה של השנה הקשה הזו, מתנה שנועדה לעזור לנו לצלוח את הימים הנוראים שבפתח ולהזכיר שיש לנו תקווה.
עמי דדאון, השחיין הפראלימפי בן ה-24 הוא שיאן עולמי עטור פרסים ומדליות, מי שרואה אותו שוחה בבריכה לא יכול לדמיין שמדובר באיש שנולד פג עם שיתוק מוחין ונכה בארבע גפיו. עמי דדאון נכה, הוא יסחוב את הנכות שלו איתו לכל החיים אבל הוא לא נותן לנכות שלו לנהל לו את החיים. יש לו כוח רצון ועוצמת חיים מידבקת והוא לא מוכן לוותר, לא לעצמו וגם לא לנו. הוא מלא בגאווה לאומית ומתרגש עד דמעות כשהוא שומע מעל בימת המנצחים את ההמנון הלאומי. בזמנים אחרים אולי היה נראה לנו שעמי דדאון הוא עוד סיפור אישי ומרגש של ניצחון הרוח על החומר, אבל בימים אלו עמי דדאון הוא אנחנו בעיצומו של חודש אלול. החודש הזה הוא חודש של חלומות ותקוות והוא רק התחיל ואנחנו שוב מוצאים את עצמנו עם פצועים והרוגים ועם 101 חטופים בשבי הנורא. אנחנו עומדים פצועים וכואבים בפתחם של ימים נוראים, ואין לנו מושג איך נצליח לצלוח אותם ואיך אפשר בכלל לשמוח על תחילתה של שנה חדשה.
עברנו שנה מטלטלת, כולנו סוחבים איתנו איזו נכות, אבל אם נסכים ללמוד משהו מעמי דדאון ומשאר חברי הנבחרת המופלאים האלו, זה שאנחנו לא חייבים לתת לנכות הכואבת הזו שלנו להגביל אותנו
חודש אלול הוא הבריכה שלנו, אנחנו נכנסים אליה עם כל הכאבים, הנכויות, הטראומות והפחדים ולומדים לאט-לאט לשחות קדימה, להיעזר במים החיים שממלאים את הבריכה הזו, לתת להם לעטוף אותנו ובעזרתם להניע מחדש את הגוף והנפש. זו לא שחייה למרחקים קצרים והמים מאוד עמוקים וסוערים אבל דווקא בגלל זה אנחנו מנצחים.
ההצלחה של הנבחרת הפראלימפית של מדינת ישראל עולה על זו של הנבחרת האולימפית שלה. זה לא במקרה, יש איזה כוח עוצמתי ונסתר בעם שלנו שמתפרץ דווקא ברגעי המשבר והקושי, כוח שלא מוכן להיכנע והוא זה שהופך את הבלתי אפשרי לאפשרי. זה כוחה של הרוח הישראלית, שבימים כתיקונם היא לא תמיד מורגשת אבל ברגעי הקושי והמשבר היא נושבת בעוז. זה ניצחון הרוח על החומר ברמה הלאומית, אנחנו עם שהוא נבחרת פראלימפית אחת גדולה.
עברנו שנה מטלטלת, כולנו סוחבים איתנו איזו נכות, אבל אם נסכים ללמוד משהו מעמי דדאון ומשאר חברי הנבחרת המופלאים האלו, זה שאנחנו לא חייבים לתת לנכות הכואבת הזו שלנו להגביל אותנו. אנחנו בחודש הזה שכולו רחמים וסליחות, זה לא תמיד נראה ככה אבל אם לא ניתן לצער לייאש אותנו ונקפוץ פנימה למים של החודש הזה, נגלה שהם עוזרים לנו לשאת את הכאב ומאפשרים לנו לגלות שאנחנו יכולים הרבה מעבר למה שחשבנו. כשמבינים את זה - מקבלים את הכוחות לעמוד שוב בפתחה של שנה מלאי תקווה. התקווה מאפשרת להאמין שמה שקרה לנו בשנה החולפת אמנם לא ישתנה, זה איתנו לתמיד אבל יש לנו את עוצמות החיים להמשיך הלאה ובגדול, ויש לנו נחישות ואמונה בצדקת הדרך, ולמרות כל המחלוקות ברגעים הכי קשים יש לנו האחד את השני, וזה נותן המון כוח.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.24
