הכנעה. כצפוי, הפשרה שהוצגה כאן בנוגע לקטטה החוקתית שהתפתחה באשר למינוי נשיא לבית המשפט העליון גררה אלפי תגובות. שלא כצפוי, רובן לא עסק בהצעת הפשרה עצמה אלא בעצם הנכונות לדבר על פשרה. זה הפתיע, כי אחרי 7 באוקטובר אפשר היה לצפות להתנהלות שונה מבימים שקדמו לחורבננו ולא כך. למרות העשן שממשיך להיתמר מבתינו, הקנאים שבו לעמדותיהם המתנגדות לכל פשרה ורואות גם בוויתור הזעיר ביותר ככניעה מסוכנת. העובדה שאנו לפותים במלחמה קיומית לא שינתה אצלם דבר. כדאי להזכיר להם דברים שאמר אחד מגדולי שופטינו, צבי טל ז"ל, בהקשר דומה: "אם אתה רוצה הכל או לא כלום, תקבל לא כלום". זה נכון גם לצד שחש כרגע שידו על העליונה והוא "המנצח" - בית המשפט העליון.
"האמ-אמא של הפוליטיזציה". רבים מהמגיבים הענייניים גרסו שההצעה (השופט יצחק עמית יסיר את מועמדותו לנשיאות בשל התנגדות השר לוין למינויו, ונשיאות הבא בתור הסניוריטי, השופט נעם סולברג, תוקדם כשהיא תוקצב למשכה המקורי) אינה באמת שומרת על עקרון הסניוריטי אלא היא "האמ-אמא של הפוליטיזציה". לטענתם כשהשר מכתיב עם מי הוא מוכן לעבוד, כל הרעיון שבבסיס השיטה - מניעת פוליטיזציה של הבחירה - מאוין ולא בכדי לוין הסכים לנשיאות סולברג שמתויג כימין. צודקים. אכן, מי מבטיח שכשהתפקיד אמור יהיה לעבור לבאה בתור, השופטת דפנה ברק-ארז (שמתויגת כשמאל) היא לא תיפסל ע"י השר הבא? בשל כך ניתן להציע הצעה אחרת: להחליף את שיטת הסניוריטי בהגרלה בין שלושת שופטי עליון בעלי הוותק הגדול ביותר בפרישת הנשיא (במקרה שלנו: סולברג, ברק-ארז וגרוסקופף). גם בדרך זו השופטים לא נדרשים לקבץ תמיכות מפוליטיקאים וכאן טמון יתרון נוסף - עד להגרלה הם שווים לחלוטין לכל שאר השופטים (בניגוד למצב היום שבו לנשיא המיועד יש כוח עודף).
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי בכל זאת, הנשיא עמית. עוד הצעה היא להותיר את הסניוריטי על כנה ולבחור את עמית כנשיא אבל להפקיע מידיו (ומידי כל נשיא עתידי) את היכולת לקבוע הרכבים (שמאפשרת לא פעם לקבוע מראש את תוצאת ההתדיינות) ולהעבירה לקביעה ממוחשבת רנדומלית. במקרים מיוחדים (כגון משפט ראש ממשלה או מינוי יו"ר לוועדת חקירה ממלכתית) הבחירה תואצל להחלטת שבעת השופטים הוותיקים בבית המשפט בהצבעה חשאית. כל זה ייקבע בחוק שיחוקק ב-60 הימים הקרובים (עד להכרח לבחור בנשיא) ויאיין הן את חשש הממשלה שעמית כנשיא לעומתי יפגע בה, והן את חשש מתנגדי נתניהו שהוא ימנה נשיא בובה שיסייע לו בערעורו הפלילי ובוועדת החקירה.
נדרש רק רצון. פתרון נוסף הוא שהנשיא ייבחר מבין שופטי העליון הנוכחיים ע"י הכנסת כשיידרש, בהצבעה חשאית, רוב גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. החשש הוא שזה יגרום לשופטים להימנע מלהרגיז מי מהצדדים ואז לחטוא לתפקידם להוות מגן לחסרי הכוח הפוליטי. אלה רק מקצת הדוגמאות. יש באמת אינסוף פתרונות אם רק קיים רצון, ובימים נוראים אלה הוא חייב להימצא. חייב.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.24
