תקראו לאירוע הזה "אסון", תצמידו לו שמות תואר כמו "טרגי", או "הרואי", סווגו אותו תחת הכותר המצער "תקלה מבצעית שקרתה לראשונה במלחמה הנוכחית", הקדישו ל"נופלים" שורת זיכרון, ואז תחקרו את הפרטים והשתדלו להסיק את המסקנות עד האירוע הבא. אבל אל תכחישו שאתם מתחילים להתרגל לכל המוות הזה. תרצו או לא, אנחנו חלק מרוטינת מלחמה יציבה למדי, מתוודעים כל יום לזעזוע מסוג חדש כמותו לא הכרנו, לומדים לחיות עם השיט הזה. אתמול חזרנו לז'אנר הרוגי התאונות שקרו "במהלך הלחימה", ערכנו היכרות ראשונה במלחמה הנוכחית עם האופציה להתרסקות של מסוק בדרכו למשימה מבצעית או בחזרה ממנה. הפעם זה היה פצוע אנוש שצריך להגיע אליו בתנאי שטח קשים, לוחמי 669 שמחרפים את נפשם כדי להציל חבר, וכלי מלחמה מסוג מסוק שהתרסק ברגע האמת. בפעמים קודמות בניינים שקרסו על לוחמי הנדסה, פגז שנורה מאש כוחותינו על חיילנו, כוחותינו שירו על שלושה מחטופינו ועוד שלל דו"צים.
אחרי כמה שעות תשמעו על עוד פיגוע דריסה רצחני בבנימין, על "כוחות ביטחון" שזורמים לשטח למקרה שהמשאית ממולכדת, ועל הפצוע האנוש בן ה-20 שפינו תוך ניסיונות החייאה ממקום הפיגוע. אולי תנסו להסביר לילד שחזר מבית הספר שככה זה במלחמה, עזה הדליקה את יהודה ושומרון, והאינתיפאדה הבאה היא רק עניין של זמן. הגיוני. ברקע תשמעו את החדשות על פיצוץ עז בג'נין, ואם הבן שלכם משרת כלוחם, תתפללו חזק שהוא לא היה שם.
בשלב הזה של היום, אף אחד מאיתנו כבר לא ידבר על הרצח המשולש במעבר אלנבי. המשפחות של יוחנן שחורי (61), אב לשישה ממעלה אפרים, יורי בירנבאום (65), אב לשלושה מנעמ"ה, ואדריאן מרסלו פודסמסר (57), אב לארבעה מאריאל, עדיין יושבות שבעה, אבל הם החדשות של תחילת השבוע. מי זוכר שהנהג הירדני שרצח שלושה ישראלים ניצל מחדל אבטחתי והגיע חמוש לגבול ביודעו שאין לכוחות הביטחון הישראליים מידע מוקדם על המגיעים למקום. מוות נורא אחד במעבר אלנבי נבלע במוות זוועתי אחר במנהרת חמאס, לוויה אחת משכיחה את קודמתה, וידו של מלאך המוות עודנה נטויה.
אם עוד לא התרגלתם, זה כנראה רק בגלל שאתם עדיין במילואים. או פוניתם מבתיכם. או הגרוע ביותר - בני משפחה של אחד החטופים בעזה. על משפחות שכולות שחוו על בשרן את תופעת המוות בקרב לוחמים במהלך מלחמה מתמשכת, אין מה לדבר. מי שהסטטיסטיקה התאכזרה אליו, מבין יותר מכל אחד אחר ששגרת מלחמה היא הקללה הגדולה ביותר שאפשר לאחל לעם שמציין בקרוב את תחילתה של שנה חדשה. הרגל רע שחייבים להיפטר ממנו בהקדם. התמכרות מסוכנת להשלמה עם הידיעה שאסונות וטרגדיות הם אלו שמגדירים אותנו קרוב לשנה.
עוד יום במשרד של שר המלחמה
אנחנו כבר יודעים שזה היה בסך הכל עוד יום במשרד של שר המלחמה. כל זמן שהיא נמשכת, החשבון ממילא פתוח וזה סביר לחלוטין לדחוף עוד כמה פריטים לרשימת ההרוגים. בקצב הזה קרוב לוודאי שהשרה מירי רגב תיאלץ להמשיך ולעדכן את מספר הנופלים בחרבות ברזל עד השעות האחרונות לפני הטקס. מכסת התדהמה של הציבור הישראלי תמשיך להתמלא, ונמשיך לשמוע על טרגדיות מלחמתיות שקורות אי שם בעזה. מי שצוחק על פלסטינים שלא אכפת להם למות, אולי כדאי שישים לב לתוחלת החיים של הישראלי הממוצע שהולכת ויורדת מדי יום מאז 7 באוקטובר.
מחויבים לעיקרון שלא להעמיד את עצמם בהתחייבות, הצליחו קברניטי הממשלה להגיע עד הלום מבלי שהציבו מטרות ברורות למלחמה - אלא אם כן סופרים את החזון המופלא והאמורפי "עד הניצחון המוחלט"
בכל יום שעובר מאז, מתברר יותר ויותר שיש סיבה לכך שלא הוגדרו מטרות למלחמה, והעיקרית שבהן היא חוסר רצון לסיים אותה. מחויבים לעיקרון שלא להעמיד את עצמם בהתחייבות, הצליחו קברניטי הממשלה להגיע עד הלום מבלי שהציבו מטרות ברורות למלחמה - אלא אם כן סופרים את החזון המופלא והאמורפי "עד הניצחון המוחלט". הם ממשיכים ליהנות מקץ שנה של לחימה מגישה בלתי מוגבלת להחלטות הקריטיות ביותר לחיינו, ונראה שהמלחמה מעולם לא הייתה נוחה, זמינה, ונעימה כל כך עבור מעטים כל כך. בשבועיים האחרונים עוד נאחזו בפיקציית פילדלפי המתפוררת, אבל מאז שהופרכה שוב ושוב על-ידי בכירי מערכת הביטחון, הם עומדים מול גבול מצרים ומחפשים תירוצים חדשים למה לא לסגת משם.
מרב בטיטוזה צומת טי של החלטות, ונראה שאין להם מושג לאן ממשיכים משם. נראה כי הקבינט הגרוע ביותר בתולדותינו, נפל במשמרת עם הצבא הטוב ביותר בשנות קיומנו. נתניהו וסריסיו לא מובילים איזה קו מובהק או תבוני חדש שנוגע לתחום אחריותו המדינית, ולשרי הימין הקיצוני שמדהירים את הממשלה למחוזות שבהם המוות שולט, אין היכרות עם הקונספט של סיום והתקפלות. איפה שאתם רואים סיום אירוע וחזרה לנורמליות, הם רואים תחילת נסיגה והפגנת חולשה. הם צריכים שתיתנו להם רגע להביא את בשורת היהודי החדש לעולם, שתניחו להם לדגמן שלטון שמציל אתכם מהאויב בזמן מלחמה, והם הכי צריכים שתשלימו אחת ולתמיד עם השגרה הלא-מבורכת של מלחמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.24
