במחקר שנערך פעם בדקו בכל מיני מדינות מה חשוב לנהגים במכוניתם. כצפוי, לאיטלקים היה חשוב שהרכב יזנק במהירות, ופחות עניין אותם כמה פעמים יצטרכו לכוון את המנוע באלפא שלהם. האמריקנים רצו נוחות ושקט. רק היפנים הפתיעו: ידוע שהמכוניות שלהם הן האמינות מכולן, אבל היפנים כלל לא ציינו את אמינות הרכב כתכונה חשובה. הסיבה היא שבשבילם זה מובן מאליו, זו הנחת יסוד. הם אפילו לא מסוגלים לדמיין אפשרות אחרת.
לגיטימיות השלטון במדינה דמוקרטית נשענת גם היא על הנחות יסוד. ניצחון בבחירות הוא כמובן תנאי ראשון, אבל לגמרי לא מספיק. ההנחות הן שהשלטון שפוי, שהוא מעדיף את טובת המדינה על פני שיקולים זרים, ושהוא פועל לאורם של ערכי המדינה הבסיסיים. תחת השלטון הנוכחי, הנחות יסוד אלו מאותגרות. יושבים ראש הממשלה ואשתו ומספרים למשפחה שכולה, שהוא מול כל העולם וגם "מול גורמי הצבא". מה הטענה? שצה"ל נגד ראש הממשלה? שמפקדי צה"ל הם בוגדים? לספר לחטופים על סדרת השבי שלך, זה נורמלי? ולהגיד שהחטופים סובלים אבל לא מתים? לשקר למשפחות חטופים על ידיעות כביכול, שיבריחו אותם לאיראן? להגיד לאב שכול שמדבר מליבו השבור, שאמרו לו מה להגיד? זה שפוי? לא. זו אטימות רגשית, נרקיסיזם חולני וניתוק מוחלט מהחיים כאן במדינה. האם בידיים כאלה רוצה האדם הסביר שגורלו יופקד?
זה לא ויכוח פוליטי ולא מדיני, לא ימין ולא שמאל, עזבו, אנחנו לא שם. העניין הרבה יותר בסיסי, משהו שתמיד היה מובן מאליו ומעולם לא נדרשנו לו. מעולם לא פיקפק רוב גדול כל כך של אזרחים במניעיו של ראש הממשלה ובכשירותו
זה לא ויכוח פוליטי ולא מדיני, לא ימין ולא שמאל, עזבו, אנחנו לא שם. העניין הרבה יותר בסיסי, משהו שתמיד היה מובן מאליו ומעולם לא נדרשנו לו. מעולם לא פקפק רוב גדול כל כך של אזרחים במניעיו של ראש הממשלה ובכשירותו, בשפיות שלו ושל סביבתו הקרובה והמשפיעה מדי (למה היא נמצאת בכלל בכל הפגישות?), ובעירוב של נושאים שבקדושה, חיי אדם והביטחון הלאומי, עם שיקולים זרים ואינטרסים אישיים. כולם מתנהגים כאילו הכל נורמלי ובמסגרת הכללים, אבל זה לא, זה מוטרף לגמרי. אזור הדמדומים של הלגיטימיות.
שרי הליכוד, יו"ר הכנסת והח"כים, נקרתה בדרככם הזדמנות להוכיח שאתם שווים משהו. שאתם לא פוּדלים ולא בובות, שאתם מסוגלים לעמוד מול הטירוף. אתם יודעים מה באמת קורה ואיך מתנהלים הדברים, אתם מדברים בחדרי חדרים, אבל בפומבי אינכם מעיזים לפצות פה, מפחדנות ומחמדנות: מפחדים על הכיסא וחומדים את הג'וב הבא. ומי יודע? אולי אפילו לרשת את ראש הממשלה. תמשיכו ככה ולא יהיה מה לרשת, כל מי שנותן יד לנִרמול הטירוף הוא שותף בעצמו, ולא יוכל אחר כך לרחוץ בנקיון כפיו.
דיכטר, היית ראש השב"כ וראית איך הדברים אמורים להתנהל. אתה יודע את האמת, מה אתה אומר לעצמך? אלי כהן מצייץ אחרי האסון במג'דל שמס שלבנון צריכה לבעור ושצריך פעולה משמעותית. תגיד, אתה עושה צחוק? אתה חבר קבינט, מה אתה מצייץ? תעביר החלטה בקבינט, תהפוך שולחן או תתפטר. נראה לך שיצאת ידי חובתך והאחריות לא עליך?
יריב לוין, בגין היה הסנדק שלך. משהו ממה שאתה רואה בקן הקוקייה מזכיר לך את לקיחת האחריות והיושרה של בגין? ישראל כ"ץ, שנים שאתה חולם להיות ראש ממשלה, ומה אתה עושה בשעת מבחן? מיישר קו עם הטירוף? ככה אתה רוצה להיות מנהיג?
צילום: יריב כץ גם השרים שאינם חברי קבינט לא יותר טובים. יודעים, פוחדים ושותקים. ראשי המפלגות החרדיות הם אנשים חכמים אבל גם הם לא התעלו לגודל השעה. נאמנות למנהיג זה בסדר, כל עוד היא לא בסתירה לנאמנות למדינה ולערכיה היסודיים. יפים לעניין זה דבריו של נתניהו עצמו: "חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה".
מתישהו הימים החשוכים האלה יחלפו, וכל אחד יצטרך לתת דין וחשבון: מה הוא עשה בשביל החטופים? מה הוא עשה בשביל הצפון ותושביו המופקרים? מה הוא עשה בשביל חלוקה הוגנת של הנטל הכבד? ומה הוא עשה כדי שישראל תפסיק לדשדש ולמרוח זמן ובאמת תנצח?
פורסם לראשונה: 00:00, 15.09.24
