מהשר איתמר בן גביר כבר אין לי שום ציפיות. אני לא חושבת שיש אזרח אחד בישראל, יהודי או ערבי, גם בקרב תומכי השר, שבאמת חושב שביטחון האזרחים חשוב לו, בוודאי לא אחרי השבוע האחרון שבו הוא נעלב מחופן חול שנזרק עליו והפעיל לכאורה כוחות גדולים נגד שלוש נשים שהכניסו תמונות חטופים לבית כנסת בהרצליה.
אבל עדיין יש לי ציפיות מהממשלה ומהעומד בראשה. אחרי האירוע הנורא ברמלה ביום חמישי, לומר שנחצו כל הקווים האדומים יהיה אנדרסטייטמנט, הם הרי כבר נחצו מזמן. אני לא מציינת כאן את מספר הנרצחים בחברה הערבית מאז תחילת השנה פשוט מפני שיש סיכוי שהוא יהיה גבוה יותר עד פרסום הטקסט הזה, אבל תנסו להזכיר לי מתי לאחרונה שמעתם את נתניהו מדבר על הפשיעה בחברה הערבית? מתי הוכרז על צעדים אופרטיביים מיידיים? ומתי התכנסה ישיבת ממשלה מיוחדת כדי לעסוק בנושא? זאת לא אזלת יד, זאת מדיניות. לממשלה לא אכפת מהנרצחים בחברה הערבית כל עוד אין קשר בין המבצע לבין גורם חיצוני או פנימי שמאיים על "ביטחון המדינה".
אבל בואו נתמקד רגע בחשוד בביצוע הפיצוץ ברמלה, נער בן 17. נכון לרגע זה הוא רק בגדר חשוד, אז אהיה זהירה בבחירת המילים, אבל מה שבטוח שהוא לא הצעיר היחיד שמעורב בפשיעה בתקופה האחרונה. יותר ויותר בני נוער הופכים למעורבים בפשיעה חמורה בגילים צעירים. הנער הזה הוא תוצאה של מערכת חינוך כושלת, של חברה מפורקת ושל הזנחה מצד המדינה.
בדוח חדש שלנו במטה החירום למאבק בפשיעה ובאלימות - "כשרעש היריות חזק יותר מפעמון בית הספר" - אנחנו מביאים תמונת מצב קשה של בני הנוער הערבים בצל הפשיעה. בין 2015 ל-2019 חלה עלייה מדאיגה של 50 אחוז בפשיעה בקרב צעירים ערבים, והמשמעות היא גידול של כ-6,000 תיקים פליליים באותה תקופה. היעדר המענים המותאמים והמונגשים לכלל הנערים, במיוחד אלו שנמצאים בסיכון גבוה, מסליל אותם אחר כך לעתיד ללא אופק חינוכי או תעסוקתי, מה שמוביל רבים מהם לנתיב של פשיעה ועבריינות.
הדוח מדגיש כי האלימות והפשיעה בישראל, ובמיוחד בחברה הערבית, אינן רק תוצאה של רצף אירועים מקריים, אלא של תהליכים חברתיים, כלכליים וחינוכיים עמוקים. תהליכים אלו מונעים מהזנחה חינוכית, מחסור במשאבים ותשתיות כושלות שמובילים את הנוער לתוך מעגל של עבריינות ואלימות.
ראויה חנדקלוללאהמדינה חייבת להכיר בכך שהבעיה אינה רק של החברה הערבית, אלא של החברה הישראלית כולה. יש צורך בשינוי מערכתי רחב היקף ודחוף, שיכלול חיזוק מערכות החינוך ורצף מענים בין החינוך לרווחה, הדגשת חינוך לזהות ושייכות, יצירת מסגרות תעסוקה ותוכניות שיקום לצעירים. המדינה חייבת לשים את הנוער והילדים בראש סדר העדיפויות, לבנות תוכניות חינוך מותאמות, ליצור תשתיות חברתיות חזקות, ולהילחם בפשיעה באותה נחישות כמו שהיא נלחמת באיומים חיצוניים. רק באמצעות פעולה אמיצה ומקיפה נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לחברה הערבית, ולעתידה של המדינה כולה.
עו"ד חנדקלו היא ראש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות
פורסם לראשונה: 00:00, 15.09.24
