אחד המאפיינים הראשונים של משטרים שמהותם הדמוקרטית מתכרסמת, הוא התגברות של אלימות משטרתית כלפי אזרחים מן השורה. משיקולי יוקרה, הקצאה נמוכה של תקציבים ומשכורות וסטנדרט נמוך יותר בגיוס כוח אדם, נחשב מאז ומתמיד מעמדה של המשטרה נמוך בסולם גופי הביטחון, לעומת גופים כמו שב"כ, מוסד, או יחידות עילית של צה"ל. אחת התוצאות היא הדימוי העצמי הנמוך של השוטר הבודד.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יכול היה לקנות לעצמו שם, בדומה לרודולף ג'וליאני שבשנות ה-90 מיגר את הפשע מרחובות ניו-יורק ונחשב למגן האזרח הקטן, ובהתאם העלה אפילו את קרנו של שוטר המקוף השכונתי. גם בן גביר היה יכול לפעול למעננו בריסון הפשע היומיומי, כפריצות וגניבות כלי רכב, שלא לדבר על מאבק בפשע המאורגן בתחום סחיטת דמי חסות. אבל בן גביר, שקיבל את הזדמנות חייו להתבגר פוליטית, בחר בדרך הקלה - הפיכת השוטרים לכלי פוליטי, לעזר שלטוני לדיכוי המחאה. הלב כואב למראה שוטרים מכים מפגינים אזרחים, שמגשימים את זכותם הדמוקרטית. אנשים מבוגרים חוששים לצאת להפגנות מחשש לפגיעות פיזיות מצד שוטרים. בכל העולם המערבי ידוע שמשטרה שעוסקת באכיפת חוק כלפי אזרחים, צריכה לרסן את השימוש בכוח. להכיל לא אחת התפרצויות זעם מתונות של אזרחים.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יכול היה לקנות לעצמו שם, בדומה לרודולף ג'וליאני שבשנות ה-90 מיגר את הפשע מרחובות ניו-יורק ונחשב למגן האזרח הקטן, ובהתאם העלה אפילו את קרנו של שוטר המקוף השכונתי
אחד התנאים של בן גביר לקבל את משרדו היה שינוי מפליג בסמכויותיו. שם החלה באמת ה"רפורמה" המשפטית-משטרית. כולנו חושבים ש"חוק בן גביר", שנחקק כ"דמי רצינות" של ראש הממשלה בנימין נתניהו למען רכישת שותפו הקואליציוני, היה שינוי שמו ל"שר לביטחון לאומי". אבל זה היה רק גימיק שהסתיר מאחוריו שינוי טקטוני, חוקתי ומבהיל. בגלל קצב האירועים המסחרר במדינה, מעטים שמו לב שהסמכויות שהוענקו לבן גביר בחוק היוו שינוי משטרי. מתחת לרדאר, קואליציית נתניהו נתנה לו הכל: סמכויות התערבות מפליגות במינויים, בחקירות ובהורדת הוראות מבצעיות באמצעות המפכ"ל, או ישירות לדרגים המבצעים שמתחתיו. השאור שבעיסה היה שבן גביר סירב לכלול בחוק סעיף שיאמר שהמשטרה תנהג ב"ממלכתיות", ולא עזר כלום במהלך דיוני הכנסת. החוק עבר כך. ובן גביר, היחיד למעט הייעוץ המשפטי לממשלה, הבין מיד מה יש לו בידיים.
בינתיים הוגשו עתירות. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה סירבה להגן על החוק, שכן כבר אז היא ראתה בו את השינוי המשטרי – הפיכת משטרת ישראל מתפקידה למען האזרח אל מול שרירות השלטון, למשטרה של השלטון נגד האזרח. למרות צו בג"ץ שמונע ממנו להגשים את סעיפי החוק עד לפרסום פסיקתו, בן גביר מזמן מיישם את "רוח" החוק. יידע כל שוטר עברי - על-פי בן גביר יישק דבר. יידעו פקודיו מי ימנה אותם, מי יקדם אותם, מהם הקודים החדשים ומי נותן הוראות לשטח.
טובה צימוקיצילום: ynetועכשיו, המנה העיקרית - מינוי ראש אגף החקירות במשטרה. בתולדות המדינה ניתן היה להצביע על "משולש" שליטה: היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש אגף חקירות במשטרה. החשיבות של עצמאות, אי-תלות וא-פוליטיות של ראש אגף החקירות הייתה מאז ומתמיד מרכזית. מדובר בתפקיד רב-עוצמה של אכיפת החוק במדינה. גם בתוך המשטרה היה מעמדו של ראש האגף ייחודי ועצמאי: מרגע שהוא מונה על-ידי המפכ"ל, הוא כבר לא חייב ביידוע ובדיווח למפכ"ל שמעליו על אודות החקירות והנחקרים, ובוודאי שלא לשר הפוליטי. ה"בוסים" שלו הם שלטון החוק, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. הם גם מעניקים לו גב. גם אם היו – והיו – חילוקי דעות ביניהם, דובר על שותפות אינטרסים ואתוס, ולא פחות מאלה – שותפות סוד.
עכשיו הכל בסכנה: צלע אחת של המשולש מונתה על-ידי המפכ"ל דני לוי, כלומר על-ידי, או בברכת, השר בן גביר. החשש הוא שהמדיניות והחקירות הרגישות ביותר במדינה, שלא לדבר על שירות החקירות השגרתי למען האזרח, בסיכון. רות במשטרה.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.09.24
