קל להזדהות עם תחושות הצביעות שמעוררות זעקות "קץ הדמוקרטיה" ששוטפות את התקשורת והרחוב הלכאורה-ליברלים בכל פעם שהמשטרה מפעילה כוח אסור כנגד נציגי האליטות שניצבים מולה. התייצבות האחרונים עם כל עוצמתם בחזית הזועקים מאלצת כל אדם ישר לתהות מדוע נפקד קולם כשקורבנות האלימות הכחולה היו בצבעים אחרים. למה לא נפתחו שידורים ישירים מתחנת המשטרה שאליה הובלו יוצאי אתיופיה שנחשדו בתקיפת שוטרים בהפגנות לאחר אירוע הכאת החייל דמאס פיקדה ב-2015, וכיצד לא נפתחה שום תחרות בין חברי כנסת על הזכות להביא להם תרופות?
תיעוד זריקת החול על בן גביר - והמעצר
תחושת המוסרנות הכפולה מבוססת על הידיעה הכמעט ודאית שרבים מהמזועזעים הנוכחיים היו פחות מזדעזעים לו למשל הנאזקות היו שלוש נשים מוחלשות מדרום תל-אביב והחשד היה הסגת גבול למבנה עמותת מסיל"ה העירונית כדי לחלק פליירים נגד עובדים זרים, או אם ערבי היה מעז להטיח בשוטרים מילה קטנה אחת מאוסף הנאצות שהשליך לעברם תושב הוד-השרון ("אפסים, עלובים... בוא תפיל אותי על הרצפה. אני אחזיר!"). איש לא היה מרים קול נגד מעצרו וגרוע מכך.
אכן, האלימות המשטרתית לא החלה לאחרונה, ולמען האמת הודות לבתי המשפט ולפרקליטות המצב השתפר לאין שיעור בשנים האחרונות. כמי שלקח חלק באינסוף הפגנות מאמצע שנות ה-80 ראיתי במו עיניי מבוגרים רבים מוטחים לרצפה ומדממים, ולקול נפילתם לא היה הד ציבורי. נכון, איש מהם לא היה אלוף משנה בעברו (כפי שזעק אותו תושב הוד-השרון), אבל דומני שזה לא אמור לשנות.
יש מי שמבקש לנצל אותן כדי לנגח (שוב) את האליטות ה"דואגות לעצמן". הם עושים זאת לא משום דאגתם לקידום תרבות של זכויות אדם אלא כדי לפגוע בה
תחושות קשות אלה דוקרות, אבל דווקא משום כך אסור לתת להן להשפיע. במיוחד משום שיש מי שמבקש לנצל אותן כדי לנגח (שוב) את האליטות ה"דואגות לעצמן". האחרונים עושים זאת לא משום דאגתם לקידום תרבות של זכויות אדם אלא כדי לפגוע בה. מתנגדי זכויות האדם יודעים היטב שמרבית המהפכות והתיקונים הובלו על ידי יוצאי האליטות כשהחרב החלה לרחף מעל לראשם. כך קרה עם מהאטמה גנדי שאביו היה ראש ממשלה בנסיכות פרובנדר, עם נלסון מנדלה שגודל על ידי צ'יף שבט ת'מבו, עם לנין שאביו היה אציל ועם רבים אחרים. בניגוד לגישה המרקסיסטית, שלפיה ההתקוממות תבוא מלמטה, מההמון המושפל, ההיסטוריה מלמדת אותנו שרוב השינויים והמהפכות מגיעים דווקא מנציגי אליטות שנולדו לחופש ולא הסכימו לקבל את שלילתו בהמשך חייהם (וראשון לכולם משה רבנו "שלנו", שגדל כנסיך ולכן הוביל את המאבק לחירות).
משום כך, חובה לשבח את המאבק שאוסרים כעת בעלי הכוח בישראל על האלימות המשטרתית והמשפטית. עצימת העיניים הקודמת שלהם לא באמת חשובה. מה שאקוטי זו התנהגותם בעתיד והאם הם יגנו לא רק על הדומים להם אלא גם על אלה ששונים מהם ואף על אלה שמאיימים עליהם. אם יעשו כן, שמור להם מקום של כבוד בהיסטוריית המאבק על כבוד האדם שהחלה במשה כשעמד מול פרעה ונמשכת כיום בדרום תל-אביב, במחסום 300 - וכן, גם בהרצליה פיתוח.
פורסם לראשונה: 00:14, 18.09.24