קשה להאמין שנזכה לראות את שר הביטחון יואב גלנט מפוטר מתפקידו, זאת על אף שמדובר בפעולה טריוויאלית ומובנת מאליה דווקא בזמן ובמקום הזה. בוודאי שהיו שרי ביטחון לא מוצלחים בעבר של מדינת ישראל. אך שר ביטחון שאינו רוצה להילחם ולא שואף לנצח אחרי הפוגרום הגדול ביותר ביהודים מאז קום המדינה, זהו בהחלט תקדים.
יש דבר אחד שגלנט ממשיך להדגיש בתדרוכים שלו לתקשורת – שבימים הראשונים למלחמה הוא רצה לתקוף בצפון ונתניהו סירב. על פניו זה מצביע על עמדה התקפית שאפשר לזקוף לזכותו. זאת בהנחה שהצבא היה מסוגל לנהל מלחמות בשתי הזירות, אותו צבא שגלנט לא דאג לוודא שיש לו תוכניות לכיבוש עזה ולמיטוט חמאס ושרק זמן מה אחרי 7 באוקטובר נכתבו התוכניות למלחמה בצפון.
וזה אולי ממצה את הבעיה עם שר הביטחון הנוכחי. יואב גלנט פשוט לא יודע איך לנצח במלחמה הזאת. זה לא שהוא לא רוצה, פשוט הקונספציה חזקה ממנו, השייכות החברתית שלו חזקה ממנו – וכל זה מתנקז לחוסר יכולת לפקד על המלחמה ולהוביל לניצחון.
הרי חלק מתחלואי הקונספציה ותחלואי הצבא שהובילו ל-7 באוקטובר נטועים עמוק בתודעתו של גלנט. כך למשל התנגד מהרגע הראשון לממשל צבאי בעזה. מדובר בסך הכל בצעד די מתבקש לתקופת זמן מסוימת, לאחר הפוגרום של 7 באוקטובר. לא ניתן לעקור את הנאציזם הערבי שהשתלט על עזה ללא ביעור חמאס וביעור הרעיונות הנאציים מספרי הלימוד. את זה ניתן לעשות רק בעזרת ממשל צבאי שיאפשר לגורמים מתונים לשנות את תוכנית החינוך בעזה. בזמן שלמל"ל ולשולחן הקבינט הגיעו תוכניות רציונליות לממשל צבאי, אשר מציגות מינימום מעורבות ישראלית ומקסימום ביטחון – גלנט היה עסוק בהפחדות.
ההפחדות האמיתיות של האפשרות שכבר קרתה, ולפיהן בלי ממשל צבאי חמאס יחזור לשלוט ברצועה ושוב ייאנסו נשים יהודיות וייערפו ראשים של יהודים – פחות נמצאות על השולחן מבחינת גלנט. הוא רוצה "לנצח" בשיטות של פעם, אלו שהוכחו ככישלונות טרגיים.
גלנט לא חושש מהתחזקות מחודשת של חמאס בעקבות עזיבת ציר פילדלפי, הוא לא מבין את ההתעקשות על מסדרון נצרים, הוא לא מכיר בערך בסיסי במלחמה – שטח הוא כוח
זו גם הסיבה שהוא מוכן לוותר על כל כך הרבה בסוגיית עסקת החטופים. גלנט לא חושש מהתחזקות מחודשת של חמאס בעקבות עזיבת ציר פילדלפי, הוא לא מבין את ההתעקשות על מסדרון נצרים, הוא לא מכיר בערך בסיסי במלחמה – שטח הוא כוח. גם בסוגיית הסיוע ההומניטרי גלנט נכשל. הוא קידם את הרעיון של הכנסת סיוע הומניטרי דרך סוחרים עזתיים. הרעיון כשל משום שחמאס השתלט גם על זה.
את טענת צ'רצ'יל ולפיה מי שלא רוצה מלחמה, מקבל גם חרפה וגם מלחמה – אפשר להשליך על גלנט. גלנט לא יודע איך לנהל את המלחמה ולפעמים נדמה שהוא גם לא רוצה להיכנס אליה במלוא הכוח. הרצון להימנע מממשל צבאי, השקיקה לוותר על שטחים קריטיים לביטחון ישראל כשעל הכל מכסים נאומים ריקים מתוכן – הכל חלק מחרפה אחר חרפה שיביאו רק למלחמה ארוכה וקשה יותר.
מקצוע הצבא הוא מקצוע לכל דבר. רופא מנתח חייב לבצע את הניתוח, מורה חייב לקום בבוקר ללמד, השיננית צריכה לנקות שיניים של זרים והמצביא חייב להילחם. אחרת הוא לא ראוי לתפקידו. מעולם לא בחרנו במלחמה, כפו אותה עלינו ואין לנו ברירה אלא לנצח בה במעשים ולא בדיבורים. לא מדובר פה ברפורמה משפטית, אלא בקיומה של המדינה. אם לגלנט יש את חדוות המלחמה רק מול המצלמה, זה פשוט לא מספיק טוב עבור מי שאוהב לחיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.24
