הימים הנוכחיים הם דרמטיים באמת, מאלה שנזכור בדברי ימי המלחמה. וכך גם היה הדיון אתמול בקבינט, וכן דיונים בחדרים הסגורים. גם אם נתניהו לא יכול לעבוד עם גלנט, והשניים באמת לא יכולים, זו סכנה אמיתית להחליף עכשיו שר ביטחון, בעיקר אם נתניהו באמת רוצה לשנות את המצב בצפון.
המועמד לתפקיד, גדעון סער, אינו גנרל לשעבר שמכיר את המערכת הצבאית ואת התוכניות בנוגע למלחמה. זה לא אומר שבשלב כלשהו הוא לא יוכל למלא את התפקיד, רק שייקח לו זמן ללמוד את המערכת ואת החומר – וכרגע זמן למידה של שר ביטחון זה פשוט משאב שאין למדינת ישראל. עם זאת, חייבים לומר כי על אף שסער אינו מגיע עם ניסיון ביטחוני, הניתוחים האחרונים שלו מוכיחים כי יש לו הבנה ובקיאות בתחום, והוא יודע גם לאתגר את המערכת בשאלות קשות.
ובכל זאת, איך יכול להיות שראש הממשלה מוכן לקחת את הסיכון של החלפת שר ביטחון בימים שכאלה? בסביבתו של נתניהו פשוט סבורים שהקבינט הוא זה שניהל את המלחמה עד היום, ולא שר הביטחון. הם תולים זאת בכך שגלנט העדיף עד היום הסדרה על פני מלחמה, מלבד בשבוע הראשון של המלחמה – אז רצה לצאת במתקפת פתע נגד חיזבאללה. הוא דיבר על הסדרה בכל פגישה עם המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין, וחזר על כך גם בהצהרות שלו לתקשורת.
רק אתמול הוא שינה את עמדתו ואמר כי הדרך היחידה להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם – היא באמצעות פעולה צבאית. ייתכן שהמציאות הפוליטית הובילה לכך. הוכשטיין הזהיר אותו מפני מלחמה רחבה והבהיר כי ארה"ב מתנגדת לה, בוודאי עכשיו, כה קרוב לבחירות לנשיאות. הגורמים הבכירים בצה"ל שתומכים בהרחבת המלחמה אומרים ל"ידיעות אחרונות" כי אי-אפשר להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בהסכם בלבד. גם אלה שתמכו תחילה בהסכם אומרים כי השתנו מספר דברים חשובים: הראשון הוא כמובן משך המלחמה, כמעט שנה, פרק זמן שאף אחד לא צפה. הסבלנות פקעה, ויש הבנה שאסור לאבד שטח בתוך ישראל כפי שקורה לכל רצועת הביטחון שבעצם הוקמה מדרום לגדר המערכת.
הדבר הנוסף הוא שבצה"ל למדו יותר על הפעולות של כוח רדואן של חיזבאללה בקו המגע מול ישראל. מחבלי כוח רדואן אמנם הורחקו מהגבול, אבל הם הותירו אחריהם תשתיות רבות. גורמים בצבא טוענים שאם לא ניכנס קרקעית לא נוכל לפרק אותן. ומי יסכים לחזור לגור ביישובים על הגבול כשהוא יודע שיש דרך קלה שבה אותם כוחות יחזרו לכפרים כמו כפר כילא, ש"יושב" על הגדר של מטולה? לשיטתם של אותם גורמים, לא תהיה הזדמנות טובה יותר למלחמה כזו מאחר שכרגע דרום לבנון ריק מאוכלוסייה, כך גם היישובים הישראליים, וארה"ב לפני בחירות לנשיאות: ערב הבחירות אין סיכוי שהיא תפקיר אותנו. אחרי הבחירות? לא בטוח שהנשיא הנבחר יתמוך במהלך. ויש טיעון נוסף: אנחנו רגע לפני החורף ולא רוצים לטבוע בבוץ הלבנוני. "יש כרגע חלון הזדמנויות – לפני הבחירות בארה"ב והחורף שמגיע עוד רגע. אם לא נעשה זאת עכשיו, כבר לא נצליח להחזיר את התושבים בעתיד הנראה לעין", אומר לי בכיר בצה"ל.
וכשאני מאתגר אותו ואומר שאם צה"ל ייקח את הזמן ויקדיש להתארגנות שנה-שנתיים, אז הכוחות יהיו יותר מוכנים למלחמה, הוא עונה שבזמן הזה איראן תבנה את חיזבאללה במהירות גבוהה פי כמה, ובזול, באמצעות אלפי כטב"מים וטילים זולים. "לנו ייקח חצי שנה מרגע החלטה ועד שנייצר טיל מדויק אחד, וגם הוא יעלה מיליונים", הוא טוען, "איראן, עם מפעלי הכטב"מים שלה, בונה זול ומהר. המחשבה שאם תהיה דחייה של שנתיים אנחנו נתעצם יותר מהם – זו בדיחה". כמוהו, גם שאר התומכים במהלך טוענים כי מי שלא יילחם בחיזבאללה עכשיו – יקבל בעתיד מפלצת גדולה יותר, ואת האיראנים עם כוח משמעותי יותר בגבולות. לכן, כך אומר הבכיר, צריך ליזום ולעצור את הדימום. האינטרס של האיראנים הוא להתיש אותנו לאורך זמן, ולא רק מלבנון אלא גם מסוריה, עיראק ותימן. בזמן הזה הם יגיעו לגרעין ואז הכללים ישתנו. המסקנה היא שצריך לפעול בחזית הצפונית לפני שהיא תתעצם עוד יותר, ואז לבנות כוח ולרתום את האמריקאים לפגוע ביחד באיראן – אם לא בפרויקט הגרעין, אז לפחות בתשתיות צבאיות ובמתקני הנפט.
צריך גם להזכיר כי על אף שיכולות חיזבאללה משופרות לעומת העבר, ויש לו היקף עצום של רקטות וכטב"מים ויכולת דיוק, הוא סובל גם מבטן רכה בביירות, בלי מערכות הגנה, גם בלי רמטכ"ל, והוא איבד עשרות אלפי רקטות
צריך גם להזכיר כי על אף שיכולות חיזבאללה משופרות לעומת העבר, ויש לו היקף עצום של רקטות וכטב"מים ויכולת דיוק, הוא סובל גם מבטן רכה בביירות, בלי מערכות הגנה, גם בלי רמטכ"ל, והוא איבד עשרות אלפי רקטות שצה”ל תקף וגרע מהארסנל שלו מאז תחילת המלחמה. ובנוסף, העורף הישראלי מוכן יותר מתמיד ונכון לשלם מחיר כדי להחזיר את האחים שלו מהצפון לבתיהם.
מלחמה לא מתחילה בביירות ובתל-אביב. יש לה מדרגות עצירה. גם אם תפרוץ, סביר שהאמריקאים יפעלו מהר כדי לעצור אותה, ואולי כדי שכלל לא תתחיל.
