ההתקפה יוצאת הדופן אתמול בלבנון, נראית כלקוחה מסרטי מדע בדיוני. פיצוץ כמעט סימולטני של אלפי מכשירי ביפר שגרם לכ-4,000 פצועים בקרב פעילי חיזבאללה. זה תסריט שנשמע כמעט הזוי. הפעולה הזו, שחיזבאללה מייחס לישראל משלבת תחכום, דיוק וקטלניות שיוצרים בצד השני הרבה מאוד מבוכה, בלשון המעטה.
תיעוד מרגעי פיצוץ מכשירי הקשר שהתפוצצו וגמרו לפגיעה ופציעתם של אנשי חיזבאללה בדאחייה ובדרום לבנון
צמרת חיזבאללה מבינה עד כמה היא חדירה ובעיקר עד כמה היא פגיעה. אחרי אלפי רקטות וטילים שנורו מלבנון לעבר ישראל ב-11 החודשים האחרונים, אחרי הרוגים ופצועים מאש חיזבאללה ואחרי ניסיונות פרועים של חיזבאללה לפגוע בבכירים לשעבר במערכת הביטחון.
המציאות לצערנו, מורכבת עדיין יותר מאשר הסרטים. המשמעות של פגיעה באלפי פעילי חיזבאללה בו-זמנית זו הכרזת מלחמה שספק אם חיזבאללה יוכל להבליג עליה, ואתמול אכן בכירי הארגון כבר הצהירו שיפעלו נגד ישראל, שבה הם רואים אחראית לפעולה. המשמעות של מלחמה כוללת מול ישראל היא קשה, אפילו קשה מאוד. לא מדובר בארגון קטן נוסח חמאס (שהוכיח עד כמה הוא קטלני לפני כמעט שנה), אלא בצבא עם ארסנל של כ-150 אלף טילים מדויקים ורקטות, עם אמצעי לחימה מגוונים וקטלניים. מציאות של מלחמה נרחבת מול חיזבאללה תגרום להרבה נפגעים בכל האזורים בישראל והלחימה לא תוגבל עוד לגבול הצפוני. יהיו לכך השלכות כלכליות עצומות, אך גם פגיעה בחיי אדם וביכולת לנהל מערכות חינוך ובריאות כתקנן. והשאלה שתצטרך ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לשאול את עצמה ובהקדם היא מה המטרה של מלחמה שכזו מול חיזבאללה? מה היעדים שניתן להשיג? האם אפשר יהיה להשיב את השקט לגבול הצפוני ולהרחיק את פעילי הארגון השיעי מהגבול?
הפעולה הזו שמיוחסת לישראל לא תוביל את חיזבאללה לעצור את הפעילות ההתקפית שלו נגד יישובי הצפון, אלא לאסקלציה
הפעולה הזו שמיוחסת לישראל לא תוביל את חיזבאללה לעצור את הפעילות ההתקפית שלו נגד יישובי הצפון, אלא לאסקלציה. הארגון גם אינו מתכוון לסגת לחלוטין אל מצפון לליטני. מכאן שאנחנו צפויים כנראה לימים, ואולי אף לשבועות של הסלמה, שייתכן ותאלץ את צה"ל בסופו של דבר גם לפעולה קרקעית, וזה בזמן שצה"ל פועל עדיין קרקעית בדרום וסובל מנפגעים, כולל ביממה האחרונה.
ייתכן שהתגובה של חיזבאללה תתעכב, לא מאחר שאינו רוצה, אלא מפני שאינו יכול - כלומר החדירות המודיעינית שהארגון מבין שהוא סובל ממנה יכולה לגרום לו לרצות קודם להבין מה קרה וכיצד הישראלים (אם אכן מדובר בישראל) הצליחו לחדור עמוק כל כך אל שורות חיזבאללה, ורק אז לפעול. ועדיין, ברור שתגובה של חיזבאללה היא שאלה של מתי, ולא של אם.
ולתוך כל זה גולשת הסוגיה הפוליטית שלקוחה מסרט גרוע במיוחד, כזה שרק ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להמציא. קשה להאמין שרק אתמול עסק נתניהו בלא פחות מפיטורי שר הביטחון שלו, יואב גלנט. אלא שהפעם מי שמצטרף אליו הוא אדם שאמור להכירו כבר יותר טוב מכולם, גדעון סער. סער ועימו זאב אלקין, שמכיר את נתניהו לא פחות טוב, הימרו שוב על האיש שבעבר ידע להתעמר בהם, להתעלל ולזרוק אותם לכלבים.
סער ואלקין, הימרו על האיש הכי מסוכן בפוליטיקה הישראלית, עם התרגילים הכי מלוכלכים, שידוע וברור שבסופו של יום ישליך אותם שוב לכלבים
סער ואלקין, הימרו על האיש הכי מסוכן בפוליטיקה הישראלית, עם התרגילים הכי מלוכלכים, שידוע וברור שבסופו של יום ישליך אותם שוב לכלבים. וסער, במקום להתנער מנתניהו, בחר ללכת על המהלך הפוליטי מהשפלים שידעה המדינה, בטח בימי מלחמה, וזאת רק כדי להישאר במרכז התמונה הפוליטית, "על הגלגל".
בושה, כבר אמרנו?
השאלה שתצטרך ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לשאול את עצמה ובהקדם היא מה המטרה של מלחמה שכזו מול חיזבאללה? מה היעדים שניתן להשיג? האם אפשר יהיה להשיב את השקט לגבול הצפוני ולהרחיק את פעילי הארגון השיעי מהגבול?
