את בקרי האוויר פגשנו לפני הדרמה הגדולה בלבנון. היה כבר דיבור על הסלמה בצפון אבל לא משהו קונקרטי. מי היה מאמין שכמה ימים אחרי נעמוד על סיפה של מלחמה גדולה בגלל סדרת פיצוצים של זימוניות. ומכל מה שהסבירו לך על מה שקורה בבטן ההר כשבחוץ ייהום הסער, דבר אחד ברור: לך תשלוט במרחב האווירי בזמן מלחמה, כשמאות ואלפי רקטות, טילים וכטב"מים, נקודות אויב אדומות, נעים על המסך לעברנו, ומולם מרצדות נקודות כחולות, כלים של חיל האוויר – מטוסי קרב, מסוקים, כלי טיס לא מאוישים, מיירטי כיפת ברזל וקלע דוד. אין מה לקנא באנשי הבקרה, מדובר בבלגן לא נורמלי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
כשנפגשנו עדיין היה רגוע. רגוע בזמן מלחמה שנמשכת כבר 11 חודשים הוא עניין יחסי, זה לא שלא היו אזעקות על ירי טילים וחדירות של כטב"מים מלבנון באותו יום. כבר קריר עכשיו בפסגת ההר שעמוק בתוכו נחצב בונקר ענק. השמיים בהירים, המדבר נפרס מאופק אל אופק וצינת הבוקר מחייבת לשים עליך משהו ארוך. מי שביקר ביחידת הבקרה האווירית (יב"א) של חיל האוויר במצפה רמון מכיר את הנוף הנשקף מכאן. העיירה מצפה ממול במזרח, למרגלותיך בית הספר לקצינים ומסביב האדמה מלאה כרמים. הטרואר ברמת נגב ומצפה מתאים לגידולם של עשרות זני ענבים ומכאן, מההר המנוקד בכדורים גדולים, נראה שהמרלו, השיראז והסובניון בלאן נקלטו היטב במדבר.
אתה באמת רואה מכאן רחוק בלי שום עזר. ואם יורדים למטה כמה קומות אל תוך האדמה אז רואים הרבה יותר רחוק. האמצעים שמסתירים הראדומים, אותם כדורי פיברגלס המשמשים כיסוי להגנת מכ"מים ואנטנות מתוחכמים, מאפשרים שליטה כמעט מלאה לא רק במרחב האווירי הישראלי אלה באזור שמבעד לו, הרחק מגבולות השמיים שלנו. צריך לראות את המסכים שמולם יושבים כאן בקרים עם אוזניות. כל מה שטס בשמיים מרצד במסך, מייצר פלוט, שובל חתימה מכ"מי המסמן את כיוון הטיסה של אותו עצם. זה כולל רחפנים, מטוסי נוסעים, מטוסי ריסוס וקרב, מסוקים, כל מה שמתעופף בשמיים שלנו ובמרחב כולו.
אבל אז אתה שואל את עצמך איך עם כל הטכנולוגיה ההיפר-מתקדמת הזו, החות'ים מתימן מצליחים להבקיע את חומת הגילוי של חיל האוויר. ביום ראשון בבוקר ישבו כאן הבקרים עמוק בבונקר ולא ראו את הטיל התימני שחדר מדרום וחצה את הארץ עד בואכה נתב"ג, שם נפל ופער בור באדמה ליד כפר דניאל. אבל אז מסביר לך מפקד יחידת הבקרה הדרומית, סא"ל ר', שהמערכות שלהם לא מגלות טילי קרקע-קרקע, לא משנה אם הם תימניים או איראניים. "על מה שעף מחוץ לאטמוספרה אחראית מערכת אחרת שעובדת מול החץ", אומר המפקד, "מערכות הגילוי שלנו מכסות את האטמוספרה, מה שנקרא בשפה שלנו 'מטרות נושמות אוויר'. מטרה שטסה במהירות של עד 2 מאך ויש לה יכולות היגוי, כלומר – תמרון. מה ששוגר בראשון בבוקר השבוע לא היה מהמשפחה הזו".
אבל רגע, היה גם כטב"ם חות'י שעשה בחודש יולי האחרון את כל הדרך מתימן עד בן-יהודה / שלום עליכם בתל-אביב, פגע שם בבניין והרג את יבגני פרדר ז"ל. וכטב"ם טס באטמוספרה וטס לאט, ולפי התחקיר שעשו בחיל האוויר הכטב"ם הזה נראה על המסכים של יב"א דרום במשך שש דקות. אחר כך הוא נעלם והופיע שוב במסכים, הפעם מעל הים התיכון. ר' לא חומק מאחריות. "אין הגנה של 100 אחוז", הוא אומר, "בלילה ההוא נכשלנו. צריך להבין שעל כל נקודה במרחב יש לנו יותר מזוג עיניים שצופה בה ועדיין הוא חמק לנו. הכטב"ם הזה לא הרים יד ואמר 'אני כטב"ם חות'י'. הוא הופיע במסכים שלנו אבל לא היה הדבר היחיד במסך. בכל רגע נתון אנחנו רואים על המסכים מאות מטרות, רובן ידידותיות או לא עוינות. זה למצוא מחט בערימת שחת, ממש כך. זה אתגר עצום, אין-סופי, 24/7".
הכוונה המקורית הייתה להגיע לבסיס יחידת הבקרה האווירית בהר מירון. זה בסיס שחטף כבר עשרות טילים מדויקים וכטב"מים של חיזבאללה. הוא הותקף לראשונה במלחמה הזו בתחילת ינואר בתגובה לחיסולו של בכיר חמאס סאלח עארורי בביירות ומאז סופג ללא הפסקה. חיזבאללה הפיץ אז תיעוד של הפגיעה בראדומים בבסיס ואתר איראני בשם "אל-חנאדק", שמפרסם בעברית תעמולת אויב, דיווח על התקיפה והשתמש בשמו העתיק של ההר, "ג'בל ג'רמק", על שם הכפר הדרוזי שהוקם על ההר במאה ה-14.
"זהו אחד משני בסיסי הבקרה האווירית העיקריים בישראל כולה", דיווחו האיראנים כיודעי סוד, "בסיס זה אחראי על ארגון, תיאום וניהול כל הפעולות האוויריות לעבר סוריה, לבנון, טורקיה, קפריסין והחלק הצפוני של האגן המזרחי של הים התיכון. בנוסף, הוא משמש כמרכז מרכזי לפעולות שיבוש אלקטרוני באזורים אלה ומאויש על ידי מספר לא מבוטל של קצינים וחיילים מיומנים. שטח הבסיס הוא כ-193 אלף מ"ר, השווה לגודלם של 27 מגרשי כדורגל בינלאומיים. בנוסף, הוא ממוקם כשבעה ק"מ מגבול לבנון-פלסטין". הדיווח הסתיים במטרת התקיפה: "אם הבסיס ישבש (השיבוש במקור – ע"ש), זה ישבית את חיל האוויר הציוני, היירוט וההגנה האווירית באזור הצפוני של פלסטין הכבושה, מה שבהחלט יועיל לחיזבאללה אם תהיה מעורבות צבאית ישירה הכוללת שיגור טילים בליסטיים ומזל"טי תקיפה לעבר הישות הציונית". זה מה שנקרא "על פי מקורות זרים".
מאז פנינו לצבא כמה פעמים בבקשה לבקר במירון. לא בשמורת הטבע אלא בפסגתו, בבסיס שבסרטונים של חיזבאללה נדמה כי נפגע משמעותית. יחידות הבקרה האוויריות במירון ובמצפה רמון הן יחידות אסטרטגיות שקשה להפריז בחשיבותן. האיראנים והשליחים שלהם בלבנון מבינים את זה לבד. יחידות הבקרה אחראיות על התעבורה האווירית בשמי המדינה, אפיונם של כלי הטיס הרבים, זיהוי כלי הטיס העוינים ויירוטם באמצעות סוללות כיפת ברזל וקלע דוד. על החץ שמיירט מחוץ לאטמוספרה אחראית מערכת אחרת, כפי שציין סא"ל ר'.
לא רק על אפיון וזיהוי כלי טיס ויירוט של איומים אחראית הבקרה האווירית. הם אלו שמסדרים את השמיים בפעולות מבצעיות, בתקיפות בלבנון וסוריה, ביירוט מתקפות טילי שיוט ונחילי כטב"מים כמו במתקפה האיראנית בחודש אפריל ובחילוץ פצועים במסוקים מרצועת עזה. כל פעולה שמבצע חיל האוויר עוברת דרך הבקרה האווירית. לא סתם מנסה חיזבאללה לפגוע ולהשבית את הבסיס במירון שאחראי על כל המרחב האווירי הצפוני, מתל-אביב ועד מעבר ללבנון וסוריה. ולא סתם לא נתנו לנו להגיע לשם. אולי כדי שחיזבאללה לא יקבל תיאור של הנזקים שגרם לאתר. ואולי כי הסכנה להגיע לשם גדולה מדי. בכל מקרה, במקום שנגיע לשם, הביאו לנו את מפקד מירון שבצפון למצפה רמון שבדרום.
"מבחינתי אתם מוזמנים להגיע לבסיס במירון מתי שרק תרצו", אומר סא"ל א', מפקד יב"א צפון, "אנחנו עובדים שם כרגיל. יב"א מירון לא הפסיק לתפקד לרגע מאז פרוץ המלחמה. המקום הזה נועד לפעול תחת אש, זה בונקר שבנוי עמוק באדמה כמו זה שאנחנו נמצאים בו במצפה רמון. כשהמקום מופגז ואתה בתוך ההר, אתה לא מרגיש כלום. שומע בקושי פיצוצים עמומים, כמו קפצונים, בגלל העומק שבו אנחנו נמצאים. טפו-טפו-טפו יש לנו אפס נפגעים בנפש והבסיס הותקף מאות פעמים. ושלא תבין לא נכון, לחיות בבסיס שנמצא תחת אש זה לא נעים. אבל עובדה, הוא מתפקד באופן רציף. הוא מאויש במאות משרתים בסדיר ובמילואים 24/7, אנחנו מסתובבים בבסיס, מטפלים בציוד שנפגע, מתקנים תקלות ומבצעים תחזוקה שוטפת".
אז למה לא נתנו לנו להגיע לשם?
"לא יודע. הבסיס הזה לא פונה לרגע, אפילו לא לדקה. והוא סופג אש כמעט על בסיס יומיומי: כטב"מים, מטחי תלול מסלול ונ"ט. אנחנו כלום בקו אווירי מהגבול עם לבנון. ועוד מטרה נייחת בולטת לעין שיושבת בשפיץ של ההר השני בגובהו במדינה. לא סתם מיקמו שם יחידת בקרה אווירית. ככל שאתה עולה בגובה אתה מכסה מרחב גדול יותר, רואה רחוק יותר. כשאתה עומד מחוץ לבונקר אתה רואה בעין לתוך לבנון. לא צריך משקפת. והנוף מהמם. בוא תראה בעצמך. המקום הזה מתפקד רגיל. אנשים ישנים שם. אין יכולת אחת שנגרעה לחיל האוויר במרחב הצפוני. וזה לא שאין אצלנו פגיעות, יש פגיעות ביחידה. אבל על כל אמצעי שחיזבאללה פגע לנו פיצינו באמצעי חדיש יותר. כל טכנולוגיה שחטפה פגיעה אנחנו מביאים במקומה את המתקדם ביותר. זה הביא אותנו לחדש את הטכנולוגיה, גם הנייחת וגם הניידת, באמצעים שלא יכולנו לדמיין לפני תחילת המלחמה".
"אין יכולת אחת שנגרעה לחיל האוויר במרחב הצפוני. על כל אמצעי שחיזבאללה פגע לנו פיצינו באמצעי חדיש יותר. זה הביא אותנו לחדש את הטכנולוגיה באמצעים שלא יכולנו לדמיין לפני המלחמה"
אבל רגע אחד, אל תיתנו לתיאורים הללו לסנוור אתכם. המציאות היומיומית עגומה ורצופת אזעקות. הכטב"מים של חיזבאללה והחות'ים חודרים למרחב האווירי שלנו כל אימת שהם רוצים. חלקם הגדול אינו עולה על מסכי יחידות הבקרה האווירית בצפון ובדרום. מספיק לדגום יום אחד במערכה הארוכה הזו כדי להבין עד כמה השמיים שלנו בגבול לבנון מחוררים כמו רשת דייגים קרועה: ביום ראשון תיעדו תושבים בצפון כטב"ם עוין שהסתובב לו בנחת במשך כ-30 דקות באזור החולה. הכטב"ם לא יורט אלא יירט את עצמו, כלומר מפעיליו ריסקו אותו באזור עמיעד. כטב"ם אחר התרסק באותו יום במחנה צבאי ברמת הגולן, חמישה חיילים נפצעו באורח קל. תושבי הגליל העליון והגליל המערבי קיבלו באותו היום עשרות התרעות על "חדירה של כלי טיס עוין".
מערכות הגילוי לא מושלמות, את זה כבר הבנו. אולם זו לא כל העבודה למטה בבונקרים של יחידות הבקרה. הבקרים של א' מנהלים ממעמקי הבונקר במירון מתקפות קטלניות ומתוחכמות עמוק בשטח האויב. האחרונה שבהן התרחשה בלילה שבין ראשון לשני במסיאף, באזור חמה בסוריה. על פי דיווחים של האופוזיציה הסורית, ישראל תקפה מהאוויר בכטב"מים את דרכי הגישה לאזור ולוחמים של יחידת שלדג השתלשלו ממסוקים בחבלים ופשטו על מתחם לפיתוח וייצור טילים מדויקים. על פי הדיווח, לאחר שעזבו הלוחמים השמידו מטוסי קרב את המתחם.
זו פעולה מורכבת שמתרחשת עמוק בתוך שטח סוריה, צפונית מערבית לחומס, והיא דורשת תיאום כירורגי בין כל כלי הטיס המעורבים. א', מפקד יב"א מירון, עונה בלקוניות: "אני לא יכול להתייחס לעניין הזה".
גם מתקפת המנע של חיל האוויר נגד חיזבאללה בסוף החודש שעבר נוהלה מבטן ההר במירון. עליה דווקא אין לו בעיה לדבר. באותה תקיפה רחבה ניהלו הבקרים של מירון כמאה כלי טיס שטסו במרחב אווירי קטן. "זה דורש ריכוז גבוה ובעיקר מיומנות", הוא אומר, "להביא את כל המטוסים לנקודות התקיפה של המטרות כדי שתקיפת עשרות המטרות תתרחש בו-זמנית כדי ליצור הפתעה. תנסה לדמיין אוטוסטרדה שהולכת ונהיית צרה ככל שאתה מתקרב למרחב התקיפה והיא רב-מפלסית כי בכל מפלס גובה יש כלי טיס. ואתה צריך לייצר סדר באוויר ולתזמן את המטוסים בכניסה ליעפי התקיפה. אתה צריך לראות את זה כדי להבין מה זה מתח מבצעי. עשרות תאי שליטה מאוישים וכולם מדברים בשקט לפומיות מול הטייסים, בקור רוח ומקצועיות".
ירדנו כמה מפלסים, חולפים על פני מכלול תעבורה, מכלול הגנה אווירית, מכלול גילוי ולבסוף נכנסנו למכלול המבצעים. המסכים כאן מקרינים את כל מה שקורה במרחב האווירי באגן המזרחי של הים התיכון והם מנוקדים במאות רבות, אולי אפילו אלפים של כלי טיס.
בליל המתקפה האיראנית בחודש אפריל נוהלה מכאן האופרציה הסבוכה של יירוט טילי השיוט והכטב"מים ששוגרו מאיראן לישראל. המתקפה כללה בין היתר כ-130 טילים בליסטיים אבל פה במצפה רמון התעסקו עם שאר האיומים: 185 כטב"מים ו-36 טילי שיוט.
ראש מערך הבקרה, אל"ם א', אומר שהמקום היה מפוצץ עד אפס מקום באותו הלילה. "כל כיסא שאתה רואה פה היה תפוס וכל אחד ידע מול מי הוא עובד. מול טייסי הקרב שהיו בקו הקדמי ומול טייסי הקרב שעשו הגנה בקו האחורי, מסוקי קרב שהיו בכוננות יירוט כטב"מים למקרה שהם חדרו את קו ההגנה של מטוסי הקרב, ומול סוללות כיפות ברזל וקלע דוד. האדרנלין היה מטורף. תמונה כזו לא ראיתי ביב"א מעולם, של בקרים ומש"קים מולך מסכים עם כמות מטורפת של איומים. המסכים היו לגמרי אדומים".
ישבנו מול המסכים וניסינו להבין מה קורה בשמיים מעלינו. הזירה הדרומית עסוקה כרגע בפעילות בעזה ובפקיחת עין על האיומים מתימן ומהזירה המזרחית. בלבנון אירעה אותה תקרית מסתורית של פיצוץ זימוניות. הפיצוצים הללו גבו כ-20 הרוגים וכ-4,000 פצועים, רבים מהם פעילי חיזבאללה. הארגון הבטיח תגובה שתהמם את ישראל. גם כך חיזבאללה הרחיב את טווח האש שלו ובכל יום הוא משגר עשרות רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מאותת שפניו למלחמה בלבנון ומתכך קומבינה להחלפת שר הביטחון גלנט בגדעון סער.
רוחות המלחמה מורגשות גם מתחת לאדמה. "יש תחושה שונה באוויר, לא דיבורים מוגזמים או רעש אלא דריכות שקטה", אומר מפקד היב"א הצפונית. "המשרתים ביחידה חשים שהם חלק ממשהו גדול מאיתנו. התקשורת בין הצוותים הופכת למדויקת וקצרה, אין מקום לטעויות. המסכים מציגים תנועות אוויריות שגרתיות לכאורה, אבל עכשיו כל רחש, כל תזוזה לא צפויה, יכולים להיות רמז למשהו אחר. לא תמיד מה שנמצא מול העיניים הוא המדאיג – אלא דווקא הבלתי נראה, זה שעלול להופיע פתאום".
גם ביב"א הדרומית ניכרת דריכות. הבקרים רס"ן (מיל') י', עורכת דין באזרחות, וסרן א', מרותקים למסך. נמצאים בקשר עם טייסי חיל האוויר מהרגע שהם יוצאים ממרחב הפיקוח האווירי של בסיס האם שלהם ולוקחים אותם למשימתם. מי לתקיפה בעזה או לבנון, מי ליירוט, מי למשימת חילוץ בעזה ומי לאימון. "בסוף אני לא רואה אותו, את הטייס, בעיניים", אומרת י', "הוא נקודה שזזה על המסך שלי, אבל אנחנו על אותו תדר רדיו ושנינו חווים את המשימה. קשה להעביר את האווירה במצב של פעילות מבצעית. התמונה שהטייס רואה שונה מהתמונה שאני רואה. קח למשל את ליל התקיפה האיראנית, זה היה בהחלט לילה משוגע".
5 צפייה בגלריה
סרן א' (במרכז) עם חבריו הבקרים. "לא תרחשנו מתקפה של מאות כלים בו-זמנית"
(צילום: גדי קבלו)
סרן א': "תדמיין מסך מלא נקודות אדומות שכל אחת מהן מסמלת מטרה מאיימת שנעה לכיוון שטח ישראל ומול הנקודות האלו מאות נקודות כחולות, כל אחת מהן מסמלת כלי טיס של חיל האוויר. שנים אנחנו מתרגלים תקיפות עצימות על ישראל, מתקפות פתע של כל סוגי האיומים האוויריים. מטוסי קרב, כטב"מים, תלול מסלול, מטוסים אזרחיים חטופים, הכי דמיוני שיש. ועדיין, האירוע של אותו לילה היה משהו שלא דמיינו. לא תרחשנו מתקפה של מאות כלים בו-זמנית".
י': "ועבדנו מאוד מסודר ומאוד שקט. אני יושבת במכלול תעבורה שאחראי על הניהול והסנכרון של הכלים הכחולים שלנו במרחב האווירי. ובאותו לילה כל חיל האוויר היה באוויר. הייתי צריכה לדאוג שלא יהיו חורים בהגנה. שכל כלי טיס יהיה במקום שבו הוא אמור להיות. שאם למטוס נגמר הדלק והוא צריך תדלוק, אז שיעזוב את עמדה שלו רק אחרי שמטוס אחר מגיע להחליף אותו במיקום, שלא ייווצר חור בהגנה. אותו דבר עם חימושים. אני צריכה להכניס מטוס למיקום של מטוס שירה את כל החימוש שלו. וזה לא שאני המנצחת היחידה על התזמורת הזו. יש הרבה מנצחים שעובדים במקביל. ואף אחד מהם לא יכול לתת לאחד הנגנים, נניח לוויולן, לרדת מהבמה לפני שמגיע ויולן אחר להחליף אותו. זו מנגינה שאי-אפשר להפסיק לרגע, לא כקלישאה כמו בשיר ההוא, זה אשכרה ככה במציאות".
א': "זו לגמרי אומנות. זה להביא מטוס מנקודה א' לנקודה ב' הכי יעיל והכי מהיר והכי בטוח. ובשמיים אין רמזורים, תמרורים ונתיבים מוגדרים. המסלול יושב בראש של הבקר. כל התנועה האווירית אצלך בראש, אתה יודע להגיד בכל רגע נתון איפה המטוסים נמצאים, באיזו מהירות הם טסים, באיזה גובה ולאן. ואתה צריך לקחת את הנקודות הכחולות ולהפגיש אותן עם הנקודות האדומות ולדאוג שהכחולים ישמידו את האדומים. זה הופך אותך לטקטיקן ואסטרטג".
אתה תוהה איך זה מרגיש; איך מרגיש הבקר שיושב מול המסך כשאוזניות על ראשו כשהוא מבין שהמשטרה הושמדה. האם הוא מוחה זיעה ממצחו. האם הבקרית קופצת ונותנת כיף לזו שלצידה. מתברר שכלום. "אין מחיאות כפיים ואין צהלות", אומרת י', "האווירה פה היא סופר מקצועית".
"בכל חילוץ של פצועים מהרצועה או מגבול לבנון אתה לא יכול להישאר אדיש"
בסוף זה מקום קר. המיזוג עובד מצוין והאנשים סופר מקצועיים וענייניים. אבל אנשים הם אנשים. הם לא בוטים. ומסתבר שמעטה המקצועיות נסדק לא פעם. "בכל חילוץ של פצועים מהרצועה או מגבול לבנון אתה לא יכול להישאר אדיש", אומר סרן א', "בשבוע שעבר, כשמסוק הינשוף התרסק בתוך הרצועה (בתאונה נהרגו שני לוחמי מילואים של יחידה 669, רס"ל במיל' דניאל אלוש ז"ל ורס"ל במיל' תום איש-שלום ז"ל, ועוד שישה נפצעו – ע"ש), ידענו בזמן אמת שהמסוק במצוקה, שמענו את הקולות ברשת הרדיו. אני שומע ברשת את כל החילוצים. את הרופא, את הצוות הקרקעי שמבקש את הפינוי, את הלוחמים בשטח שמכוונים את המסוק אליהם. כשיש זעקות אני שומע את הזעקות. מהרופא אני שומע מה חומרת הפגיעה של הפצועים, כמה מנות דם הם צריכים. ואם הכוח המחולץ נמצא תחת אש אז הכוח צועק שהוא חייב סיוע אווירי.
"לשמוע מפקד פלוגה צועק למסוק קרב בקשר 'תן לי אש דחוף, יורים עליי' זה לא דבר קל. זה מהפך את הבטן. אני שומע את הלחץ בקול של אותו מ"פ ומבין את הדחיפות להפנות אליו כלי טיס לתקיפה וכלי טיס לחילוץ. לא רק להפנות אותם לשם אלא גם לפנות להם את הנתיב כדי שיגיעו כמה שיותר מהר. ובסוף אתה מרגיש שאתה נמצא בתווך. בתווך שבין האקשן בקוקפיט לאקשן על הקרקע ולמתח בבור של חיל האוויר בקריה. אנחנו המתווכים בין כל הזירות האלו. סוג של ילדי סנדוויץ' שאי-אפשר בלעדיהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.24
