תחקיר "7 ימים" חושף השבוע את אחת הסיבות המרכזיות למחדל המודיעיני ב-7 באוקטובר. ישראל, כך מגלה התחקיר, השתמשה בשנים האחרונות ביכולת איסוף מודיעינית שאותה נכנה כאן בשם "הכלי החשאי". את שמות הקוד האמיתיים של הפרויקטים שמרכיבים את "הכלי החשאי" לא נוכל לפרסם, אבל כן ניתן לומר ש"הכלי החשאי" הוא בעצם מקבץ של פרויקטים מבצעיים וטכנולוגיים מורכבים וסבוכים של המודיעין הישראלי, שעלו מיליארדים רבים. לכל הפרויקט האדיר הזה יש מטרה אחת: להגיע לסודות הכמוסים של חמאס.
2 צפייה בגלריה
(צילום: דובר צה"ל)
קצין בכיר ותיק באחד ממערכי האיסוף של אמ"ן מגדיר זאת כך: "זה בערך כמו שנדע איפה היומן האישי של האויבים שלנו, שבו הם כותבים את הסודות הכי כמוסים שלהם. ואנחנו יכולים להגיע ליומן הזה בחשאי, ולעיין לנו להנאתנו במה שכתוב שם".
מדובר בהישג עצום, שסיפק במשך שנים מודיעין משובח. אבל כאן גם מתחילה התקלה האסטרטגית שהובילה למחדל של 7 באוקטובר. "הכלי החשאי" היה כל כך מדהים, "ממכר ממש" - בלשונו של בכיר לשעבר בשב"כ, שפרש בשנים האחרונות – עד שלפחות בכל הנוגע לעזה, בקהילת המודיעין הזניחו את שאר המקורות המודיעיניים. המודיעין שסיפק "הכלי החשאי" היה כל כך טוב וברור, שמעמדם של מקורות אחרים, כמו סוכנים אנושיים בעזה או מודיעין חזותי (כמו זה שסיפקו התצפיתניות, למשל) פחת דרמטית.
"הקסם של היכולת להיות רואה ואינו נראה באמצעות 'הכלי החשאי' הוא לפעמים מופלא ומטורף, לא פחות מאשר להפוך לדנידין", אומר הקצין הבכיר מאגף המודיעין, "הקסם הזה, לצערי, כישף את כל קהילת המודיעין. גם אותי, גם את הקברניטים המדיניים. כולנו הנחנו שלא יקרה שום דבר בעזה שאנחנו לא יודעים עליו ולא נוכל להתריע מפניו. אז במצב הזה, באמת, למה שיהיה לך אכפת אם יש לך עוד סוכן או פחות סוכן. בעצם, זה לא משנה מה כל המקורות האחרים אומרים ביחד. אם המידע לא שם (ב'כלי החשאי') – זה לא מעניין".
2 צפייה בגלריה
תיעוד פלסטיני: הגדר פרוצה בדרום רצועת עזה
תיעוד פלסטיני: הגדר פרוצה בדרום רצועת עזה
פריצת הגדר בבוקר 7 באוקטובר. "התברר מחיר הדמים של העיוורון"
אלא שבזמן אמת, "הכלי החשאי" לא סיפק התרעה קונקרטית למתקפת השבת השחורה. התרעה כזו הייתה יכולה להגיע ממקורות אחרים, אבל אלו, כאמור, הפכו לפחות נחשבים. אהוד לביא, מי שהיה בתפקידו האחרון סגן ראש המוסד, מסביר שגם גיוס סוכנים בדרג נמוך היה יכול לשנות הכול: "נניח מישהו שלא חבר בחמאס, אבל שהיה מתקשר ומדווח על התרחשות לא רגילה, למשל על חמאסניקים שמתארגנים עם אופנועים בהאנגר ליד הבית שלו; או על קבוצה אחרת שפתאום באמצע הלילה נכנסת למסגד להתפלל.
"ואז ייתכן ששב"כ לא היה שולח רק את צוות טקילה, כי טקילה מול אירוע כזה זה בערך כמו לשלוח טקילה אל מול הצבא הסורי בערב יום כיפור 1973. לשלוח טקילה זה מראה שהם לא הבינו כלל את המצב אליו נקלעו. השב"כ פעל לפי מה שהוא ידע, שלח את הצוות שהוא הכי סומך עליו בשירות, ובצדק. אבל זה אומר שהוא לא הבין כלום".
לא רק בשב"כ לא הבינו - גם לא באמ"ן, לא בשאר הצבא ולא בדרג המדיני. כולם סמכו לחלוטין על "הכלי החשאי". ב-7 באוקטובר התברר מחיר הדמים הגבוה של העיוורון הזה.
בדובר צה"ל בחרו שלא להגיב לכתבה.
גורם בכיר בשב”כ אמר בתגובה כי בשל הקושי להפעיל סוכנים בעזה, ולעמוד על אמינותם ונאמנותם ממרחק, בנה השירות מודל התרעה שאינו מסתמך על סוכנים בלבד, אלא גם על שורה של סנסורים ממקורות אחרים. "חלק אחר במודל היה מערך הסימים שבנינו במיוחד בשביל זה, ואינדיקציות נוספות", הסביר. לדברי הגורם הבכיר, המודל הזה עבד והוכיח את עצמו, "והיה בעצם המקום שממנו הגיעה התרעה כלשהי באותו לילה".
התחקיר המלא: מחר בגיליון הכפול והחגיגי של "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 19.09.24