בעולם הערבי היו השבוע מי שנזכרו בגורלו של יחיא עיאש, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס שחוסל לפני כ-29 שנה בעזה, לאחר שענה לטלפון נייד שבו הוטמן מטען חבלה זעיר. מבוגרים יותר גם נזכרו במחמוד המשארי, נציג אש"ף בפריז שנהרג ב-1973 אחרי ששפופרת טלפון שהרים התפוצצה, במסגרת מבצע החיסולים בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. החיסולים האלה תוארו כ"אבות הקדמונים" של הפעולות הדרמטיות בלבנון, במסגרתן התפוצצו אלפי מכשירי ביפר ומכשירי קשר שהיו בידי אנשי חיזבאללה, דבר שגרם למותם של עשרות רבות ופציעתם של כ-3,000 איש. במקביל להעלאת הזיכרונות, נשמעה שוב ושוב הטענה כי במלחמותיהם מפגינים הערבים כוח עמידה וספיגה, אבל ניכרת נחיתותם מול תחכום טכנולוגי.
האירועים השבוע היו לכאורה עוד נקודת שיא בהתכתשות בין ישראל לחיזבאללה – גבוהה יותר מהשיאים הקודמים של חיסול פואד שוכר, ראש המערך הצבאי של הארגון בביירות ביולי האחרון; נקמת חיזבאללה על החיסול – ירי רקטי למרכז הארץ, שרובו סוכל על ידי ישראל; והמבצע בשבוע שעבר שבו, לפי מקורות זרים, פשטו כוחות מוסקים על מתקן ייצור ופיתוח רקטות וטילים באזור מסיאף בסוריה. אבל האירועים האחרונים אינם "עוד שיא", אלא תפנית חדה שמחזקת את הסבירות לפרוץ מלחמת לבנון השלישית, והיא עלולה להתפתח למערכה אזורית רחבה עם השלכות בינלאומיות.
מהלומה למשוואה
מעבר לפגיעה הקשה בדימוי של חיזבאללה, הפעולה הכתה בהלם את נסראללה, חובב ידוע של משוואות אסטרטגיות. מתחילת המלחמה ניסה מזכ"ל חיזבאללה לבסס "כללי משחק" מול ישראל, שהמהלכים המרכזיים בהם הם שיגורי רקטות, כטב"מים וטילי נ"ט וכן חיסולי בכירים (כולל ניסיון לפגוע בבכירים ביטחוניים ישראלים לשעבר). אלא שהפיצוצים המסתוריים שברו את הכללים: חיזבאללה ספג מהלומה במתווה מפתיע, וכל זאת בלי שנורו ירייה או טיל אחד על ידי ישראל.
המבוכה והתסכול הביאו את חיזבאללה להציג נרטיב שלפיו מדובר ב"פשע מלחמה" ולטעון כי רוב הנפגעים בפעולה היו אזרחים. נראה כי באמצעות הנרטיב הזה חיזבאללה מנסה להסוות את המכה שספג, אבל גם לבנות אליבי ולגיטימציה מבית לתגובה חריפה בעתיד
המבוכה והתסכול הביאו את חיזבאללה להציג נרטיב שלפיו מדובר ב"פשע מלחמה" או ב"טרור חסר הבחנה", ולטעון כי רוב הנפגעים בפעולה היו אזרחים. הפובליציסט איבראהים אל-אמין, המקורב לנסראללה, טען במאמר שכותרתו "רצח ללא כללים", כי "במשך דקה אחת ישראל ביצעה את הפעולה הביטחונית הקשה ביותר בתולדות הסכסוך, תוך הרג חסר הבחנה בין אזרחים לפעילים צבאיים", ואיבראהים מוסאווי, ציר מטעם חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, הגדיל לעשות כשהכריז כי: "כל מי שנשא את הביפרים היו אזרחים, והפעולה הרחבה הייתה חלק מניסיון השמדה המונית של תושבי לבנון". נראה כי באמצעות הנרטיב הזה חיזבאללה מנסה להסוות את המכה שספג, אבל גם לבנות אליבי ולגיטימציה מבית לתגובה חריפה בעתיד.
"17 בספטמבר הוא פרל הארבור של חיזבאללה, המכה הקשה ביותר שהוא ספג מאז ייסודו", טוען עודד עילם, בעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד. "חיזבאללה אמנם לא היה זחוח לאחר המכות הקשות שספג בשנה האחרונה, ובראשן חיסולו של שוכר, אבל לנסראללה היה ביטחון בסיסי שהתערער מאוד בעקבות מתקפת הביפרים וסביר כי ייקח לו זמן להתאושש.
"מעבר לפגיעה המעשית, האירוע מעמיק את דאגתו של נסראללה מהנפיצות בזירה הפנימית בלבנון, בעיקר התלקחות מלחמת אזרחים לאור המתח הבין-עדתי המצטבר על רקע המלחמה המתמשכת והחשש שתתרחב. כל זה לצד זעם בתוך העדה השיעית שתוך שנה ספגה מאות הרוגים, בהשוואה ל-1,200 בכל 11 שנות המעורבות של חיזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה".
פרופ' אייל זיסר, מומחה ללבנון ולסוריה מאוניברסיטת תל-אביב, מחדד: "אירוע הביפרים מתרחש בתקופה שבה חיזבאללה מלכתחילה מצוי במצב רעוע, בעיקר לאחר חיסול שוכר שלווה בתגובה 'חיוורת' שהולידה בדיחות רבות בעולם הערבי על כך שנקמת הארגון פגעה בעיקר בלולי תרנגולות. האירוע מערער את הדימוי של 'מגן לבנון' רב-העוצמה שמבקש נסראללה לבסס.
"אבל אין מדובר רק בפגיעה תדמיתית, אלא גם מעשית: לפי המידע המצטבר, אחד מכל עשרה או 20 פעילים של הארגון נפגע באירוע. זאת, לא בעקבות תקיפה 'רגילה' של ישראל, אלא בפעולה עלומה הממוקדת בביפרים. יהיה קשה להסביר ללבנונים כי בגלל דבר כזה יוצאים למלחמה רחבה. ובכלל – על משקל אמירתו לאחר מלחמת לבנון השנייה, שלא היה מבצע את חטיפת החיילים שהביא לפרוץ המלחמה אם היה יודע שכך היא תראה – ייתכן שנסראללה מתחרט בשלב הזה על המערכה שבה פתח ב-8 באוקטובר. היא נמשכת כנראה זמן רב יותר מכפי שצפה, וישראל אמנם מותשת, אך מצב הארגון ולבנון בכי רע".
המבוכה קשה במיוחד נוכח התדמית שטיפח הארגון כמי ששומר בקפדנות על מידור ועל ביטחון מידע
המבוכה קשה במיוחד נוכח התדמית שטיפח הארגון כמי ששומר בקפדנות על מידור ועל ביטחון מידע. חיזבאללה מפגין זה שנים רבות זהירות, עד כדי פרנויה, מהאפשרות שאמצעים טכנולוגיים ינוצלו לצורך מעקב או פגיעה בפעיליו. נסראללה עצמו הקדיש בחודשים האחרונים כמה נאומים לצורך הדגשת הסכנה האורבת: "ישראל לא זקוקה לשתול סוכנים בכבישים, יש מצלמות שמחוברות לאינטרנט וכך היא רואה הכל... הסוכן שאנו מחפשים מצוי בידיים שלנו ושל בני משפחתנו בדמות הטלפון החכם, שהוא סוכן קטלני במיוחד".
"מי שנשאו את מכשירי הביפר הם פעילים בדרג בינוני ואף גבוה בחיזבאללה, וניטרול רבים מהם מפעילות שוטפת יוצרת חלל תפקודי עמוק בארגון", מסביר החוקר והפובליציסט הבחרייני עבדאללה אל-ג'ונייד. "זוהי פגיעה שההשפעה שלה צפויה להיות ארוכה. מבחינת ישראל, עצם הפעולה מאפשרת ללמוד את צורת הפריסה הפנימית בחיזבאללה ומספקת בנק נתונים עשיר לגבי המבנה והזיקות בתוך ארגון. במבט קדימה – ישראל תידרש להמשיך לעקוב כיצד חיזבאללה משקם את המסגרות שנפגעו, ובמיוחד מערכי התקשורת שהתבררו כחדירים".
במילה: שח–מט
בזירה הלבנונית הפנימית – מרובת היריבויות והחרדות מפני התלקחות מלחמה כוללת – מנסים מאז האירוע להפגין מצג של אחדות מלאכותית. יריבים של נסראללה כמו ג'ובראן באסיל המארוני מיהרו לשגר איגרות תנחומים מרגשות, ומשרד החוץ הלבנוני נערך להגיש תלונה רשמית לאו"ם נגד ישראל. מה שחסר בכל ההכרזות, ולא בכדי, הוא תמיכה בכך שחיזבאללה יגיב בעוצמה על הפגיעה שספג ובכך יגרור את המדינה הקורסת והכושלת למלחמה רחבה.
שאר גורמי ציר ההתנגדות נעים בין הבעת הזדהות עם חיזבאללה למוטרדות לגבי להשלכות האירוע עליהם. לאיראן נגיעה ישירה בנושא, ולא רק בגלל ששגרירה בביירות, מוג'תבא אמאני, היה אחד הנפגעים בפיצוץ הביפרים (כנראה איבד עין). מדובר בפגיעה קשה ביציר כפיה של טהרן, שמערכי הביטחון שלו נבנו בחסות, מימון והכוונה של משמרות המהפכה. טהרן, הסוחבת חשבונות מול ישראל בגין חיסול הנייה על אדמתה ועוד לפני כן פגיעה ברבים מאנשיה בסוריה ובלבנון, מצויה במתח שבין הדחף להגיב בעוצמה לבין ההבנה כי חיזבאללה, הנכס שבנתה בעמל רב, עלול להיות בסיכון, וכי יכולה להתפתח מערכה אזורית שבה גם היא עצמה תיפגע.
הדילמה של חמאס פשוטה יותר. "אנו בשוחה אחת עם אחינו בחיזבאללה ומנהלים מערכה מאוחדת במסגרת ציר ההתנגדות", הכריז מיד לאחר האירוע אחמד עבד אל-האדי, נציג הארגון בלבנון. אבל מעבר להכרזות מעין אלה, הארגון המוכה והממוקד במערכה בעזה לא יכול לתרום משמעותית לתגובת חיזבאללה. בין לבין, מבצבצות בשיח הרשתי ובאמצעי התקשורת של חמאס תהיות בעלות ניחוח "אופטימי", לגבי אפשרות שישראל תרכז את מאמציה בחזית הצפונית, כפי שגולם בדיווחים לגבי העברת אוגדה 98 לגבול לבנון, דבר שיכול להקל, ולו זמנית, על הרצועה.
בעולם הערבי עוקבים בשבע עיניים אחר ההתפתחויות הדרמטיות בלבנון. מצד אחד, בולטת החרדה מהתפתחות מאבק אזורי רחב, וכן מתסיסה ברחוב נוכח מה שמוצג כפגיעה המונית באזרחי לבנון. על הרקע הזה הכריז שר החוץ הירדני, איימן ספדי, על נכונות הממלכה להעניק כל סיוע שיידרש לנפגעים בלבנון, מטוס סיוע עיראקי נחת שלשום בביירות, ואפילו אבו-מאזן הודיע שכל מתקני הרפואה הפלסטיניים הפועלים במחנות הפליטים בלבנון יסייעו בטיפול בנפגעים.
בכל המהלכים מודגש כי מדובר בסיוע לאזרחים, ללא אזכור השם "חיזבאללה", ותוך האשמת ישראל בדרדור להסלמה אזורית. ברקע מובעת בעולם הערבי, לרבות בזירה הפנימית בלבנון, תקווה צנועה ולא אופטימית במיוחד, שכעת תוחש ההסדרה שאותה מנסה זה זמן רב לקדם השליח האמריקאי, עמוס הוכשטיין, ללא הצלחה עד כה.
במדינות ערב, בעיקר הסוניות, מתקשים להסוות את השמחה לאידם של חיזבאללה ואיראן
במדינות ערב, בעיקר הסוניות, מתקשים להסוות את השמחה לאידם של חיזבאללה ואיראן. כך, הפובליציסט הסעודי משארי אל-ד'אידי פירסם מאמר תחת הכותרת "האסון הדיגיטלי של לבנון" ובו כתב: "האם באמת סבר חיזבאללה כי באמצעות 'החיבוק האימהי' של טהרן והסיוע המגוחך של החות'ים יוכל להביס את ישראל? הארגון ספג מתקפה חדשנית בקנה מידה עולמי שממחישה את עליונות ישראל במערכה המודרנית... שקרים וסיסמאות מסווים את הפגיעה בחיי האנשים הפשוטים וממחישים את הקושי של חיזבאללה והאיראנים לנהל מערכות מתוחמות ומדודות, כפי שהם מכריזים שבכוחם לנהל".
פייסל אל-קאסם, עיתונאי "אל-ג'זירה" הפופולרי (דרוזי-סורי במוצאו), זרה בחדווה עוד מלח על פצעי חיזבאללה: "את מה שקרה לארגון אפשר להגדיר כמכת המנע הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית. אפשר להשוות את הפעולה למכת המנע של ישראל נגד חיל האוויר המצרי בפתיחת מלחמת ששת הימים. אלפי פעילים של חיזבאללה, כולל בכירים, שותקו. אם הארגון ייכנס כעת למלחמה, הפצועים שלו לא ימצאו אפילו מיטה אחת פנויה בבתי החולים בלבנון. וגרוע מכך – חיזבאללה איבד מערכי קשר ביטחוניים". אל-קאסם מסיים את דבריו במילה אחת שלא נדרש לפרשה: "שח-מט".
הדילמה הישראלית
חיזבאללה נתון באחת הדילמות החריפות בתולדותיו. מצד אחד, יצר הנקמה והשאיפה לשיקום הדימוי הפגוע מחייבים תגובה בסדר גודל שונה מבעבר. מהצד השני, הארגון נתון בנחיתות: ישראל שמואשמת באחריות לפעולות דרוכה לקראת פעולתו, שדרת הפיקוד של הארגון פגועה, והוא עדיין מתחקר את הפער שהיה במערך האבטחה הפנימי שלו, ולא ברור לו האם קיימים פערים דומים שייחשפו אם יחליט לתקוף את ישראל. לכל אלה מתווספים איתותים ברורים מכיוון הזירה הפנימית בלבנון ומהמערכת האזורית לגבי הרצון לשמור על שקט ויציבות, למרות הסימפתיה המופגנת כלפי הארגון.
במצב הזה, ייתכן שחיזבאללה יבחר בגישה שבה נקט בעבר – של "הגשת הנקמה קרה", כלומר בהשהייה ובזירות מפתיעות
במצב הזה, ייתכן שחיזבאללה יבחר בגישה שבה נקט בעבר – של "הגשת הנקמה קרה", כלומר בהשהייה ובזירות מפתיעות. כך למשל היה לאחר חיסול מזכ"ל הארגון, עבאס מוסאווי (1992) או לאחר חיסול עימאד מוע'נייה (2008), שבעקבותיהם בוצעו פיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל. "חיזבאללה לא ינקוט פעולה מתוך אמוציות, אלא יפגין שיקול דעת כדי לגבות את המחיר הרצוי – פעולה שישראל לא חוותה בעבר ולא יכולה לצפות אותה", אמר אמר ח'ליל נסראללה, פרשן המקורב לארגון. ואיבראהים אל-אמין טען כי "העת הנוכחית מחייבת אומץ והיגיון, אבל מועדת לפורענויות ולגלישה לשיגעון".
אורנה מזרחי, סגנית ראש המל"ל בעבר, מסבירה: "נוכח הנזק התקדימי, ברמות האופרטיבית והמורלית, חיזבאללה חייב להגיב. עם זאת, סביר שלא יהיה מדובר במהלך מיידי, ולא ברור לעת עתה מה יהיה המתווה שייבחר. כרגע – כמו לאחר חיסול פואד שוכר – מנסה חיזבאללה לבסס הבחנה בין התגובה הקשה שהוא מעוניין לקדם לבין מלחמת ההתשה 'הרגילה' הנמשכת בגבול הצפון, ובמוקדה 'שגרה' של תקיפות יום-יומיות וערעור הנוכחות ומרקם החיים של האזרחים הישראלים בצפון.
"גם ישראל מצידה ניצבת בדילמה בין שתי אפשרויות: המתנה ומתן הזדמנות לקידום ההסדרה המדינית (למרות שסיכוייה נמוכים), או ניצול המבוכה והבלבול בחיזבאללה כדי להסב פגיעה קשה יותר – אופציה שמתפוגגת עם הזמן".
פיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר הם מהלך מבריק, בעל השפעה אסטרטגית מעשית ותודעתית דרמטית על אויביה של ישראל. אבל האירוע – שלא ברור לאילו כיוונים יתפתח, גם לאחר הפגיעה הקשה אתמול בגליל – ממחיש את האתגרים הכבדים המגולמים בהמשך המלחמה המתנהלת ברצף מאז 7 באוקטובר. בהיעדר אסטרטגיה סדורה, ועל אף שהיא קוצרת הישגים מרשימים, מתבוססת ישראל במערכות התשה שוחקות, ואלה עלולות להתפתח במהירות למלחמה רב-זירתית רחבה וממושכת.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.24
