אחד הלקחים שהתקבעו בציבוריות הישראלית בעקבות 7 באוקטובר טמון במחשבה שצה"ל נכשל משום שהוא נשען על הטכנולוגיה יתר על המידה, ולכן צריך להגדיל את צבא היבשה. הטרנד בהקשר הביטחוני דורש להוסיף אוגדות, להאריך את משך השירות ולחדול מהנטייה ההייטקיסטית לסמוך על הטכנולוגיה.
אי-אפשר, מן הסתם, להתעלם מהצורך בחיזוק הצבא ובהפקת הלקחים מכשלי המודיעין באותו היום. אבל הטענות, שאחד מנושאי הדגל שלהם הוא גדעון סער, ולצידו אלוף לשעבר יצחק בריק, על כך שצבא היבשה נזנח לטובת הישענות על הטכנולוגיה, טומנות בחובן טעות שצריך להזהיר מפניה.
7 באוקטובר לא קרה בגלל שצבא היבשה קטן מדי, אלא משום שהצבא לא היה מוכן כראוי
ראשית משום ש-7 באוקטובר לא קרה בגלל שצבא היבשה קטן מדי, אלא משום שהצבא לא היה מוכן כראוי. סביר שכמה מטוסים, מסוקים וגדוד חיילים עם מא"גים על הגדרות היו יכולים לעצור את ההתקפה, לפחות את חלקה המרכזי, לו היו ערוכים מראש.
מעבר לכך, מה שמבצעי הפיצוצים המרשימים בלבנון הוכיחו - אם אכן ישראל אם זו שביצעה אותם - זה שהיתרון הגדול שלנו עדיין טמון בממד הטכנולוגי. הפעולות האלה הן המשך מוצלח לסיכול מתקפת חיזבאללה לפני שלושה שבועות, ולפני כן ליירוט הטילים מאיראן, שגם הן התבססו על טכנולוגיה. לעומת זאת, מאז פתיחת המלחמה צה"ל שיגר לעזה את מיטב צבא היבשה, שאמנם עשה עבודה טובה במיטוט חמאס, אך לא היה בכוחן של האוגדות המתמרנות להשיג את שתי המטרות הנוספות: איתור החטופים, ומציאת מקום המסתור של סינוואר. לשם כך דרושה טכנולוגיה.
את צבא היבשה צריך לשכלל כמובן – אבל משום שישראל היא מדינה קטנה, עם גבולות צרים, ואוכלוסייה יהודית שמהווה מיעוט מבוטל מול האויבים במרחב עוין המשתרע עד תימן, אין דרך טובה מהישענות על יתרון טכנולוגי. למעשה, גם נקודת החולשה העיקרית של ישראל כרגע – הקושי ליירט כטב"מים – נמצאת בתחום הטכנולוגיה. ולכן מה שיותר חשוב מלהקים אוגדה נוספת הוא לרכז מאמצים לפיתוח טכנולוגי להסרת איום הכטב"מים. אפשר אולי לעשות זאת באמצעות הלייזר, או אמצעים לא מוכרים שרק הבקיאים בתחום יכולים להשיג.
הטכנולוגיה קריטית גם משום שהיא זו שמקנה לנו את האטרקטיביות בעיני המדינות הערביות המתונות, שיעדיפו ברית עם ישראל כשהיא מובילה בתחום הייטק. מדינות המפרץ לא היו מחפשות את קרבתנו אם מה שהיה לנו להציע זה יומרה לצבא יבשתי גדול יותר, שכן מבחינה כמותית בכל מקרה אויבנו רבים יותר.
ההזדקקות לטכנולוגיה הייתה גם אחת התובנות הבסיסיות בתפיסת הביטחון של בן-גוריון. לכן הוא הורה להקים את חיל המדע ממש סמוך להקמת צה"ל, וגייס את שמעון פרס לפתח את התעשיות הביטחוניות. עם זאת, הטכנולוגיה גם מוגבלת. היא יכולה להכות, להניב יתרון – אך לא להכריע. פיצוץ אמצעי הקשר פוגע בחיזבאללה, אך הוא לא ישכנע את נסראללה לעצור. לכן תפיסת הביטחון של בן-גוריון כללה גם חתירה למלחמות קצרות, ליכוד השורות בעם, ופרגמטיזם מדיני ששואף לבריתות אזוריות. מלחמות, אם יש צורך לומר, לעולם מסתיימות בהסכמים מדיניים.
ולכן, עם כל ההתפעלות מהמבצעים בלבנון, מה שישראל צריכה יותר מהכל זו אסטרטגיה שתחלץ אותנו מהמלכוד הנוכחי. זו לא שאלה של שמאל או ימין. המטרה צריכה להיות סיום המלחמה בעזה, שאין בה עוד טעם, תמורת השבת החטופים כולם, בעסקה אחת, שממילא תביא להפסקת אש מצד חיזבאללה. לאחר מכן צריך להקדיש את השנים הקרובות להיערכות – גם טכנולוגית - למלחמה אמיתית עם חיזבאללה, שצריכה להיפתח בהפתעה מצידנו. בסיטואציה הנוכחית אין טעם לפתוח בה. במקביל צריך להניע, ולו מבחינה הצהרתית, תהליך מדיני עם הפלסטינים, שישכנע את סעודיה להתייצב לצידנו בהסכם שלום, שיחזק את ברית המתונות מול איראן. זו המטרה הגדולה. הטכנולוגיה, עם כל הישגיה, היא רק אמצעי בדרך להשגתה.
פורסם לראשונה: 00:28, 19.09.24
