11 באוקטובר 2023 היה יום דרמטי למדי. בדיעבד ידברו עליו בעיקר בשל ההחלטה לא לתקוף את חיזבאללה, שהתקבלה באמצעות הכנסתם של הח"כים בני גנץ וגדי איזנקוט לקבינט והעמדתם כמשקל נגד ליואב גלנט וראשי הצבא. "זה פיקוח נפש, תבואו מהר", אמר יו"ר ש"ס, אריה דרעי.
אלא שבצהרי אותו יום היה נדמה שהעיכוב בהקמת ממשלת החירום מגיע מכיוון אחר לגמרי: אשת ראש הממשלה. יאיר שרקי מחדשות קשת נראה כמעט נבוך ומתנצל על שהוא נאלץ לעסוק ב"רכילות" וסיפר כי "שני מקורות ששוחחו איתי טוענים שהגברת נתניהו מפעילה לחץ נגד הקמת קואליציה". לאחר מכן אמר, שגם אם תקום בסוף הממשלה, "צריך לזכור את הדרך לשם".
1 צפייה בגלריה
(נתניהו ובעלה מתעדכנים עם גל הירש, מתאם השבויים והנעדרים. זרוע של מערך כיבוי התקווה | צילום: עמוס בן גרשום לע"מ)
כמובן אף אחד לא אימץ את ההנחיה, ושבועיים וחצי לאחר מכן המדינה סערה עקב ציוץ באישון לילה של ראש הממשלה נגד צה"ל ושב"כ בנוגע לאחריות למחדל. פרסומים בנושא קבעו כי טביעות האצבע מובילות לפסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי. אפילו ינון מגל, דמות שהגדירה את עצמה בתור "כלי שדרכו (נתניהו) מעביר דברים לציבור", איבד את זה: "אני שומע שהיא מתערבת, אני שומע שהיא יותר מדי בקריה", אמר. "שרה היא לא הראשונה שעושה זאת. היא מתישה את הצוות, היא מפריעה, היא גורמת נזק, תודה רבה, בחרנו בראש הממשלה שהוא מנהל את הדברים".
ובכן, מאירועי השבוע האחרון עולה שהמדיניות לא השתנתה גם בחלוף 11 חודשים: לאורך ולרוחב הדיווחים על הכוונה להדיח את שר הביטחון יואב גלנט ולהחליפו בח"כ גדעון סער, דובר באופן נטול אפילו מיליגרם של עמימות על עמדתה של שרה נתניהו: הטילה וטו, הסירה וטו, הסכימה ואז התחרטה, התחרטה ואז הסכימה וכד'.
מקור אחד בלשכת רה"מ טוען שהיא עדיין מסרבת לשחרר. גורם אחר אמר ש"שרה דוחפת מאוד להחלפתו של יואב גלנט... וגם מסכימה למינוי של גדעון סער לתפקיד". הנימוקים, עושה רושם, אינם קשורים לפערים בין גלנט לסער באסטרטגיה הביטחונית, בתפיסת בניין הכוח של צה"ל בשנים הבאות וגם לא בסוגיית גיוס חרדים: הכל מתחיל בנאמנות אישית וחישובי עלות/תועלת של הישרדות פוליטית. סער נתפס בוועד המנהל של משפחת נתניהו כגורם עוין ובוגדני ולכן ספג את כל הרפרטואר של מכונת הרעל. עכשיו השאלה היא האם שרה חושבת שהוא קטן מספיק כדי להכילו.
בעוד אין שום ספק וזה גם לא דבר רע שמנהיגים נבחרים בכל העולם מתייעצים עם האנשים הבודדים שהם באמת סומכים עליהם ונושאים אליהם עיניים, המקרה של הזוג נתניהו הפך לנגד עינינו ואוזנינו לשיטת משטר חדשה
הבעיה והרתיעה נובעות מהעובדה שזה פשוט לא משנה: עצם העובדה, שכבר אינה מוכחשת ואם כן אז באופן בלתי משכנע בעליל, שעמדתה של שרה נתניהו מגולמת בשיקולים מאחורי מהלך שאי-אפשר להגזים בהשפעתו על חייהם ומותם של הרבה מאוד אנשים, היא מציאות שמדינה נורמלית וגם נורמלית למחצה לא אמורה לשאת. בעוד אין שום ספק וזה גם לא דבר רע שמנהיגים נבחרים בכל העולם מתייעצים עם האנשים הבודדים שהם באמת סומכים עליהם ונושאים אליהם עיניים, המקרה של הזוג נתניהו הפך לנגד עינינו ואוזנינו לשיטת משטר חדשה.
להבין את הלך הרוח
כל מי שמכיר את ישראל יותר משעתיים יודע שמעורבותה של שרה נתניהו בענייני בעלה והמדינה לא נולדה במלחמת חרבות ברזל. למעשה, נדמה שקפיצת הדרך חלה לקראת סוף הקדנציה השנייה של נתניהו. ב-2013, למשל, כך העיד תא"ל (במיל') גיא צור, היא זאת שערכה לו "ראיון" לתפקיד המזכיר הצבאי. על פרשת מינויו של יוסי כהן לראשות המוסד ב-2015 כבר נכתבו הרבה מילים וכולן חוזרות על אותה מסקנה: בצהריים של 7 בדצמבר, ראש המוסד הבא אחרי תמיר פרדו היה סגנו נ'. בערב הודיע נתניהו בשידור חי, כמו בגמר ריאליטי, שהמחליף הוא דווקא כהן. בין לבין תוארה התערבות בוטה של נתניהו, אך לא זה שנבחר לראשות הממשלה.
נתניהו מבצעת את שליחותה המדינית במפגשים הלא-ממש-דיפלומטיים עם משפחות חטופים וחטופות: לפעמים בצוותא עם ראש הממשלה ולפעמים גם בלעדיו
אם היה נדמה שנתניהו מגלה מעורבות אינטנסיבית בנושא מינויים רגישים, הרי שזה זמן מה נשמע שהיא מעוניינת בקידום. ב-2018, למשל, היא יצאה ל"שליחות מדינית" בגוואטמלה מטעם משרד החוץ. בימינו אנו נתניהו מבצעת את שליחותה המדינית במפגשים הלא-ממש-דיפלומטיים עם משפחות חטופים וחטופות: לפעמים בצוותא עם ראש הממשלה ולפעמים גם בלעדיו. מהמפגשים האלה עולה, שלא רק שנתניהו אינה מצליחה להפיג את המתח בין הדרג המדיני למשפחות, שרק הולך ומתעצם ככל שהחטופים והחטופות נמוגים בשבי – היא למעשה משמשת כזרוע כמעט ממוסדת של מערך כיבוי התקווה וגלגול האחריות.
במפגש אחד, שתמלילו פורסם בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות", היא הידהדה טענה שלפיה פינוי ציר פילדלפי יוביל להברחת חטופים וחטופות לאיראן. מערכת הביטחון הזדרזה להפריך את הדברים, והעיתון הבריטי-יהודי "ג'ואיש כרוניקל" נמצא בעיצומה של סערה חסרת תקדים עקב פרסומם המופקר. אגב, כבר בנובמבר שלחה נתניהו מכתב לג'יל ביידן, רעייתו של נשיא ארה"ב, שבו טענה בעקבות כמה פרסומים שנשענו על "הערכות במערכת הביטחון", ש"אחת הנשים נחטפה על ידי חמאס כשהייתה בהיריון. היא ילדה את תינוקה בשבי חמאס". המידע היה לא מבוסס ונותר כזה עד היום.
אך על עובדה אחת נתניהו מוסיפה להתעקש, גם בלי שנדמה שיש בכך איזושהי תרומה לשיחה. בהקלטה שחשפה השבוע יולן כהן בחדשות קשת, היא מספרת לאחד מבני המשפחות על "תוכנית גדולה שהייתה משמידה אותנו תוך כמה שעות" וגם שה"ממשלה לא ידעה" על המסיבה בנובה (יש לקוות שאת מזוודות הכסף לחמאס היא זכרה לפחות במעומעם) ומוסיפה: "אולי זה לא קשור, אני פסיכולוגית ואני גם עובדת. אני פסיכולוגית של ילדים הרבה שנים". האזכור של עבודתה אכן אינו קשור לנושא השיחה, אבל הוא בהחלט רלוונטי להבנת הלך הרוח של אדם מאוד משפיע בסביבתו של ראש הממשלה.
על פולה לא אמרתם כלום
אחרי אינספור שערוריות מסוגים מגוונים (לרבות הרשעה בפלילים בפרשת המעונות), אפשר להבין מדוע פרסומים על מעורבותה של שרה נתניהו בנושאים רגישים מעוררים טווח מצומצם למדי של תגובות: איפשהו בין פיהוק ל"על פולה בן-גוריון לא אמרתם כלום". גם אין פלא שברוב חלקי התקשורת כבר לא שמים לב למה שיוצא להם מהפה, כפי שהודגם בעדכונים שווי הנפש בעניין מצב הווטו של אשת ראש הממשלה על זהות שר הביטחון הבא של ישראל בזמן מלחמה. אם כך, למה שנתניהו תסתפק בלהחליט מי יהיה שר הביטחון? שתיקח את התפקיד על עצמה. אם תרצה, תוכל גם להמשיך לומר שהיא פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.24
