האירועים בלבנון, שגם אחרי נאום נסראללה אין לדעת לאן יתפתחו, הם דוגמה לאופן שבו הפוליטיקה והחיים עצמם מתערבבים, שזורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני.
לעולם לא נדע מה היה קורה אם המבצע עוצר הנשימה שנראה כמו מדע בדיוני, שעל פי מקורות זרים הסיבה להפעלתו הייתה סכנת גילויו - היה מתחיל אחרי שנתניהו היה חותם עם סער על מינויו לשר ביטחון ומפטר את גלנט. ההסכם כבר היה לקראת חתימה כשהתחיל להתהוות האירוע הביטחוני, מה שהקפיא את ההסכם ואת פיטורי גלנט.
סער, מן הסתם, לא מתכוון ללחוץ על נתניהו שיחתום תוך כדי אירוע מתגלגל.כשמדובר באדם כמו נתניהו שיכול להתהפך בכל רגע - לא כדאי שסער יעצור את נשימתו.
לפני שבוע כל זה עוד לא היה. בחמישי שעבר פורסם שאלקין יעמוד בראשות ועדה מרכזית בכנסת, ונשאל אם זה צעד בדרך לממשלה. תגובתו הייתה שמדובר בוועדה הכי זוטרה בכנסת וגם בגללה הוציאו לו את הנשמה. "אם יהיה או לא יהיה צירוף לממשלה, זה לא שייך בכלל לוועדה הזאת", אמר. "אם הייתי חושב שעוד מעט אהיה שר, האם לדעתך הייתי משקיע מאמץ להקים ועדה זוטרה ברשותי בכנסת?". נקודה טובה. אלקין לא ידע. גם סער כנראה לא. נתניהו הבשיל למינוי רק בסוף השבוע. מה קרה? האם זו שרה שהתרצתה? ניקול ראידמן קבעה? האם זה נתן אשל, שנשבע שהמינוי לא יקרה ונסוג בו? מה שאפשר לומר, זה שהקורבנות המיידיים של מבצע הביפרים הם חיזבאללה וסער, ששילם מחיר ציבורי יקר מנשוא מבלי לקבל (בינתיים) את יכולת ההשפעה שרצה.
למרות המינוי שהוקפא, ניסיתי לדלות מה תהיה עמדתו של השר המיועד בנושאים שעד כה עמדתו הייתה אופוזיציונית לממשלה. למשל, הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אין סיכוי שגדעון יתמוך בוועדת חקירה ממשלתית, נאמר לי. ההערכה היא שכל עוד ביבי בשלטון, לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. אבל אם תהיה הצבעה על ועדה ממשלתית - הוא יתנגד.
אין סיכוי שגדעון יתמוך בוועדת חקירה ממשלתית, נאמר לי. ההערכה היא שכל עוד ביבי בשלטון, לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. אבל אם תהיה הצבעה על ועדה ממשלתית - הוא יתנגד.
מה עם חוקי המהפכה המשטרית של לוין? סער לא יתמוך בחוקים משפטיים שהוא לא מסכים להם. הרי בשליחות גנץ הוא הגיע כמעט להסכמות עם לוין לפני 7 באוקטובר.
ומה עם חוק הגיוס? בסוף - זו החלטה של ועדת חוץ וביטחון. והוועדה בראשות אדלשטיין ממילא לא תביא חוק שלא מתאים לצורכי הצבא. החרדים יצטרכו להחליט אם הם יכולים לחיות עם זה או לא.
***
והנה הגענו לאדלשטיין, האיש שלא החמיץ השבוע הזדמנות לעורר אנטגוניזם. בתחילת השבוע, כשמול ביתו הפגינו על מעצרן של שלוש הנשים שהניחו עלונים הקוראים להחזרת החטופים בבית הכנסת שבו הוא מתפלל, גיבה אדלשטיין את המשטרה שאזקה את "החשודות" בידיהן וברגליהן ועצרה אותן לשמונה שעות, ושיקר כשטען שאנשי בית הכנסת הם אלה שהתלוננו במשטרה. הסתבר שאלו היו מאבטחיו של אדלשטיין.
אבל השיא הגיע ביום רביעי, בוועדת החוץ והביטחון, כשהאשים את המוחים מול ביתו, ש"עושים פיקניקים, שותים בירה, גרפסים, צחוקים, שירה בציבור ואז רואים אותי חוזר מבית הכנסת ושואלים 'מה עם החטופים?'" אי-אפשר היה להגיד את זה גס ודוחה יותר.
מה קרה לאסיר ציון לשעבר, אדלשטיין, שבמהלך המהפכה המשטרית נתפס בעיני רבים כמי שיגן על המדינה מפני ניסיונות לשינוי המשטר?
מה קרה לאסיר ציון לשעבר, אדלשטיין, שבמהלך המהפכה המשטרית נתפס בעיני רבים כמי שיגן על המדינה מפני ניסיונות לשינוי המשטר, ואולי יהיה בין הבודדים מהליכוד שיעזרו בהפלת ממשלת נתניהו.
התשובה כנראה יותר מתחום הפסיכולוגיה. מישהו שמכיר אותו היטב, טוען שכמה שיפעילו כלפיו יחס יותר עוין - זה יפעל הפוך. זה אדם שכשהיה במחתרת היהודית בברית המועצות עבר איומים אמיתיים. אחרי שלוש שנים בכלא הסובייטי, לבדו מול מערכת כל-יכולה ואכזרית, התפתחו אצלו תכונות של יכולת עמידה מול לחצים ואיומים. ככה גם היה עם נתניהו כשהיה יו"ר הכנסת, וביבי ניסה ללחוץ עליו.
מי שמתנהל ככה מול יולי בתקווה שזה יוליך אותו לכיוון מסוים - טועה. זה עובד אצלו בדיוק ההפך, אומר אותו מקורב.
שמעתם, חבר'ה, אלה שמוחים מול ביתו כבר מחודש אפריל? שמעתם, בני משפחות החטופים שעולים אליו לכנסת כל שבוע?
דברו אל יולי בפרחים.
***
אולי אלה האירועים בלבנון שהקפיאו את פיטורי גלנט, אולי נתניהו הבין שפיטורי שר ביטחון בעיצומה של מלחמה הם צעד אחד יותר מדי, או שאולי זו שרה נתניהו שמהססת, מתחרטת, מתפוצצת. לך תדע אילו יצרים מנצחים בקן הקוקייה הזה.
האם קרה בהיסטוריה של המדינה מקרה דומה של החלפת שר ביטחון בזמן מלחמה?
שאלתי את עוזי ברעם, שספרו "כי ארצי שינתה את פניה", רואה אור בימים אלה. ברעם זכר איך חווה את הדחת ראש הממשלה, לוי אשכול, מתפקיד שר הביטחון ומינויו של משה דיין. "במאי 1967", מספר ברעם, "התכנסה מזכירות מפא"י בראשות גולדה מאיר שכיהנה את כמזכ"לית המפלגה, כשעל הפרק מינוי דיין לשר ביטחון. במהלך הדיון הוברר לגולדה שיש רוב שתומך במינוי דיין. גולדה מנעה הצבעה, אבל נפגשה עם אשכול ומסרה לו את התרשמויותיה מהישיבה. אחרי מספר שעות כונסה המזכירות בשנית ואשכול הודיע שדיין יהיה שר הביטחון תחתיו".
שאלתי אם הוא רואה דמיון למה שקורה עכשיו. "אין השוואה בין אז להיום", אומר ברעם. "אז הייתה דרישה ציבורית עצומה למינוי דיין. הייתה תחושה שהוא יתרום להעלאת המורל הציבורי ולחיזוק הצבא ערב המלחמה. כיום אין דיונים ואין הכרעות. איש אחד השתלט על הליכוד. מי שחולק על דעתו, ישלם במיקומו ברשימת המועמדים לכנסת.
"מעולם", הוא אומר, "לא היה ראש ממשלה שרוב כל כך גדול בציבור משוכנע ששיקוליו הם פוליטיים, אישיים ומשפטיים. וקיים עוד הבדל: אז הביאו את דיין להנהיג את הצבא בשותפות עם הרמטכ"ל, יצחק רבין. איש לא יטען שמינוי סער בעת מלחמה יהווה תרומה למדינה ולצבא. כולם יודעים שהוא נקרא להציל את סוכת נתניהו הקורסת, לתת לחרדים את מבוקשם ולמנוע בחירות חדשות כפי שרוב העם רוצה".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.24
