כשאלוף-משנה יהונתן שטיינברג ז"ל יצא מביתו בבוקר שמחת תורה, אשתו הרגישה שאין לה שום סיבה לדאוג. היא כבר הייתה רגילה להקפצות - בשבתות, בחגים, בשעות לא שעות. יוני אמר לי: "'יש חדירת מחבלים מהרצועה ואני נוסע לחיילים שלי בכרם שלום'. ליוויתי אותו לדלת, דחפתי לו קצת עוגיות ושלחתי אותו לדרך. לא משהו חריג", נזכרה יסכה שטיינברג.
והייתה לה, סיפרה, עוד סיבה להיות רגועה. במבצע שומר החומות נפתחה אש תופת לעבר כוח החפ"ק של יהונתן, שהיה אז מח"ט בנימין. הקשר האישי שלו נפצע קל, גם קצינה שהייתה איתם, אך הוא עצמו יצא ללא פגע. "יהונתן ניהל את האירוע בקור רוח וחילץ את אנשיו תחת אש", המשיכה יסכה. "זה הרגע שבו אמרתי לעצמי: הבעל שלי מוגן. אין אף אחד שיכול עליו".
זו הייתה אשליה. בשעות הבוקר של 7 באוקטובר 2023 נפל מפקד חטיבת הנח"ל יהונתן שטיינברג בקרב מול חוליה של 12 מחבלים סמוך לצומת מעון שבדרום העוטף. הוא היה חלל צה"ל הראשון ששמו הותר לפרסום. בן 42, אבא לשישה ילדים. עוד שני מח"טים נפלו באותו בוקר: מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל, ומפקד היחידה הרב-ממדית, אל"ם רועי לוי ז"ל.
כמעט שנה חלפה מאז, אך רוחו של יהונתן, מורשתו ומסירות הנפש שלו ממשיכות ללוות את חטיבת הנח"ל, שאיבדה במלחמה 53 קצינים וחיילים, 22 מהם בשבת הארורה. "יהונתן לא היה אחראי על גזרה, אבל ברגע ששמע שיש אירוע שמצריך פיקוד מלפנים ושהסיירת שלו נמצאת בלחימה, הוא הקפיץ את החטיבה ודהר קדימה באומץ מתוך ידיעה שהוא נוסע לבדו אל תוך האש", סיפר המח"ט הנוכחי, אל"ם יאיר צוקרמן, שהחליף את יהונתן משנודע על נפילתו. "כשיהונתן זיהה כוח נוח'בה הוא פרק מהרכב ונלחם. מעשה הגבורה שלו בא אחר כך לידי ביטוי בכל הלחימה של החטיבה בעזה: היוזמה, החתירה למגע, הרצון להיות מקדימה, לעמוד בכל משימה. כשהמפקד מתנהג ככה, זה משפיע על כולנו".
חתונה – ומבצע בג'נין
נפגשנו בשבוע שעבר בנקודה שבה נפל שטיינברג: אלמנתו יסכה, המח"ט צוקרמן ושניים מפקודיו של יוני – מפקד גדוד 932, סא"ל דותן מלול, וקצין הלוגיסטיקה החטיבתי, רס"ן שחף כהן. כמה עשרות מטרים משם, בין צומת מעון לפארק אשכול, נפל ב-7 באוקטובר סא"ל יהונתן (ברנש) צור ז"ל, מפקד סיירת הנח"ל, שהגיע גם הוא מהבית לתוך קו האש.
במקום נפילתו של יהונתן שטיינברג יש שני עצי זית. האחד ניטע לא מכבר. האחר, עתיק ומשורג, הובא לכאן במיוחד. ביום הזיכרון נוספו אליהם עוד שתילים רכים. "כשנטעתי את העץ הראשון אמרתי: במקום שבו נגדעו בגבורה חייו של יוני, אנחנו נוטעים חיים ומעמיקים שורשים", אמרה יסכה.
היא גדלה בעצמונה שבגוש קטיף. את יהונתן, בן גבעת זאב, הכירה כשהיה סמ"פ בגדוד 931. "שבוע אחרי החתונה יוני יצא למבצע בג'נין - 18 יום. מיד אחרי זה סגר עוד 21 יום", תיארה. "היום זה נשמע כלום, אבל אז לא הייתה מלחמה. זו הייתה השגרה שלנו". לדבריה, למרות שירותו האינטנסיבי יוני היה בעל ואבא מסור. "הוא היה עושה הכל בבית - מנקה, שוטף. כל מה שצריך. היה מגיע עייף מאוד מהצבא, אבל זה לא מנע ממנו לקיים סעודת שבת משפחתית מלאה. בדרך כלל קצינים נרדמים אחרי הקידוש", הוסיפה.
את ערך המשפחה הטמיע גם בפקודיו. "אשתי אמרה לי שהיא רוצה לנסוע לחו"ל עם המשפחה שלה ושאני צריך להישאר עם הילדה", סיפר רס"ן שחף, קצין הלוגיסטיקה החטיבתי. "אמרתי לה: 'אני בצבא, איך אני אהיה עכשיו עם הילדה בבית חמישה ימים?' לא ידעתי איך לבשר ליהונתן המח"ט שאני צריך לקחת חופש. כשסיפרתי לו הוא אמר 'ברור שאתה צריך לאפשר לה לנסוע. היא צריכה את זה. והיא תעריך אותך על זה'".
בבוקר שמחת תורה, כשיהונתן היה בדרכו דרומה, תושבי שומריה, שם גרה המשפחה, התבקשו להישאר בבתים מחשש לחדירת מחבלים. "אמרתי, טוב, אם זו שמחת התורה שלי, נעשה את זה שמח", ציינה יסכה. "הילדים הקטנים רקדו עם ספרי התורה והגדולים זרקו עליהם סוכריות. אני מסתכלת עליהם ואומרת 'אילו מתוקים, אני כבר מחכה לספר ליוני איזו שמחת תורה הייתה לנו'. כשדפקו המבשרים בדלת, בסביבות שש בערב, היינו באמצע משחק סטרטגו. עד אותו רגע לא הייתי מחוברת למה שקורה במדינה. אני שומרת שבת, אבל הפעם השבת שמרה עליי. היא שמרה עליי מכל הכאוס והחרדות של אותו יום".
את אל"ם צוקרמן תפס 7 באוקטובר בביתו במושב נוב שברמת הגולן. חודש וחצי קודם לכן סיים את תפקידו כסגן מפקד אוגדה 162 (שחטיבת הנח"ל שייכת אליה), וכבר עמד להתמנות למפקד מחוז צפון של פיקוד העורף. "התלבטתי אם לנסוע למחוז או לרדת דרומה", סיפר. "החלטתי לנסוע דרומה, למפקדת האוגדה בנחל שורק, וכשהגעתי לשם הצטרפתי למפקד האוגדה (תא"ל איציק כהן). שנינו כבר ידענו שיהונתן לא עונה מהבוקר. כשהגענו לאזור צומת בית קמה הייתה לנו שיחה עם סא"ל יוני דהן, שהודיע לנו שמצא את גופתו של יוני. מפקד האוגדה עצר את ההאמר בצד ואמר לי - 'קח פיקוד על חטיבת הנח"ל'".
דהן, שסיים חודשיים קודם לכן את תפקידו כמג"ד 932, היה באותה עת מפקד צוות בקורס מפקדי פלוגות. "הייתי בבית, בכפר הרא"ה, וירדתי דרומה עם קרוב משפחה שגם הוא קצין קרבי", שחזר בריאיון טלפוני. "בדרך התקשרתי למלול, שהחליף אותי כמג"ד וישב עם הגדוד בחברון, והוא שלח לי כוח תגבור. עברנו בנובה, ניהלנו קרב עם מחבלים באורים, ואז התבקשנו להגיע לעין השלושה כדי לסייע לכוח של גולני. נסענו דרך השדות והגענו לכביש 241. זיהינו שם מחבלים, פרקנו מהרכבים ופתחנו לעברם באש. ואז אני רואה לצד הדרך כיפה שנראית לי מוכרת. אני מסתכל ורואה את יהונתן שטיינברג ללא רוח חיים. ראיתי שם גם את הרכב של ברנש, אבל לא עשיתי את החיבור. ואז קצין שהכרתי התקשר אליי ואמר לי שהוא מצא את ברנש הרוג ופינה אותו. בסביבות 11:00 ביקש ממני מפקד האוגדה לתפוס פיקוד על הסיירת. ביקשתי מאחד הקצינים לפנות את יהונתן ונסעתי לכרם שלום כדי לחבור לסיירת. רק כשהגעתי לשם התקשר אליי צוקרמן והודיע לי שמעכשיו הוא המח"ט".
"האדמה רועדת"
אחרי מספר חודשים של פיקוד על הסיירת העביר דהן את המושכות לסא"ל נאור בובליל, שעוד לפני המלחמה סוכם כי יקבל את התפקיד, וחזר לתפקידו הקודם. "יהונתן היה גם מג"ד וגם מח"ט שלי", מספר דהן, "חוויתי הרבה דברים קשים באותו יום, אבל כשראיתי אותו שוכב שם הרגשתי כאילו האדמה רועדת. אם לקחו לנו את שטיינברג, זה כבר אירוע בסדר גודל אחר. שטיינברג תמיד היה בשבילנו מצפן, בחייו ובוודאי אחרי נפילתו. בכל פעם שאתה נמצא בדילמה פיקודית אתה שואל את עצמך מה שטיינברג היה עושה".
והמצפן הזה מנחה גם את החיילים ואת הקצינים הזוטרים. "כשפיקדתי על הסיירת היו לא מעט לוחמים ומפקדים שנפצעו וחזרו ללחימה", הוסיף. "הם אמרו לי - 'אם המח"ט שלנו מסר את החיים שלו, מי אנחנו שנגיד משהו?'"
גם עבור סא"ל מלול, נפילתו של המח"ט הייתה מכה קשה. "כשיהונתן היה מפקד המרכז לאימונים טקטיים, הייתי אצלו ראש ענף, ואחר כך מג"ד אצלו בנח"ל", סיפר. "אני זוכר את הרגע שהסמח"ט הודיע לנו בשיחת ועידה. 'אני רוצה לבשר לכם ששטיינברג נהרג', אמר. כששמעתי את זה הבאתי אגרוף למסך של המחשב בג'יפ ושברתי אותו. לפני כל כניסה לעזה אני אומר לכל הגדוד - אנחנו עושים את זה בשביל הנופלים, וספציפית בשביל שטיינברג. אנחנו הולכים בשביל שהוא סימן לנו".
צוקרמן המח"ט הכיר את שטיינברג עוד לפני גיוסו לצה"ל. "יהונתן היה מדריך בסניף בני עקיבא בגבעת זאב עם חברים שלי. בצבא הוא תמיד היה תפקיד לפניי. למדנו יחד לתואר ראשון בחינוך עם תעודת הוראה. יוני היה גבוה, פיזית. גבוה מאיתנו בראש. אומרים על מנהיג שהוא משכמו ומעלה. אצל יוני זה היה תרתי משמע", אמר.
יסכה מוצאת נחמה בשנים היפות שהיו להם. "כגודל הכאב כך גודל הכרת התודה על כך שזכינו יחד לחיים כאלה משמעותיים ולילדים כל כך מופלאים ומתוקים", אמרה. "אני בוכה על כך שזה נגמר, ובאותה נשימה אני מרגישה את העוצמה של הכרת הטוב. תודה ריבונו של עולם. תודה יוני".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.24
