ימים ספורים לאחר חיסולו של איסמעיל הנייה בלב טהרן, הערכתי מעל דפים אלה כי פניה של איראן לתקיפה צבאית נוספת על ישראל. אף כי התייחסתי לוויכוח הפנימי באיראן סביב מאפייני התגובה הנדרשת והבאתי את הקולות הקוראים להימנע מתגובה, שתסכן אותה במלחמה כוללת, סברתי כי טהרן לא תוותר על תגובה ישירה משטחה. בשבועות שחלפו מאז, המשיכו בכירים איראנים להדגיש את מחויבותם לתגובה נגד ישראל, גם אם במאפיינים שונים מאלה של התקיפה האיראנית הקודמת על ישראל, ובמועד המתאים שייקבע על ידם. עם זאת, התגובה טרם הגיעה, ונראה כי הנהגת איראן חזרה בה - לפחות לעת עתה - מכוונתה לשחזר את אירועי אפריל. תגבור הכוחות האמריקניים באזור, התקיפה הישראלית על נמל חודיידה בתימן שהדגימה את יכולותיה של ישראל לפגוע קשות בתשתיות כלכליות קריטיות וכניסתו של ממשל חדש בטהרן החותר לחידוש שיחות הגרעין ולפתרון המשבר הכלכלי - כל אלה מילאו תפקיד בהחלטתה להימנע מביצוע תוכניתה המקורית.
הפער הניכר בין המחויבות האיראנית להגיב בעוצמה לחיסול הנייה למימושה בפועל מעלה כמה תובנות אפשריות. ראשית, במציאות כה דינמית נדרשת מידה רבה אף יותר של זהירות בהערכת כוונותיו ותוכניותיו של הצד השני, שבדומה לישראל נמצא בתהליך מתמשך של הערכת מצב וקבלת החלטות משתנות. תהא אשר תהא הסיבה לעיכוב במימוש הבטחת הנקמה על מותו של הנייה, ברור כי איראן מתקשה לממש את המשוואה החדשה שהיא עצמה קבעה אך לפני חודשים ספורים, כאשר מפקד משמרות המהפכה התחייב להגיב בהתקפה על ישראל משטח איראן על כל פגיעה ישראלית באינטרסים של איראן, בבכירים שלה או באזרחיה. האילוצים הניצבים בפני איראן - כמו גם בפני חיזבאללה - מחייבים לעיתים סטייה מהחלטות שכבר התקבלו, בהינתן שינויים בתמונת המצב.
ניתן להניח כי סדרת הפיצוצים בלבנון, שחשפה את החדירות המודיעינית והביטחונית של חיזבאללה, מעוררת דאגה רבה גם באיראן
שנית, ניתן להשפיע על הצד השני - הן בשלב קבלת ההחלטות והן לאחריו. הגלישה למלחמה כוללת אינה תהליך דטרמיניסטי וניתן לבלום אותה או לכל הפחות לעכבה. ניתן להניח כי האיומים, שהועברו לאיראן במהלך אוגוסט וגובו בהיערכות צבאית אמריקנית חסרת תקדים, מילאו תפקיד חשוב בהחלטתה לבחון חלופות לתגובה צבאית ישירה. גם פעילות צה"ל בימים האחרונים, שנועדה לגרוע מיכולותיו של חיזבאללה, עשויה להשפיע על תגובת הארגון לפיצוצי אמצעי הקשר בלבנון ולחיסולו של בכיר הארגון, איברהים עקיל. אין ספק כי חיזבאללה מחויב לתגובה מוחצת נגד ישראל, אך המכה שספג עשויה להשפיע על אופן התגובה. ניתן להניח כי סדרת הפיצוצים בלבנון, שחשפה את החדירות המודיעינית והביטחונית של חיזבאללה, מעוררת דאגה רבה גם באיראן, שהופתעה בעצמה מעומק החדירה באירוע חיסולו של הנייה, המיוחס לישראל, במתחם מאובטח של משמרות המהפכה בלב טהרן.
שלישית, התמורות האחרונות במערכה בעזה משפיעות אף הן על הערכת המצב ועל דפוס הפעולה של השחקנים האזוריים, ובראשם איראן וחיזבאללה. עם כל הצער שבדבר, ניתן להעריך כי ישראל וחמאס לא צפויים להגיע להסכם לשחרור חטופים בקרוב, וכי הפסקת אש ברצועת עזה אינה עומדת בשלב זה על הפרק. החלטת ישראל להעביר את מרכז הכובד צפונה בניסיון לכפות על חיזבאללה הסדרה, שאינה תלויה בהפסקת אש בעזה, משקפת הכרה ישראלית בהתפתחות זו.
גם בטהרן ובביירות בשלה בשבועות האחרונים ההבנה כי הפסקת אש בעזה, שתאפשר לחיזבאללה לעצור את הלחימה בצפון, לא תושג בקרוב
גם בטהרן ובביירות בשלה בשבועות האחרונים ההבנה כי הפסקת אש בעזה, שתאפשר לחיזבאללה לעצור את הלחימה בצפון, לא תושג בקרוב. לפיכך, מה שעומד כעת על הפרק הוא מלחמת התשה ממושכת שאין לדעת מתי וכיצד תסתיים. העיתון הלבנוני אל-דיאר דיווח לאחרונה כי חיזבאללה עבר ממלחמת התמיכה בעזה למלחמת קיום נגד ישראל, משום שהוא מודע היטב לכך שישראל עברה לשלב חדש במלחמתה בצפון, שמטרתה "עקירתו של הארגון מהשורש וחיסולו". היגררות ישראל למלחמת התשה עם חמאס וחיזבאללה נתפסה בעיני איראן גם בעבר כביטוי לתהליך היסטורי רצוי. עם זאת, כל עוד נראה היה שהמלחמה בעזה היא עניין זמני, יכלו איראן וחיזבאללה "לבזבז" את יכולותיהם לטובת התמיכה בחמאס, מתוך הנחת יסוד כי סיום המערכה הוא רק עניין של זמן. משעה שהתחוור כי המערכה האזורית עלולה להתמשך הרבה יותר מהצפוי, הם נדרשים להיערך למערכה ממושכת המחייבת ניהול משאבי לחימה שונה מבעבר. במציאות זו, ספק אם מלחמה עצימה (אך כנראה מוגבלת בזמן בשל השלכותיה החמורות על שני הצדדים) משרתת את הרציונל של ניהול מערכת התשה מתמשכת, ותאפשר לאיראן ולחיזבאללה להמשיך בתמיכתם בחמאס לאורך זמן תוך שחיקה נוספת ביכולותיה של ישראל.
בסיכומו של דבר, לאחר קרוב לשנה של מלחמה, שני הצדדים נדרשים להערכה מחודשת של הנחות היסוד שעמדו בבסיס החלטותיהם ומדיניותם בשלבי המערכה המוקדמים יותר. המעבר למערכה צבאית מתמשכת, שסופה אינו נראה לעין, מציב אתגרים משמעותיים לא רק בפני ישראל, אלא גם בפני איראן ושלוחיה, ומחייב אותם לבחון מחדש את האסטרטגיה, מערך השיקולים ודרכי הפעולה שלהם. ראוי שבחינה זו של המציאות החדשה ומשמעויותיה תתקיים גם בירושלים ולא רק בטהרן ובביירות.
ד"ר רז צימט הוא חוקר בכיר ומומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.24
