אי שם, במהלך שתחילתו בשבוע שעבר, המשכו דרך ישיבת הממשלה לעדכון מטרות המלחמה ביום שני כשברקע פיצוצי המכשירים בלבנון המיוחסים לישראל, ועד ההתקפה על איברהים עקיל ופקודיו, נראה היה שישראל נוטלת את היוזמה ולא נותנת לנסראללה לנוח ולו לרגע לפני שמפוצצת עוד אלפי פריטים שנמצאים עמוק בתוך המערכים הצבאיים שלו, או את אחד מחבריו ושותפיו לדרך מאז הוקם הארגון ב-1982.
אבל, לצד ההצלחות המבצעיות המשמעותיות, החושפות חדירה מודיעינית עמוקה לתוך המעגלים הפנימיים של חיזבאללה, טרודים רבים במערכת הביטחון בשאלות לגבי האסטרטגיה שעומדת מאחורי המהלומות הללו. לאן ישראל מובילה - האם היא מקווה שארצות הברית תכפה על נסראללה הסכם מדיני גם בלי שתסתיים המלחמה בדרום? האם ישראל רוצה ליייצר הרתעה חדשה ולגרום לנסראללה לפחות לנצור את האש? ואולי הפוך - ישראל רוצה לפתות את נסראללה להרחיב את מעגל הירי כדי לתת לה את האליבי המושלם לסיים את העניין אחת ולתמיד.
אבל מה הפירוש לסיים את העניין? והאם זה כולל תמרון קרקעי בלבנון? ואם כן, ואם לא - איך ישראל מקווה לסיים את הסיפור, אפילו בתרחיש האופטימי מבחינתה, איזה קו מחבר בין פיצוץ איתוריות, ונטילת מאור העיניים, יכולת הכתיבה או כוח הגברא של רבים מפעילי חיזבאללה, לבין תושב מטולה או קריית שמונה, שיודע או יודעת שהוא והיא יכולים לשוב לגור בבתיהם, בלי שנשקפת להם סכנה לא מהתקפת טילים ורקטות אימתניים, ולא מכוח קרקעי שיבוא לשחוט ולאנוס אותם? שלושה צירים לכאורה לא קשורים נפגשו השבוע בין שני בערב לשלישי בצהריים, מקריות מופלאה, קארמה קוסמית כי מה הסיכוי שהם ייפגשו אי-פעם, אבל הנה, כך קרה. פלא של ממש.
כבר לא על הגדר
בציר הראשון התהפך לפתע ראש הממשלה. עד אז הוא היה מסויג מאוד מהרחבת הפעילות בצפון, דוגמה נוספת לנתניהו שבניגוד לתדמית הבין לאומית שלו כשוחר מלחמות ופלישות, הוא תמיד היה לא-שש-אלי-הדק, האחרון לכפות פעילות התקפית חובקת חזית ויוזמה, על צה"ל.
צה"ל ושר הביטחון גלנט אמרו שיש לחתום על עסקה להחזרת החטופים ולסיים את המלחמה בדרום, בין היתר כדי להפנות קשב וכוחות לאפשרות של התלקחות רבתי בצפון. ראש הממשלה נתניהו חשב אחרת ואמר שלמען הניצחון המוחלט על החמאס צריך להמשיך את המלחמה, "כשהמשמעות בפועל של המדיניות הזו הייתה פיצוץ האפשרות לעסקה, נטישה של החטופים מאחור לזמן רב, אם לא לעולם", כדברי אחד מהבכירים בצוותי המשא ומתן של ישראל.
ופתאום, נתניהו משנה כיוון ומתחיל לדבר על כך שאי-אפשר להסכים יותר למשוואת ההכלה מול חיזבאללה ולשכתו מעדכנת שהיא מתכווונת לעדכן זאת במטרות המלחמה
ופתאום, נתניהו משנה כיוון ומתחיל לדבר על כך שאי-אפשר להסכים יותר למשוואת ההכלה מול חיזבאללה ולשכתו מעדכנת שהיא מתכווונת לעדכן זאת במטרות המלחמה. הדברים התקבלו על-ידי התושבים בספקנות. ומעבר לזה, רבים במערכת הביטחון שאלו - אם פתאום שינוי כיוון, אז למה עכשיו?
הפצצה המתקתקת
אולי אפשר למצוא את התשובה בציר הזמן השני. בתקשורת הזרה פורסם כי מבצע הביפרים עמד לפני חשיפה. אם אכן כך, הרי שייתכן כי החלו להגיע סימנים לכך שהמבצע כולו בסכנה, ושאם ראשי מערכת הביטחון וראש הדרג המדיני לא יורו ללחוץ על כפתור ההשמדה עד יום שני או שלישי - חיזבאללה יגלה את המבצע, הוא יישרף ואיתו מבצעים נוספים שנוגעים לחפצים אחרים שבוודאי ייבדקו אחרי חשיפת האיתוריות.
יש כאלה שטוענים כי מדובר במקריות - בדיוק באותו רגע בו נתניהו החליט לשנות את מטרות המלחמה ולהעביר את הפוקוס לצפון, ממש באותה שנייה, אחרי ההוספה הרשמית ביום שני, הגיע גם הרגע האחרון להפעלת המערכת שלחצו על הכפתור שלה בשלישי על-פי פרסומים זרים. ויש כאלה שבטוחים "שנתניהו ידע כי הוא יצטרך לקבל החלטה משמעותית באמצע השבוע והוא חישב את הזמן אחורנית, דואג לשנות פוקוס ומטרות מלחמה – כלומר התאים את הציר המדיני לאילוצים המבצעיים".
בניגוד לעניין החטופים למשל, במתקפה הרחבה מול לבנון, נתניהו לא לבד. שני ראשי המוסד האחרונים, יוסי כהן והיורש, הראש המכהן דוד ברנע, מייצגים קו ניצי מאוד
יש לציין כי בניגוד לעניין החטופים למשל, במתקפה הרחבה מול לבנון, נתניהו לא לבד. שני ראשי המוסד האחרונים, יוסי כהן והיורש, הראש המכהן דוד ברנע, מייצגים קו ניצי מאוד. "האסטרטגיה של צה"ל, מוכה טראומת הכישלון במלחמת לבנון השנייה, שמפחד מעימות כולל עם חיזבאללה, ואימץ את המב"מ, המלחמה בין המלחמות, כתירוץ למה לא להיכנס לעימות כזה, היא מסוכנת למדינת ישראל", הם טענו שוב ושוב. "אנחנו צריכים להכות בחיזבאללה בלי הפסקה, ובלי חשש ממלחמה כוללת". נתניהו, שקיבל את עמדת הצבא בעניין הזה, סירב.
נסראללה יפסיק את המלחמה ברגע שתיפסק המלחמה בדרום ויהיה מוכן להסדר מדיני בתנאים טובים לישראל, פרסמנו השבוע את הערכת המודיעין הישראלי. אז למה צריך מלחמה כדי להגיע לאותה תוצאה? כי אם ישראל באמת לא יכולה להתנהל בשתי חזיתות, ואם החשש מפני פתיחת מערכה כוללת מול חיזבאללה הכתיב את המדיניות הישראלית בשנה האחרונה, אז מה השתנה? האם הסכנה בחשיפת מבצע האיתוריות כפי שפורסם שווה את הסכנה בפתיחת מערכה שבמשך שנה החליטו לא להיקלע אליה?
בין מציאות לדמיון
כעת, ראוי לקרוא שוב את הדברים שהתרחשו במקביל לציר השלישי עם התוכניות של נתניהו להדיח את גלנט. איך קרה שבדיוק באותה דקה עוסקים בסביבת נתניהו בשלושה דברים - גם מינוי סער, גם הוספת מטרה למטרות המלחמה, וגם ניצול השנייה האחרונה לפני שהאיתוריות הממולכדות נחשפות?
אלכס יאנגר, ראש ה-SIS, ארגון הביון הבריטי המקביל למוסד ומכונה לרוב MI6, נשאל אתמול על פרשת הביפרים. הוא אמר כמה מילות הערכה לעמיתים שאותם לא זיהה, אבל הוסיף כי "נדמה לי שההחלטה להפעיל אותם הייתה קשורה יותר למאבקי כוח פנימיים בישראל"
בסוף השבוע התכנסה באחוזת קליבדן שליד לונדון, קבוצה של סופרים ומרגלים, לסדרת הרצאות ושיחות על עולם הספרות, והריגול ומה שביניהם, מה שאמיתי ומה שדמיוני, והקו הדק שמחבר או מפריד אותם, קו שמבצע הביפרים ומכשירי הקשר באמת מעמעמים שם את ההבדל. בארוחת הערב ביום שישי ישבו זה לצד זה הסופר סלמאן רושדי, שפסק הלכה מטעם המנהיג הרוחני האיראני הוביל אותו לשנים של חיים במרדף; את דניאל קרייג, מגלם דמותו של ג'יימס בונד הבולט מכולם, ואת אלכס יאנגר, ראש ה-SIS, ארגון הביון הבריטי המקביל למוסד ומכונה לרוב MI6. הדמיון והמציאות זה ליד זה.
אתמול, כשנשאל על פרשת הביפרים, הנושא שנידון פה יותר מכל נושא אחר אמר יאנגר כמה מילות הערכה לעמיתים שאותם לא זיהה, אבל הוסיף כי "נדמה לי שההחלטה להפעיל אותם הייתה קשורה יותר למאבקי כוח פנימיים בישראל".
פעם מרגל ותמיד מרגל - לא ברור מהם מקורות המידע העדכניים של יאנגר אבל אלוף במטכ"ל מתאר זאת באופן דומה: "אנשים לא מבינים מה קרה פה, שפתאום יש שינוי כיוון מוחלט. האמת היא, מצער לומר, שזו תחרות בין שני הפוליטיקאים הבכירים שרוצים בכל פעם לסמן טריטוריה במקום יותר ניצי".
מהלומה בסימן שאלה
פיצוץ הדיבוריות היה אמור לבוא כמהלומת פתיחה למשהו רחב יותר, ניצול ההפתעה וההלם והצער והכאב לטובת מהלך רחב. הוא לא הגיע. בימים שלאחר הפיצוצים, הוצגו לקבינט תוכניות תקיפה משמעותיות בלבנון, מאוד משמעותיות. צה"ל, או החלקים התומכים במערכה רחבה, סברו שאין לחכות ויש לרדת במלוא העוצמה על חיזבאללה. אם לא נעשה זאת כעת, נמצא אותם בהמשך יורים על ישראל, הזהירו. מאידך, היו כאלה שטענו כי נראה מנאום נסראללה כי הוא לא בהכרח מתכוון ללכת למלחמה כוללת. אם היא נכונה - זו אמירה משמעותית.
בקבינט החליטו להרגיע, החליטו לראות איך יתפתחו הדברים ואפילו היה מי שאמר לרעיונות החריפים של צה"ל, שכללו אפשרות לפגיעה בחייהם של אזרחים רבים שמתחת לבתים שלהם נבנו אתרי טילים של חיזבאללה, שירגיעו.
גורמים בקיאים אומרים כי הפגישה בקומה מינוס שתיים, עמדה לעסוק ביוזמה לפשיטה לתוך ישראל. לא ידוע על מה הדברים מבוססים, אך אין ספק כי האנשים שישבו שם היו בהחלט הקבוצה המתאימה, גם מבחינת התפקידים שלהם, וגם מבחינת דיעותיהם, לדון בנושא הזה
אבל אז נכנסה ידיעה שצמרת כוח רדואן נפגשת עם מפקד המבצעים, ולשעבר מפקד הדרום בארגון, איברהים עקיל. גורמים בקיאים אומרים כי הפגישה בקומה מינוס שתיים, עמדה לעסוק ביוזמה לפשיטה לתוך ישראל. לא ידוע על מה הדברים מבוססים, אך אין ספק כי האנשים שישבו שם היו בהחלט הקבוצה המתאימה, גם מבחינת התפקידים שלהם, וגם מבחינת דעותיהם, לדון בנושא הזה.
"העולם החופשי טוב ובטוח יותר בלי עקיל ופואד שוכר", אומר זהר פלטי, לשעבר ראש זירת טרור בחטיבת המחקר של אמ"ן שכיהן גם כראש מנהלת המודיעין במוסד, ואחד מהבקיאים ביותר בארגון חיזבאללה ובפעילים שייסדו אותו והפכו אותו למעצמה. "כולם בקיאים מאוד במציאות הביטחונית הישראלית, כולם תרמו בדרך זו או אחרת לגיבוש תפיסת הלוחמה של תוכנית כיבוש הגליל".
"כעת נותר חסן נסראללה לבדו רק עם כרכי", הוא מוסיף, "אני בטוח שכמו שקרה במלחמת לבנון השנייה, היהירות והזחיחות שלו שהוא מכיר את הישראלים טוב ממה שהם מכירים את עצמם, הביאה אותו שוב לאותה טעות - שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולא יקרה כלום".
התחושה שאין אסטרטגיה, אלא רק כוחות שדוחפים לכאן או לכאן, מובילה לדאגה נוספת – בישראל מוטרדים רבים לא פחות מהתחושה של ניתוק הצמרת האמריקנית מהאירוע. "ארצות הברית טעתה לחשוב שהמצב בגבול הצפון יכול להיות סטטי", אומר פלטי, "אני חושש שכרגע הם לא מבינים שזה יכול להיות גם הפוך, שהפעולות של ישראל יחצו את המסה הקריטית".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.24
