את מונה (בלי שם משפחה, את מבינה) ואת בן זוגה נינו (עכשיו בטוח יותר להיות נינו) אני תופסת בטלפון ביציאה מאחד מסניפי סופרמרקט אל-דיוואן בביירות. הבעל נושא סל מצרכים קטן, ומספר ש"היינו צריכים לבחור בין אורז לקוסקוס, כי התקציב שלנו מוגבל מאוד". בנם נסע לים. אם יצליח לדוג, יעלה הדג על שולחן המשפחה בערב. אם לא, יסתפקו בחביתה, אורז ועגבניות.
שלושה ימים לקח לידידיי הלבנונים להתעשת מסדרת הפיצוצים, להפסיק לכעוס רק על ישראל ולבוא חשבון עם חיזבאללה. "האמת היא שאין לנו קשרים עם חיזבאללה, אבל אנחנו בהחלט רואים אותם", אומרת מונה. "אני נמנעת מלהתקרב אליהם".
בנמל התעופה הבינלאומי של ביירות יושב מידו בן ה-18 על ספסל גדוש נוסעים-בפוטנציה. כבר שבועיים הוא מנסה למצוא כרטיס טיסה בסייל, כמו שעשה בשנים האחרונות. הפעם המחירים תפחו בבת-אחת, הטיסות מלאות עד אפס מקום וחברות טיסה בינלאומיות ביטלו עד להודעה חדשה.
לרגע נדמה שכל אוכלוסייתה הצעירה של לבנון, בערך שני מיליון בני אדם, מחפשת דרכי מילוט. לא פשוט. בעל דרכון לבנוני (אם יש לו דרכון) חייב להצטייד באשרת כניסה לכל מדינה בעולם, פרט למדינות העולם הערבי. ליוון וקפריסין יוכל להגיע באמצעות פטנט חדש: "ויזת שנגן" שתוענק לאזרחים המוגדרים כפליטים, ויסכימו להתגורר במחנות קליטה. בלי יציאה מהמחנות, עם איסורי עבודה. זה אומר לשבת במחנה, לאכול, לשתות ולישון על חשבון המדינה המארחת, ולחזור לביירות כעבור שלושה חודשים.
כמחצית מתוך חמישה ורבע מיליון תושבי לבנון הפכו לעניים-חדשים, כאלה שרמת החיים שניהלו עד לפני שנתיים צנחה בבת אחת
כמחצית מתוך חמישה ורבע מיליון תושבי לבנון הפכו לעניים-חדשים, כאלה שרמת החיים שניהלו עד לפני שנתיים צנחה בבת אחת. אבות לילדים שמשרדיהם נסגרו, מציעים שירותים כסנדלרים, מלצרים, סבלים וכל עבודה שתביא פרנסה. בנות זוגם עומדות בשורות ארוכות ברחובות הראשיים, מציעות סירי אוכל מבושל וסלטים.
בינתיים מתברר שחוליה של חיזבאללה פשטה על רחובות צדדיים בביירות, ללכוד אזרחים לבנונים ש"לא מוצאים חן בעיני המיליציה", להרביץ, לכלוא וגם לחסל את "הסוררים". אישה אחת נראתה צועקת על אנשי חיזבאללה שגררו את בעלה למכוניתם, אחרי שהיכו אותו בקתות רובים. היא ניסתה לקפוץ לתוך הרכב, אך אנשי חיזבאללה הלמו בפניה ושכנים נאספו סביבה. "הגיע הרגע", הודיע אחד מהם, "שנדע בדיוק מי זה חיזבאללה ומה הם מסוגלים לעשות לאזרחי לבנון".
כמאה בתי חולים ומרפאות פרטיות מודרניות פועלים בלבנון. אלא שמספר הרופאים והאחיות הצטמצם בשליש לפחות, לאחר שקיבלו בשנה האחרונה הצעות עבודה מפתות ממדינות ברחבי העולם. צעירים, בעיקר צעירות לבנוניות, יוצאים עכשיו להתנדב בחדרי המיון בבתי החולים, לטפל בפצועי חיזבאללה. "לעיתונאים לא נותנים להיכנס, כדי למנוע צילומים קשים ותיאורים של הפציעות המזעזעות", מספרת צעירה שהתנדבה. "כמעט כל הנפגעים איבדו עין או שתיים, אחרים איבדו אצבעות, עשרות עדיין ממתינים לתורם, על הרצפה. מצב מזעזע".
השמחה, שהייתה לאחד ממאפייניה של ביירות, פאריז של המזרח התיכון, נעלמה כלא הייתה. הולכי הרגל נצמדים לקירות. חנויות סגורות, ואלה שהתעקשו לפתוח, כמעט בלי קונים
אתמול נרגעה מעט הפאניקה ברחובות הנטושים של ביירות. השמחה, שהייתה לאחד ממאפייניה של ביירות, פריז של המזרח התיכון, נעלמה כלא הייתה. הולכי הרגל נצמדים לקירות. חנויות סגורות, ואלה שהתעקשו לפתוח, כמעט בלי קונים. מלצרית בבית קפה מסירה את הסינר ומודיעה שהיא עומדת להגיש את התפטרותה. "אני לא הולכת לסכן את חיי", תודיע לכתב בריטי שהגיע למקום. "אני חייבת לעזוב". אמרה, והלכה להתנדב בבית החולים מול ביתה. בבית הקפה שבו עבדה נותרו שני מכשירי קשר ששימשו לקשר עם המטבח. "איזה מזל", בעל המקום מלווה את השלכת המכשירים שעברו פירוק בידי מקצוען, "יכולנו להתפוצץ".
משטרת לבנון חשפה אתמול כי 70 בתי מגורים של אנשי חיזבאללה וחנויות עברו סדרת פיצוצים. בכל מקום שאליו ניכנס איש חיזבאללה בכיר, או לוחם של הארגון, המכשירים התחממו, נשלפו מהכיסים, ואז נשמע קול הנפץ. "במידה מסוימת אנחנו מרחמים על אנשי חיזבאללה", אומרת מונה. "הרחמים גדולים יותר על ילדים ששהו בקרבתם ונפצעו בפיצוצים".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.09.24
