רותי סטרום מתגעגעת לבניה יום-יום, געגוע שכואב בעצמות. איתן הורן נחטף עם אחיו יאיר מביתו בקיבוץ ניר עוז, לאחר שהגיע לבקר אותו במהלך חול המועד סוכות. היום איתן, שמכונה על-ידי משפחתו אֵיתוּ, מציין את יום הולדתו ה-38, כשהוא עדיין בשבי חמאס.
בכניסה לביתה של רותי ניצבת שידה עם דגל שהכינה עבור שני בניה, הכולל את חולצות תנועת הנוער וסמלי הפועל באר-שבע. הכפכפים של איתן מחכים ליד הדלת גם כן, שתוכל לארוז אותם במהרה כשיבואו לספר לה שהשיבו את הבנים אליה.
רותי סטרום בריאיון ל-ynet
(צילום: מיקי שמידט )

3 צפייה בגלריה
yk14088191
yk14088191
"חוסר הידיעה הוא נוראי". רותי סטרום מחכה לשני בניה
(צילום: אלי דסה)
"איתו הוא ילד שכולם אוהבים", מספרת רותי. "כולם רוצים להיות בקרבתו. הוא והאחים שלו, עמוס ויאיו (יאיר), מתנהלים כמו גוש אחד, ככה גידלתי אותם, והם הגאווה שלי. תמיד האחד בשביל השני, לא משנה מה".
איתן עלה ארצה בתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) בשנת 2002. הוא הגיע לקיבוץ גשר ולמד בתיכון "ירח". "אחרי שהוא סיים את הלימודים הוא עבד בכל מיני מקומות, אבל הוא בעיקר רצה לעסוק בחינוך בלתי פורמלי, וזה גם מה שהוא עשה. הוא עבד בקיבוץ בארי, בניצנים, והעבודה האחרונה שלו הייתה במחנות העולים. זה ישב עליו בול, הוא בן אדם פשוט, מצחיק, אוהב לעזור לכולם".
איתן גר עם רותי בכפר סבא, "ואני מרגישה את החוסר של יאיר ושלו כל הזמן. אני לא איזו אמא נודניקית שצריכה לדעת עליהם כל הזמן, להתקשר כל יום, אבל עכשיו חוסר הידיעה הוא נוראי. הנוכחות שלו בבית חסרה, החיבוק שלו".
הפעם האחרונה שרותי קיבלה מידע ממשי על איתן ואחיו הייתה בסוף חודש נובמבר, מהחטופות ששבו בעסקה. אז סופר לה כי שני האחים לא נמצאים יחד: "קיבלתי את המידע ממי שהיו איתם בשבי. אז הם לא היו יחד, אבל הם כן התראו שם. סיפרו לי שאיתן לא פצוע ושהוא משתדל להיות חזק. הוא דיבר עליי ועל האחים שלו, על האחיינים שהוא מתגעגע אליהם כל כך. הרבה סיפרו לי שהחיבוק האחרון שקיבלו לפני ששבו ארצה, היה החיבוק של איתו".
בינתיים היא נאחזת בזיכרונות: "על הצוואר אני עונדת שרשרת עם תליון עבור כל אחד מהבנים. כשאיתן היה בן 11 הוא קנה לי שרשרת לב קטן ממנו ומהאחים שלו, ואני עונדת גם אותו מאז. הוא בן אדם כל כך טוב, לא מחפש עניינים, אוהב את כולם. ועכשיו הוא נמצא איפה שהוא נמצא. אני זוכרת שבשנה שעברה בדיוק שאלתי אותו מה הוא רוצה ליום ההולדת, הוא ביקש אמפנדס. הכנתי לכל אחד מהבנים עם המילוי האהוב עליו, של איתו זה כמובן בשר. אני אף פעם לא מחכה שהם יגידו לי תודה, זה מובן מאליו עבורי, אבל אני זוכרת טוב-טוב שהוא מאוד הודה לי. הוא חגג בכמה אירועים, עם האחים בלעדיי, עם החבר'ה מניצנים. הוא אוהב לחגוג".
ומה את מאחלת לו ביום ההולדת הזה? "אני מברכת אותו שימשיך להיות חזק, אני יודעת שהוא חזק. שהוא ויאיו יחזרו אלינו, והלוואי שזה יהיה בקרוב. וכשהוא יהיה פה הוא יקבל את כל מה שהוא צריך כדי לשכוח את הימים הארורים האלה ולהמשיך בחיים שלו. ואני אוהבת אותו".