הבחירות בארה"ב מתקרבות. זה התירוץ הנוכחי ללחץ האמריקאי על ישראל, להימנע מהסלמה מול החיזבאללה. תספגו ותשתקו, אומר הממשל. מלחמה כוללת, מלחמה אזורית, מלחמה רב-זירתית, עלולה לפגוע בקמפיין הבחירות של קמלה האריס. זה תירוץ מוזר. משום שעם או בלי בחירות, כבר יותר מדי זמן המדיניות האמריקאית היא השגת רגיעה ומניעת הסלמה שמובילה למלחמה. ובכלל, היכן המחקר או הסקר שקובעים שמלחמה בין ישראל לחיזבאללה תעביר מצביעים דווקא לטראמפ?
1 צפייה בגלריה
תקיפות בדרום לבנון
( צילום: Rabih DAHER / AFP / Shutterstock / AP / Evan Vucci / יריב כץ)
ועדיין, צריך להקשיב לאמריקאים. המלחמה הטובה ביותר היא זו שנמנעה. הניצחון הגדול ביותר הוא זה שבו נמנעה שפיכות דמים. אבל מלחמה שנדחתה, ולא נמנעה, היא לא האופציה הטובה ביותר. כי היא תגיע. זה ברור שהיא תגיע. הרי לחיזבאללה אין שום כוונה לגרום לארסנל החימושים האדיר שאגר במשך שנים להחליד במנהרות. ציר הרשע רוצה שהפגיעה בישראל תהיה בזמן שנוח לו. ולפעמים מחיר הדמים, והמחיר בכלל, של מלחמה שהייתה אמורה לפרוץ לפני שלוש שנים, הרבה יותר נמוך מהמלחמה שתפרוץ בעוד שלוש שנים. ובוודאי שכך בנסיבות של הימים הללו. אין עוד מדינה בעולם שהייתה מוכנה לספוג שנה של מטחי טילים ובעיקר להבליג. אז דווקא ישראל נדרשת להוריד ראש מול הטירוף הזה?
פעם זה היה קצת שונה. ב-1988 רצה אש"ף להגיע לדיאלוג עם ארה"ב. אין בעיה, אמר מי שהיה אז מזכיר המדינה, ג'ורג' שולץ. אם ערפאת יכיר בישראל כמדינה יהודית – הדיאלוג יתחיל. ערפאת ניסה להתחמק. שולץ סירב לנוסחאות מתחמקות. הוא הכתיב נוסח קצר וברור: "המועצה הלאומית הפלסטינית הסכימה להכיר בשתי מדינות. מדינה פלסטינית ומדינה יהודית, ישראל". ארה"ב הייתה אז מעצמה. לא רק מבחינת גודל הצבא. היא הצליחה להכתיב את רצונה. ערפאת הקריא, מילה במילה, את הטקסט של שולץ. זה לא חשוב שערפאת שיקר. המועצה הלאומית לא באמת החליטה, ומאז ועד היום התכחשו הפלסטינים לכל הכרה בישראל כמדינה יהודית. אבל לעצם ההכרזה הייתה משמעות אדירה. זה היה בימים שלמילה של ארה"ב הייתה הרבה עוצמה.
המדיניות האמריקאית של עשרות השנים האחרונות היא בעיקר שרשרת של טעויות
הימים ההם חלפו. המדיניות האמריקאית של עשרות השנים האחרונות היא בעיקר שרשרת של טעויות. ארה"ב היא עדיין המדינה החזקה בעולם. ייתכן שבעקבות המלחמה בטרור בשני העשורים האחרונים, ארה"ב הרבה יותר זהירה. היא שקעה בבוץ, ובסופו של דבר התקפלה בלי ששום מטרה הושגה. הטרור האיסלאמיסטי הפך להרבה יותר מסוכן. ובכל מקרה, ישראל היא לא ארה"ב. היא ניצבת מול איום הרבה יותר ממשי וקיומי. וכישלון של ארה"ב באפגניסטן לא מצדיק כישלון נוסף, מול חמאס וחיזבאללה, ובוודאי לא מדיניות שהדגל העיקרי שלה הוא חולשה.
ארה"ב החזקה לא הגיבה להתקפה החות'ית-איראנית על מתקני הנפט של סעודיה. כלום. אפס. ממשל ביידן הסיר את הסנקציות על איראן שהוטלו עליה לאחר ביטול הסכם הגרעין על ידי טראמפ. ושבועיים לאחר שנכנס לבית הלבן הסיר הממשל האמריקאי את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. אלה היו ציוני דרך במצעד הפייסנות והחולשה. החות'ים הפכו להרבה יותר חזקים. איראן הבינה שעם המיליארדים שזרמו בעקבות ביטול הסנקציות, היא יכולה להאיץ את המרוץ לגרעין וגם לחזק את השלוחות שלה במזרח התיכון. ציר הרשע הודה לארה"ב והפך להרבה יותר חזק. כך גם מאז 7 באוקטובר. החות'ים פגעו בנתיבי הסחר הבינלאומיים. הם קוראים "מוות לאמריקה". ולמרות זאת, עד היום, נמנעה ארה"ב מהנחתת מכה קשה על הישות הטרוריסטית. והם ממשיכים. כך מתנהגת מעצמה שהמדיניות שלה היא רופסת.
אל נא נטעה. ארה"ב היא הידידה החשובה ביותר של ישראל. בהרבה מאוד מובנים ישראל תלויה בארה"ב. 70 אחוז מיבוא הנשק של ישראל הוא מארה"ב. כל ההגנה הבינלאומית שישראל זוכה לה, בעיקר בגוף המשמעותי ביותר, מועצת הביטחון של האו"ם, מגיעה מארה"ב. ישראל לא יכולה לעמוד לבדה מול זירה רב-זירתית. וגם אם היא יכולה, המחיר יהיה הרבה יותר גבוה. ראינו דוגמית בליל ההתקפה האיראנית. 50 אחוז מהיירוטים היו על ידי הצבא האמריקאי. אנחנו חייבים לו ברכה ותודה.
הידידות הכל כך חשובה הזאת לא צריכה למנוע מישראל לומר לארה"ב: אתם טועים. אתם מאכילים את המפלצת בתקווה שהיא אף פעם לא תנשוך. אבל אותנו היא כבר נושכת
אבל הידידות הכל כך חשובה הזאת לא צריכה למנוע מישראל לומר לארה"ב: אתם טועים. אתם מאכילים את המפלצת בתקווה שהיא אף פעם לא תנשוך. אבל אותנו היא כבר נושכת. אנחנו נגד מלחמה, והלוואי שהיה כאן שלום. הלוואי שלבנון הייתה משגשגת. והיינו מאושרים אם רצועת עזה הייתה פורחת. אבל לג'יהאד הסוני והשיעי יש מטרות אחרות. לא שגשוג, אלא שפיכות דמים. לא רווחה, אלא הרס וחורבן. ישראל סופגת את מחיר האידיאולוגיה הרצחנית. הצפון עולה בלהבות. עשרות אלפי ישראלים פליטים בתוך מדינתם. כבר שנה ישראל מבליגה. וההבלגה רק מעודדת את החיזבאללה להחמיר את הפגיעה.
נניח גם שהמדיניות של מניעת הסלמה ומלחמה היא המדיניות הנכונה. אבל הצעדים למימוש המדיניות מובילים לתוצאה הפוכה. הביקורת האמריקאית על ישראל, העיכוב במשלוחי חימושים, ההצהרה של קמלה האריס, רק בשבוע שעבר, שהיא תומכת במניעת פצצות כבדות מישראל – כל אלה רק מעודדים את החיזבאללה. הם מרגישים על הסוס. לוּ הייתם אומרים להם שאתם מתייצבים לצד ישראל, שאתם תספקו גם מטריית הגנה וגם את כל החימושים – יש סיכוי הרבה יותר גדול שהם היו מורתעים. אבל ההפך הגמור קורה. הנה, אפילו בעלת הברית קושרת את ידי ישראל. שלוחות ציר הרשע תוקפות את ישראל באמצעות אינספור חימושים, ומדינות המערב, עכשיו גם גרמניה, מטילות סנקציות על ישראל. מה קורה לכם? וכי באמת אינכם מבינים שזה בדיוק מה שמעודד את התיאבון של שלוחות ציר הרשע, לעוד תוקפנות ולעוד טרור?
נכון, יש בעיה עם השלטון בישראל. אפשר היה להתנהל אחרת. הביקורת על ארה"ב לא אומרת שההתנהלות הישראלית מושלמת. רחוק מכך
נכון, יש בעיה עם השלטון בישראל. אפשר היה להתנהל אחרת. הביקורת על ארה"ב לא אומרת שההתנהלות הישראלית מושלמת. רחוק מכך. העובדה שישראל לא מקדמת את המגה-דיל עם ארה"ב וסעודיה, ולא מאפשרת הקמת קואליציה אזורית נגד איראן – היא גול עצמי. אבל הטעויות של ישראל לא מצדיקות את המדיניות האמריקאית. ארה"ב עשתה אינספור טעויות במדיניות המזרח תיכונית שלה. אין צורך בעוד טעות, שבמקום יצירת הרתעה ומניעת הסלמה – גורמת בדיוק נמרץ לתוצאה ההפוכה.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.09.24
