כמעט שנה חלפה מאז שנלקחו מאיתנו החיים שהכרנו. איבדנו בה את עצמנו, חברים איבדו בה את ביתם או משפחתם, ומעל הכל מאות אלפים מתושבי הצפון איבדו בה את התקווה.
תאוריית הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו הציגה חמש אבני יסוד בקיום האנושי הבסיסי של האדם, אך ב-11 החודשים האחרונים, לו היה חי בינינו היום, אין לי ספק כי היה משלב אבן יסוד נוספת שגילינו עד כמה היא נחוצה ובסיסית לחיינו. זו תמונת העתיד. היכולת לראות ולתכנן קדימה ולקוות.
כשנעקרו מעל 80 אלף מתושבי רצועת הנסיגה מבתיהם, מלבד הבית שנותר מאחור, נלקחה מהם וגם מאתנו התקווה. אף אחד בממשלה ובצבא לא השכיל לצייר בפנינו במנהיגות את תמונת העתיד. נקלענו לתהום שאין בה יכולת לצפות מתי כל זה ייגמר, איך כל זה ייגמר, לאן ישובו התושבים כשכל זה ייגמר ובעיקר מה יצא לנו מכל זה, כשסערת אוקטובר תחלוף. שוב ושוב קברניטי המדינה דאגו לטלטל אותנו ולהעמיק את משבר האמון בהבטחות חסרות כיסוי ובאטימות לצרכי הנפש הבסיסיים – שגם מענק נוסף לראש השנה ו"אירוח חינם" בבתי מלון עם שלוש ארוחות ביום לעולם לא יענו על מה שבאמת תושבי הצפון זקוקים לו.
שלשום, מתוך הריסות בתי התושבים הוותיקים ביישוב מורשת שבמשגב, מתוך התוהו והחורבן, הצלחתי לחייך לראשונה. הרעש המחריש של מטוסי חיל האוויר ששעטו מעלינו לעומק לבנון היה נעים כל כך לאוזן. סוף-סוף בצה"ל ובממשלה פועלים אקטיבית להתחלת המסע הביתה. לא עוד מהלכים טקטיים מבריקים, אלא הצעד האסטרטגי עצמו.
המראות של מאות הבניינים והבתים בדרום לבנון מתמוטטים מעוצמת הפיצוצים כתוצאה מכמויות אדירות של אמצעי הלחימה והטילים שהחביאו בתוכם – העידו על קיום מה שדרשנו
המראות של מאות הבניינים והבתים בדרום לבנון מתמוטטים מעוצמת הפיצוצים כתוצאה מכמויות אדירות של אמצעי הלחימה והטילים שהחביאו בתוכם – העידו על קיום מה שדרשנו. לא הפגיעה בחיי אדם מעבר לגבול משמחת, אלא הידיעה שסוף-סוף לחיינו יש ערך. אני יכול לראות כעת את הדרך לסוף המשא והמסע הזה שהפך לקצת כבד וגדול עליי. בצפון לא מתבוססים בחלומות ורודים ומבינים כי אחרי שני עשורים של התמכרות צבאית ומדינית וכן, גם אזרחית, לשקט מול אויב שרק מתעצם - כעת מגיע תג המחיר.
הימים והשבועות הקרובים לא יהיו קלים, מטחי הירי מלבנון יבקשו להחריב את כל שיוכלו, אך אלו פרפורי הגסיסה של משגרי האויב ועוצמותיו. בעוד ימים אחדים יעמדו שוב קברניטי המלחמה במבחן האמון שלנו. גם הפעם לא ניתן להם את המנדט לספר כי תחושת הביטחון חזרה והאויב הורתע וניתן כעת להגיע מולו להסכמים. המלחמה לא יכולה להיעצר עד שיורחק הסכין מצווארנו. ללא כל זה, החיים שאיבדנו בשנה האחרונה היו לשווא. טועים בעלי הדמיונות שחושבים כי התושבים יחזרו לצפון בהמתנה לשיקומו של חיזבאללה ומימוש תוכניות המוות שהגה.
המסע חזרה הביתה עבור מפוני הצפון התחיל. השביל שבו נצעד לא סלול ולא תמיד יהיה מסומן, אבל כעת כשהתחלנו לראות את הסימנים שעליו נוכל גם להאמין ולהיאבק שלא יסתיים בדרך ללא מוצא. יהיו בו לא מעט בורות ומהמורות ותהומות. סוף-סוף אנחנו יכולים להתחיל להעז ולדמיין את החיים החדשים שחייבים לברוא לצפון. עם פרויקטור ובלעדיו, את המשך המסע אנחנו התושבים נעשה לשיקום וצמיחה. וזה סוף-סוף מעורר געגוע ותקווה, לצד חשש להתאכזב שוב. להיפגע.
