על לבנון. בלית ברירה, מכוח זכות ההגנה העצמית כלפי הטרור המופעל מצפון, שגרם לפינוי מכמיר הלב של חבל ארץ שלם ולאבידות בנפש וברכוש, פועל צה"ל מסיבית, לעת הזאת רק בשמי לבנון. מטבע הדברים, כמו בכל מקום שבו טרוריסטים פועלים במכוון מתוך אוכלוסייה אזרחית, נגרם גם נזק בנפש – כמה עצוב – וברכוש בלבנון; וממשלתה אימפוטנטית ומשתפת פעולה עם הטרור. ב-1983 כרתנו הסכם עם לבנון, שלא המריא בשל וטו סורי. כתבתי על כך ב-1987: "ההפסד, דומה, היה בראש וראשונה של לבנון, שאיבדה כל צלם של מדינה ריבונית..." בעקבות אותו הסכם הוחלט על יצירת אזור הביטחון בלבנון, שעשוי לקום מחדש. עם פטירתו ב-1987 של ראש משלחת לבנון למו"מ, השגריר אנטואן פתאל, איש אציל שכאב את ארצו, כתבתי: "אם נמצאים עוד אנשים כאנטואן פתאל, השומרים מכל משמר על ריבונות ארצם ועם זאת פתוחים להבנה הנחוצה גם עם זולתם – אולי לא פסה לה תקווה". היה ניסיון נוסף, אחרי מדריד, למו”מ עם לבנון, שנקטל גם הוא על ידי סוריה. האם יש עדיין ללבנון תקווה? ספק גדול.
על חוסן. בהפגזות מלבנון נפגע ביתו של ישראל שבו ממורשת, ניצול שואה בשנות הגבורות. בתו שכנה לבתי בגולן. הוא התראיין, זקוף קומה ואופטימי, חרף "חריצים עמוקים על פנים", כשירה של חנה סנש. כתבתי לו "צפיתי בדבריך המרשימים והמעודדים חרף המראות העגומים של ההרס. חשתי גאווה על עמוד השדרה היהודי של שורד שואה, שנקלע לנסיבות קשות כאלה מול אויב אכזר המבקש את נפשנו כמו ההם, אך אינו מאבד את אמונתו ודבקותו. יישר חילך..."
על הוועדה לבחירת שופטים. שר המשפטים "עשה צחוק" מהמועמדות לנשיא בית המשפט העליון ומשנהו. אבל זהו צחוק עצוב ומר. "הרשימה האוניברסלית" שהגיש, של כל שופטות ושופטי בית המשפט העליון, הייתה תגובה ילדותית מגחיכה; הוא ידע היטב שזו רשימה לא רצינית, שמרבית חברותיה וחבריה יסירו את שמם, כפי שעשו. משר המשפטים אתה מצפה לאפשר למערכת לפעול, ולא לשתק אותה. מה מטרת כותרות כאלה בימי מלחמה? והאם דה-לגיטימציה למציאות שתיווצר במינוי הנשיא היא צעד אחראי של שר? הכל פוליטיקה?
על אתיקה. הכיצד אין ללשון העברית תרגום ראוי למונח אתיקה? ישנו המונח הנפלא מוסר, אך הוא לא התקבע כתחליף לאתיקה. לאחרונה ראה אור ספרם של פרופ' אסא כשר וד"ר צוריאל ראשי, "אתיקה עברית", קטלוג מרשים ומפורט של עולם הנורמות והערכים במסורת היהודית באשר לאתיקה של מנהיגות, חינוך, צבא, משפט, כספים, רפואה ותקשורת, ובו מבואות מפורטים מאירי עיניים. כדאי לכולנו, ובודאי לעוסקים במקצועות הללו, ללמוד: לא בכדי הדוגמה הראשונה שמביאים המחברים היא לשון הפסוק (בראשית כ"ט, כ"ו) "לא ייעשה כן במקומנו", דברי לבן ליעקב. באנגלית מוכר הביטוי it isn’t done, כללים שגם אם אינם כתובים עלי ספר ראוי לנהוג לפיהם. לא כל כך למדנו כלל זה. כתב על האתיקה לא מעט פרופ' נחום רקובר איש המשפט העברי, ובספר צבי טל כתבנו, חברי השופט ערן שילה ואני, על ההבחנה בין כללי אתיקה שקיבלו בעלי דין על עצמם ובין הדין שנכפה עליהם מבחוץ. מייחסים לרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, הפוסק החשוב, את האמירה "לא הכל צריך להיות כתוב. לא כתוב שאין מכניסים חתול לארון הקודש, היעלה על דעת מישהו לעשות כן?" לקראת השנה החדשה אולי ניטול על עצמנו גם את הכלל "לא ייעשה כן במקומנו".
אליקים רובינשטייןצילום: נדב אבסעל מאמר שטנה ב"המודיע". לא ייאמן שעיתון ישראלי יפרסם מאמר (שם הכותב קלוגמן, ביידיש "איש חכם", אך לא באמת לצערי) שבו הטלת "אחריות כבדה" על קיבוצי עוטף עזה לאסון 7 באוקטובר, וקריאה להם (!) לבקש סליחה ומחילה. היכן העורכים? מי שמכם? כתבתי לחברים אתמול: "זוועה, אנטי-מוסרי ואנטי-יהודי בעליל! שומו שמים!"
שנה טובה מקודמתה, כתיבה וחתימה טובה, לכולנו. תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה, שנת גאולה לחטופות ולחטופים.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.09.24
