מזה שבוע צה"ל מצליח להכות בחיזבאללה באופן מרשים ביותר. סביר שנסראללה מצטער היום על החלטתו הנמהרת לפתוח את החזית השנייה נגד ישראל כבר ב-8 באוקטובר 2023. סביר עוד יותר שנסראללה משווע היום לקיומה של עסקה בעזה, עסקה שתביא להפסקת אש בדרום ותיתן לו מוצא של כבוד לסיים את המלחמה.
אם העימות בין צה"ל לחיזבאללה היה מתקיים בשדה קרב מדברי רחוק אזי אין ספק שניתן היה לתאר את המערכה כניצחון גדול שלנו, אלא שהמצב מורכב יותר. עם ההסלמה המתפתחת תגדל גם הפגיעה בעורף הישראלי, ועולה עכשיו השאלה - מה ישראל צריכה להעדיף בין שתי אפשרויות: להמשיך בלחימה כדי לחסל עוד ועוד יכולות של חיזבאללה, יכולות שאותן בנה בשקידה במשך 18 שנה, או לנצל את המומנטום הצבאי ואת המבוכה בצד השני כדי לנסות וליצור מצב מדיני וביטחוני חדש.
כדאי להבין את השוני הגדול שבין עזה ללבנון. כל השחקנים החשובים בזירה הבינלאומית, מצרפת, ארה"ב וסעודיה מחד, ועד איראן ורוסיה מאידך, לא רוצים שני דברים: שמדינת לבנון תיהרס, ושהעימות בלבנון יהפוך למלחמה אזורית
כדאי להבין את השוני הגדול שבין עזה ללבנון. כל השחקנים החשובים בזירה הבינלאומית, מצרפת, ארה"ב וסעודיה מחד, ועד איראן ורוסיה מאידך, לא רוצים שני דברים: שמדינת לבנון תיהרס, ושהעימות בלבנון יהפוך למלחמה אזורית.
המכנה המשותף הזה הוא יתרון גדול לישראל. לא ברור מדוע נתניהו מתנצח עם נשיא צרפת ועם מנהיגים אחרים. רוב מנהיגי העולם, לרבות פוטין, ובמשתמע אפילו נשיא איראן, קוראים להפסקת המלחמה בלבנון, ולמעשה לנתק בין עזה לבין הזירה הצפונית. וישראל יכולה לומר בפשטות: ישראל תשמח לסיים את המלחמה בצפון אם אכן ייווצרו תנאים והסכמות למשטר חדש בגבול בין ישראל ולבנון.
עדיף להסכים לסיום המלחמה אם המעצמות יציעו הסדר שירחיק את חיזבאללה מהגבול
ככל שהדבר תלוי בישראל, ולמרות הפיתוי להמשיך ולהכות בחיזבאללה, עדיף לנו להסכים לסיום המלחמה בחזית זו אם המעצמות יציעו הסדר שירחיק את חיזבאללה מהגבול.
יש לכך ארבע סיבות. ראשית, ניתן יהיה לנסות ולשקם את הצפון לפני שזו תהיה משימה בלתי אפשרית. שנית, זו תהיה הזדמנות לשקם את המעמד הבינלאומי של ישראל, לרבות הסרת אמברגו נשק חלקי או מלא מצד מדינות רבות. שלישית, רצוי בשלב זה להימנע מסכנה של עימות ישיר עם איראן. רביעית, אני מעריך כי תתחיל התפכחות במערב בנוגע לנזק שאיראן גורמת לאזור.
לא מדובר על האיום על ישראל (זה לא מאוד חשוב לאחרים) ואפילו לא על תוכנית הגרעין. מדובר על שילוב קטלני ליציבות האזור כתוצאה משני מרכיבים במדיניות האיראנית. הראשון הוא הרס מדינות מבפנים וזאת על ידי קיומן של מיליציות, אשר כמו סרטן מפוררות את מהות קיומן של מדינות לאום. איראן הצליחה עד כה בלבנון ובתימן והצליחה חלקית בעיראק ובסוריה, אבל התיאבון האיראני נותר גדול. המדינות הבאות בתור הן סודן, ירדן ובחריין, ואחריהן סעודיה. המרכיב השני של המדיניות האיראנית הוא הענקת נשק מתקדם לאותן מיליציות. לא מדובר אפוא ב"ארגוני טרור" עם כאפייה וקלצ'ניקוב, אלא על צבאות עם יכולות מדינתיות פלוס. לכמה מדינות בעולם יש טילים ל-2,000 ק"מ כמו לחות'ים? לכמה מדינות בעולם יש ארסנל נשק כמו חיזבאללה? המערב מתחיל להבין כי לא מדובר רק בישראל אלא ביציבות האזור כולו, ועשוי להעמיד דרישות (כלכליות בעיקר) מחמירות מול איראן. עדיף אפוא להתחבר לגישה בינלאומית זו במקום להתעמת איתה.
גיורא איילנדצילום: מוטי קמחיבמילים אחרות - ניתן יהיה לדרוש את פירוק חיזבאללה על ידי לחץ בינלאומי על איראן ועל לבנון תוך נפנוף ביכולת הצבאית הישראלית המרשימה כפי שמוכחת בימים אלה.
וישנה עוד סיבה להעדפה זו. לראשונה נוצר מצב שבו לאיראן יש אינטרס ברור ללחוץ על חמאס להגיע לעסקה, שכן הדבר עשוי להציל את כבודו של נסראללה. ספק אם איראן (או כל גורם אחר) מסוגל להשפיע על סינוואר החי או המת, אך ייתכן שישנה הזדמנות.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.09.24
