קבלו כרטיס כניסה לטורניר הפינג-פונג הנואש והנוראי שמתנהל במוח שלי:
אומרים שכבר יש חצבים //
במנהרות אי-אפשר להזדקף
איזה כיף, רוחות של סתיו //
הגרי ממש נטף מים בסרטון ההוא
התמרים הצהובים שאני אוהבת //
הסרט הצהוב שעל מראת הרכב
אז מה נבשל לארוחת ראש השנה //
במקרה הטוב חצי פיתה ביום
אני חייבת לשירותים //
בקבוק פלסטיק בצבע אדום
פינג-פונג שכנראה מתרחש בראשיהם של כל מי מאיתנו שחרדים לחייהם של החטופים ושואלים את עצמם להיכן לעזאזל נעלם הדיבור הציבורי התכוף והאקוטי על השבתם.
ראש הממשלה דווקא דיבר עליהם השבוע כאשר עלה לנאום בז'קט מבריק ובעניבה אדומה, מנסה להנדס לנו את התודעה בעזרת פסיכולוגיית הצבעים החבוטה שלו שעוברת מתכלת ממלכתי לאדום ניצי, והחטופים? "מחצית מהם מתים", עידכן בזחיחות הדעת בשעה שהתקפות צה"ל המרשימות מנחיתות פצצות מדויקות על ראשי החיזבאללה.
קריטי להכות באויבנו המרים, בטח כאשר הצפון בוער כבר שנה, בטח כאשר עשרות אלפים מפונים מבתיהם ולא רואים את הסוף, אבל אסור לנו בשום אופן להניח לאבק הבניינים הנופלים בדאחייה להסיט את עינינו מהרגליים המבוססות בעומק המנהרות בעזה
קריטי להכות באויבנו המרים, בטח כאשר הצפון בוער כבר שנה, בטח כאשר עשרות אלפים מפונים מבתיהם ולא רואים את הסוף, אבל אסור לנו בשום אופן להניח לאבק הבניינים הנופלים בדאחייה להסיט את עינינו מהרגליים המבוססות בעומק המנהרות בעזה. כי כאשר יגיע אותו סוף ונשוב לבתינו ולחיינו ולשגרה חדשה שנתאמץ לסגל בארצנו החבולה, וכאשר נעשה את חשבון הנפש שלנו לאחר שישקעו ענני הנקם והתבהלה, לא רק את קברניטי האויב המתים נספור, אלא בראש ובראשונה את החיים שלנו. את החיים שלנו אנחנו כמהים לספור, והם הולכים ומתמעטים. הולכים וכלים במנהרות האפלות של סינוואר, רק מפני שיש מי שיכול ושהחליט שההתפוגגות שלהם היא היציבות שלו. ולא עוזרות זעקות ההורים, ולא מזיזות דמעות הילדים.
"אנחנו לא נעמוד בזה אם חס וחלילה נראה עוד חטופים שנחשבים חיים חוזרים בארונות כי הממשלה המשיכה להפקיר אותם", אמרו לי השבוע בביקור בעוטף המדמם והשורף.
ענת לב-אדלרצילומים: גל חרמוני וגם אנחנו, גם אנחנו כאומה חפצת חיים, לא נעמוד בזה. גם אנחנו, כמי שערבות הדדית ומצוות פדיון שבויים הייתה ערך עליון בהגדרת העצמי שלנו, לא נוכל להמשיך ולהתקיים בתוך הידיעה שהפקרנו אל מותם האכזרי עשרות חטופים. לא נוכל להשלים עם זה שבמלחמת שלום הקואליציה האיומה והנוראית שמעלימה עין ומפנה עורף לסבל האנושי, הפסדנו לתמיד גם את עצמנו.
ולכן, גם כעת, בעיקר כעת - שנה מאז שנחטפו אזרחים תמימים ממיטותיהם ומרחבת הריקודים - חובתנו העליונה המוסרית והערכית כעם וכיחידים, היא להמשיך ולהיות הרוח הבוערת במפרשי המאבק והתקווה של משפחות החטופים, לא לעזוב אותן לרגע בתוך המערבולת הסוערת של ההפקרה המכוונת. מצווה עלינו לזכור שהמלחמה שלהם היא לא רק על ההורים והבנות והבנים הפרטיים, היא על הצביון היהודי והישראלי, ובעיקר על הצביון האנושי של כולנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.09.24
