ארבעה ימים בלבד מאז ששוגרו לראשונה חיצי הצפון לכיוון לבנון, ננעצו באלפי מטרות של חיזבאללה, שיבשו אנושות את התדרים של האויב, החזירו את הצבע ללחיים האפורות של בכירי המוסד וקירבו את ישראל בצעדי ענק לקראת הסכם מדיני, כבר אפשר לקבוע בוודאות: זה ייגמר בהסדרה. למעשה, מאז 7 באוקטובר לא היינו קרובים כל כך לסופה של המלחמה כמו היום. ומי שלא מאמין, מוזמן להציץ בתקציר הפרקים הקודמים של מלחמות לבנון לסוגיהן, ומלחמות בכלל. כמו בחיים, אחרי הירידות מגיעות העליות, ואחרי שלב המלחמה הפעילה יבוא לעולם הסכם מדיני שעליו יחתמו שני הצדדים, עד הפעם הבאה.
חרבות ברזל מחשבות את קיצן לאחור, ומרגע שעברו צפונה והוסבו לחיצים, בתום שנה לא תמימה בכלל, זה רק עניין של זמן עד שיאופסנו חזרה באחד הימ"חים ויפנו מקום למדינאים ולמנסחי ההסכמים. בין אם תהיה מבוססת על השאריות המחוממות המכונות החלטה 1701 - מבית היוצר של מועצת הביטחון באו"ם מ-2006, ובין אם תוצג כרעיון חדש של מתווכת אירופית לפיו יוסגו כוחות חיזבאללה מצפון לליטני, ההסדרה בוא תבוא. גם אם נניח שדרישותיה של ישראל בדבר תיקונים והרחבות של קו הגבול תתקבלנה במלואן, וגם אם לאור ההצלחות המופלאות של צה"ל עד כה תקבל ישראל ערבויות לפיקוח ולאכיפת ההחלטות מצד המעצמות, היא עדיין תידרש לשבת כמו גדולה לשולחן המשא ומתן.
אם אתם לא מתחברים לדוגמאות כמו יואב גלנט ועמוס הוכשטיין – שניים שהתעקשו עד השבוע שעבר שעדיין אפשר לחסוך את המלחמה בצפון, ולהגיע להסדרה שתסיים את המלחמה בעזה ותביא לעסקת חטופים – צאו ולמדו משר החינוך יואב קיש, טייס בעבר ואחד מעושי דבריו הכנועים של נתניהו בהווה, שחרג ממנהגו ופלט אתמול מבלי משים אמת קטנה בראיון לרשת ב': "אני מניח שנתכנס למתווה מדיני כזה או אחר, כי זה צריך להיות גם עם מדינת לבנון. בניגוד למצב בעזה, שם אנו יושבים על הגבולות כולל ציר פילדלפי, בלבנון זה לא יהיה המצב. למעשה, יש חשש של התחמשות נגדנו בידי חיזבאללה כמו המצב בעשורים האחרונים, ולכן, בסופו של דבר אנו נצטרך להתכנס למתווה שיבטיח את ביטחון התושבים".
בנק המטרות של צה"ל הולך ומתמלא
שר החינוך יודע שקרוב היום שבו הלוחמים ישובו הביתה, ואת מקומם יתפסו המנהיגים או נציגיהם. בנק המטרות של צה"ל הולך ומתמלא, מנהיגי ארגון הטרור הולכים ומתמעטים, ואפשר להריח באוויר את הדריכות של שרי הליכוד לקראת היום שאחרי. בניגוד לעזה, שם אין בעל בית אבל יש חטופים שמחכים 354 ימים להצלה, לבנון היא עדיין מדינה ריבונית שלא תסבול לאורך זמן את הנוכחות הצבאית המעיקה של מפציצי חיל האוויר הישראלי.
קיש מכין את הקרקע להסכם, ואין מצב שהוא יצא לפעולה נועזת כזאת בלי לתאם עם הרמטכ"ל הפרטי שלו, נתניהו. מדוע יש צורך בכך? ראשית, כי הבייס הימני סולד מהסכמים מדיניים ורואה בהם הסכמי כניעה, כנראה בגלל שבמלחמה הנוכחית הממשלה דחתה כל הסכם שהוצע לה, להוציא את עסקת החטופים הראשונה.
זה זמן רב נתניהו הופך עלינו את מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים. אם לא יכין את עצמו להסדר מדיני ויחזק את הערבויות הבינלאומיות לקראת היום שבו ייגמרו לנו החיצים, נמשיך אנחנו לשלם את המחירים
מעבר לכך יש את העניין עם שטר ה-200 שקלים שמאוד דחוף לראש הממשלה להוציא מהמחזור כדי למלא את החור הענק שעשתה המלחמה בתקציב השנתי. לא נגיד בנק ישראל, לא שר האוצר, אלא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מחפש מקורות מימון למשחקי המלחמה המתמשכת, היקרה ביותר בהיסטוריה של ישראל, שעלותה הוערכה בכ-250 מיליארד שקלים. הרי חזונו של נתניהו למוטט את השוק השחור יכול היה להתקיים באופן מושכל ומתוכנן גם לפני שנתיים, או לחילופין בעוד שנתיים. אבל הכלכלה הישראלית מתפרקת לו בידיים ונגמר הכסף לפצצות, אז מה יותר קל מאשר לשלוח יד לחופש הכלכלי המועט שעוד נותר לאדם הקטן, ולשאוב מכיסו את הזכות למזומן?
מרב בטיטורק שהתגובה הייתה חריפה אולי משצפה: עד השטר הכחול של ה-200 היה הבייס 100 אחוז מאחורי ביבי. להשמיד את עזה, לפרק את לבנון, לדחות כל עסקת חטופים, להמשיך כל הדרך לניצחון המוחלט והחלוט, לעוף על ההצלחות ולהדחיק את המחירים. אבל מהרגע שהבינו שעומדים לגעת להם באלתרמן, התמלאו הרשתות החברתיות בזעם נורא של גדולי הבייס ופרנסיו ובביקורת קשה נגד הוגה הרעיון. זה זמן רב נתניהו הופך עלינו את מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים. אם לא יכין את עצמו להסדר מדיני ויחזק את הערבויות הבינלאומיות לקראת היום שבו ייגמרו לנו החיצים, נמשיך אנחנו לשלם את המחירים.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.09.24
