הפסקת האש שארצות הברית טורחת עליה ביחד עם צרפת, ואשר דוברים מטעמה מציפים את אמצעי התקשורת באופטימיות באשר לסיכוי להשיג אותה, היא זמנית, ואינה כוללת פתרון לאף אחת מהסיבות שבגללן אומרת ישראל כי העלתה הילוך מול חיזבאללה. עם זאת, אם תושג הפוגה בלחימה ל-21 ימים, וזה חתיכת אם, עשויה להיות לה משמעות כפולה, אחת לכל צד.
באשר לחיזבאללה, כל הפסקה בלחימה המוצהרת ככזו היא הפרת ההבטחה שחסן נסראללה נתן וחזר ונתן וחזר והדגיש - לסולידריות אגרסיבית עם חמאס. אם נסראללה יסכים להפסקה כזו, ייתכן שיש בכך משום רמז לכך שהוא מוכן לנתק את הקשר הגורדי שיצר בין הצפון לדרום.
מבחינת ישראל, צה"ל ומערכת הביטחון במומנטום משמעותי כעת, ומצליחים להגשים בינתיים את סט ההפתעות שהוכנו לחיזבאללה במשך שנים. חיזבאללה מוכה וחבול, מבולבל ומהסס בתגובותיו - ושלושה שבועות זה המון זמן. סינוואר היה נותן תמורתן לא מעט חטופים. הפסקת אש תעצור את המומנטום, האויב יתארגן מחדש, הלגיטימציה הבינלאומית בוודאי תלך ותכלה - ואם תחליט ישראל לאחר מכן שהולכים על כל הקופה, זה יכול להיראות אחרת לחלוטין מאשר לעשות את אותו הדבר כיום.
המראת נתניהו לניו יורק
(צילום: עומר מירון, יחזקאל קנדיל, לע"מ)
אתמול פורסם כי "שרי הקבינט צפויים להתבקש לאשר כניסה קרקעית אם המהלך המדיני של רון דרמר ייכשל". אלא שגורמים בכירים, גם בגורמי המטה המסייעים לשרי הקבינט, גם בצבא וגם בקהילת המודיעין, תהו אתמול מהו בדיוק אותו מהלך מדיני.
האם תיתכן הפסקת אש זמנית כדי לאפשר דיונים כלשהם? "אולי כדי לאפשר את נסיעתו של נתניהו לאו"ם עם עוד יום-יומיים בתפוח הגדול, מה שנקראה ביזנס אנד פלז'ר", אמר גורם בכיר (וציני) בקהילת המודיעין. בכל מקרה, גם אם הפסקת האש המדוברת תושג, היא לא משנה את התמונה הבסיסית: ישראל יצאה למלחמה עם חיזבאללה במטרה – כך כתוב במטרות המלחמה – להשיב את המפונים לביתם בבטחה.
בפלונטר הזה, על איזה הסדר בדיוק דרמר יכול לנהל משא ומתן? "או שזה אותו סוג של משא ומתן שישראל ניהלה עם המדינות המתווכות מאז התפוצצות עסקת החטופים הראשונה ב-29 בנובמבר?" שואל בסרקסטיות הבכיר מקהילת המודיעין, "שהיו לו כל מיני מטרות, ובראשן זו של ישראל לא להגיע אף פעם להסכם?"
הדיון במועצת הביטחון - וההצעה להפסקת אש
(צילום: רויטרס )
בקהילת המודיעין הישראלית ובמסדרונות אחרים במערכת הביטחון איבדו לחלוטין את התחושה שהדרג המדיני פועל באחריות, או בממלכתיות, או מהסיבות הנכונות. האנשים האלה תמיד הקפידו בכבודם של השרים, בכבודו של ראש הממשלה, גם של נתניהו, גם אם לא הסכימו איתו לאורך שנים רבות מאוד. אבל במלחמה הזו משהו נשבר. מכונת הרעל פוגעת באופן כה קשה במערכת הזו ובמנהיגיה, וגורמת להם ייאוש ותסכול עמוקים. מעולם לא שמעתי, ואני בספק אם אי פעם שמעו מי מעמיתיי, פקידי ציבור שמדברים בצורה כה חריפה, ביקורתית וחסרת אמון כלפי דרג מדיני כלשהו בתולדות מדינת ישראל.
מצב הדברים כרגע הוא כזה: עלי כרכי שרד את ההתקפה. אמנם ישראל התהדרה בכך שחיסלה את כל הפיקוד הבכיר של חיזבאללה (כמה פעמים אפשר להרוג את מספר שתיים, וכמה מספרי שלוש יש להם?) אבל מלבד כרכי נותרו ליד נסראללה עוד כמה מפקדי שדה ומבצעים חשובים ובהם טלאל חמיה, מפקד מבצעי החוץ (יחידה 910) של חיזבאללה, שבמאזן הדמים שלו שני הפיגועים בארגנטינה ועוד לא מעט פגיעות ביהודים וישראלים, וחאג' חליל חרב, מהבולטים שבמפקדי חיזבאללה בדרום לבנון.
כבר קראנו למה שמתרחש בימים האחרונים בשם המפורש "מלחמת לבנון השלישית", אבל בישראל ניסו ללכת עם ולהרגיש בלי. בישראל נמנעים מלירות על ביירות, זולת במקרים של התנקשויות. בישראל קיוו שחיזבאללה "יבין את הרמז" ולא יירה על תל אביב. לא בטוח שהניסיון הזה לנהל מערכה עצימה, שהשם הנכון שלה הוא מלחמה – ובמקביל לנסות לייצר כללי משחק ודרגות החרפה שיחולו גם עלינו וגם על הצד השני – מצליח ויצליח. "זה אולי טוב למערכה נמוכת עצימות, עם פערי זמן וצינורות מדיניים חשאיים", אומר בכיר המודיעין, "אבל בהתרחשות כל כך אלימה וכל כך מהירה, קשה להיזכר באיזו הזדמנות בהיסטוריה זה הצליח".
ואגב מלחמת לבנון השלישית, הרי שבאמ"ן דיברו כבר לפני כמה שנים על המלחמה הזו, שכולם היו בטוחים כי בוא תבוא, אבל חשבו שצריך לקרוא לה, למפרע, "מלחמת הצפון הראשונה". זאת כי היה ברור שהיא לא תתנהל רק מול חיזבאללה אלא גם מול סוריה. השנה האחרונה וההתפתחויות מצריכות אולי עדכון נוסף בשם, לא רק הצפון כלומר לבנון וסוריה, אלא מערכה כוללת.
על פי מקור בכיר שניתח את האופן שבו מתנהלים הדברים כרגע: "אלא אם יצליח דרמר לעשות קונץ-פטנט ולרקוח הסדר שארבעת הצדדים - ישראל, חמאס, חיזבאללה ואיראן - יהיו מוכנים לקבל, הכיוון הוא אחד: מערכה כוללת עם חיזבאללה, שיש סיכוי סביר שיצטרפו אליה חברות הציר האחרות". השלבים האחרים, על פי אותו מקור, לא יכולים להיות דגירה במקום אלא רק החרפה.
הנזק האגבי יגדל
לכל מטרה של חיל האוויר קבועה מראש נז"א – כלומר מידת הנזק האגבי המקסימלי שניתן לגרום באותה הפצצה. בדרך כלל נז"א למטרת טרור "רגילה" עומדת על 5, כלומר הפצצה כזו, אם תיערך מול אותה מטרה ספציפית, מותר שתסכן את חייהם של עד חמישה אזרחים.
תקיפות בלבנון אתמול. לכל מטרה קבועה מראש נז"א
לפי גורמים בכירים במטכ"ל ישנן עוד אלפי מטרות בכל רחבי לבנון, בסביבות עשרת אלפים, אך כדי להורות לחיל האוויר לעוט עליהן יש לשנות משמעותית את הנז"א הקבועה בפקודות, כלומר פגיעה בהן עשויה להביא לפגיעה משמעותית מאוד בחפים מפשע – אלפי אזרחים לבנונים – כי חלק גדול מאוד מאותן מטרות נמצא בלב או מתחת לשכונות מגורים בביירות ובערים גדולות אחרות בלבנון.
ביולי האחרון פרסם ה"ניו יורק טיימס" (בכתבה שבה היה שותף גם הח"מ) שאלופים במטה הכללי סבורים כי יש להגיע להפסקת אש עם חמאס, למקרה שתפרוץ מלחמה גדולה יותר בלבנון. הוויכוח הרחיב עוד יותר את הקרע שבין הצבא לראש הממשלה נתניהו, שהתנגד להפוגה שתאפשר לחמאס לשרוד את המלחמה. האלופים הללו סברו שהסכם כזה הוא כורח המציאות, גם כדי לשחרר את החטופים, גם כי נתניהו לא הסכים לדון ביום שאחרי ולהגיע להסדר מדיני ברצועה, וגם כדי להשלים חוסרים ולתת לכוחות את הזמן שהם צריכים כדי להתאושש במקרה שיצטרכו להיכנס לתמרון יבשתי נגד חיזבאללה.
על כך יש להוסיף מאז את האזהרות החמורות ביותר של אמ"ן ושב"כ מפני פתיחת חזית נוספת למלחמה, בגדה המערבית, והכוחות העצומים שצה"ל מרתק לשם גם כיום, עוד לפני שפרצה. הדעה הזו הייתה השלטת והקובעת במטכ"ל. היא הובלה בידי הרמטכ"ל הרצי הלוי, נתמכה בידי ראשי אמ"ן – הקודם והנוכחי – ואף נתמכה על ידי שר הביטחון גלנט.
אבל נתניהו לא היה מוכן לשמוע על הפסקת הלחימה בדרום וחיבל במאמצים לעסקה, וכך נוצר מבוי סתום בין הצדדים – מצב שבו ישראל המשיכה במבצע קרקעי מוגבל בעזה (המלחמה נגמרה למעשה באמצע ינואר); חיזבאללה המשיך לירות על ישראל שהגיבה באש, אבל שני הצדדים שמרו על גבולות ברורים פחות או יותר.
אם ההימור ייכשל?
לאורך זמן נראה היה שגם נתניהו חושש מאוד ממלחמה עם חיזבאללה. הוא עצמו דיבר על כך במילים חריפות. ראש הממשלה והמקורבים אליו בתקשורת טענו בעבר שהוא עצר את היוזמה של שר הביטחון גלנט, ב-10 באוקטובר, לתקוף ראשית עניין את חיזבאללה, בגלל שידע שמלחמה כזו תביא הרס גדול גם על ישראל, ואל לה לישראל להיכנס להרפתקה הזו.
מפקד חיל האוויר תומר בר, מפקד פיקוד הצפון אורי גורדין וראש המוסד דדי ברנע סברו מזמן שצריך לצאת למלחמה נגד חיזבאללה, וסבורים היום שיש לנצל את שעת החולשה והבלבול של ארגון הטרור הצפוני, כדי להכות אותו מכה חריפה ביותר.
נכון לעכשיו, למרות העברת כוחות סדיר ומילואים לגבול הצפון, לרבות אוגדה 98, אין מדובר על היערכות מיידית לכניסה קרקעית ללבנון. רוב הפיקוד הבכיר סבור שישראל טעתה בנושא הזה טעות טרגית מרה כבר פעמיים בעבר, ב-1982 וב-2006, ואסור לה להיכנס לתוך מה שרבים רואים כמלכודת מוות שחיזבאללה מכין.
אבל פה קיימת דעה נוספת: רבים ממנהיגות יישובי הצפון, שכמאה אלף מתושביהם פונו או התפנו מבתיהם, טוענים שלא ניתן לאפשר חזרה בטוחה של התושבים בלי יצירת חיץ פיזי של לפחות עשרה קילומטרים, שבו תוכל ישראל לוודא לאורך שנים קדימה שלא קיימים כוחות חיזבאללה מתחת או מעל האדמה.
לפי החשיבה של ההנהגה הישראלית יש להכות בחיזבאללה עד שזה ייכנע ויסכים, אבל שלושה בכירים שואלים: מה יקרה אם ההימור לא יצליח, וחיזבאללה ייכנס לעימות מלא עם ישראל?
הדבר דומה במידה רבה להתנהלות הישראלית בפתיחת מלחמת 2006. ישראל סברה בתחילה שהיא יכולה לנצח את חיזבאללה רק באמצעות חיל האוויר וללא פלישה קרקעית. כשזה לא הצליח, חיזבאללה המשיך להמטיר אש על ערים ויישובים בישראל, ישראל נאלצה לפלוש ללבנון - פלישה ומלחמה שלא השיגו אף אחת מהמטרות שלהן. "קשה להבין", אומרים שלושת הבכירים, "איזה קו מחבר בין פיצוץ איתוריות ומכשירי קשר, התנקשות בבכירים ופגיעה במאגרי טילים, לבין סיטואציה שבה נסראללה יסכים לבגוד בציר ההתנגדות, למעול בהבטחה של עצמו ולקבל את תנאיה של ישראל".
פורסם לראשונה: 00:19, 26.09.24
