סדרת המהלומות שהנחית השבוע חיל האוויר על חיזבאללה בלבנון הייתה שיאו של מהלך שנרקם במטה הכללי במשך שנים. התוכניות השתנו בהתאם למודיעין שהצטבר בצה"ל מאז סיום מלחמת לבנון השנייה ב-2006. גם שמו של המבצע השתנה כמה פעמים עד שיצא לפועל תחת הכותרת "חיצי הצפון".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הדחיפה הגדולה הייתה בתקופתם של הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי ומפקד חיל האוויר לשעבר עמיקם נורקין. כוכבי, בסיעורי מוחות שקיים עם חברי פורום מטכ"ל, גיבש תפיסה אסטרטגית שגורסת כי לנוכח האיום הטילי והקרקעי העצום שנשקף מצבא הטרור של חיזבאללה, ישראל חייבת "תוכנית תעשייתית" להשמדת יכולותיו של הארגון.
התוכנית התבססה על לקחי מלחמת לבנון השנייה. בנק המטרות של ישראל כלל אז מאות בודדות של מטרות שחיל האוויר סיים לתקוף בתוך כמה ימים. על פי המסקנות, שבגיבושן החל הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, אמ"ן צריך לייצר בנק של אלפי מטרות מוכנות מראש, ולשפר את יכולתו לאסוף מודיעין תוך כדי מלחמה על מטרות מזדמנות שאפשר יהיה לתקוף אותן בתוך דקות ספורות.
התפיסה החדשה גם גרסה כי לנוכח אמצעי ההרס העצומים שיש בידי חיזבאללה, המלחמה צריכה להיות קצרה ככל האפשר כדי למנוע אלפי אבידות בנפש והרס בל יתואר בעורף הישראלי. המטרה של קיצור המלחמה חייבה גם את חיל האוויר לבנות יכולת חדשה לגמרי, שתאפשר לו להשמיד בצורה תעשייתית ומהירה הן את המטרות שכבר היו בבנק המטרות, והן את אלה שגורמי המודיעין ייצרו תוך כדי לחימה. הדבר מצריך מלאי של חימושים מדויקים ויכולת טכנולוגית שתאפשר לכל מטוס של חיל האוויר לשגר עשרות חימושים מדויקים במהלך גיחה אחת לעבר מטרות שונות. לשם כך הוקמו בבסיסי חיל האוויר מפעלי חימוש שבהם הורכבו ערכות דיוק על פצצות ברזל "טיפשות".
על פי אותה תפיסה נבנה באגף המודיעין "מפעל מטרות" שייצר ועדיין מייצר אלפי מטרות תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת המשלבת בינה מלאכותית ומאפשרת להתיך מידע מסנסורים שונים – החל בלוויינים וכלה במקורות אנושיים – לכדי תמונת מודיעין רב-ממדית. את היכולת הזאת השלימו באמצעות מרכזי אש ותאי תקיפה בפיקודים שבהם יושבים נציגי כל סוכנויות איסוף המודיעין לצד כל גורמי האש. במרכזים הללו מקבלים תמונה מלאה של המטרות הרלוונטיות ואפשר לקבוע אם הן עדיין רלוונטיות ובאיזה אמצעי לתקוף אותם.
חיל האוויר תרם את חלקו ביכולת לבצע תקיפות באמצעות עשרות ולפעמים מאות מטוסים כמעט בעת ובעונה אחת. כל מטוס מסוגל להשמיד ולפגוע בעשרות מטרות באמצעות פצצות כבדות, בעוד הכטב"מים אוספים מודיעין ותוקפים מטרות בחימושים קלים יותר. את היכולות ההתקפיות האלה משלימות יכולות ההגנה האווירית והציות של האזרחים להנחיות פיקוד העורף שמשתנות בהתאם לנסיבות.
המערכת ההתקפית-הגנתית הזאת באה לידי ביטוי ביום שני השבוע, כאשר מאות מטוסים תקפו יותר מאלף מטרות בכמה גלים. מתקפת חיצי הצפון ביום שני לבדו הייתה יותר עצימה והשתתפו בה יותר מטוסים מאשר מבצע מוקד – המכה שהנחית חיל האוויר הישראלי על חילות האוויר של מצרים וסוריה במהלומת הפתיחה של מלחמת ששת הימים.
לסדרת מהלומות האש האלו יש שלוש מטרות: המטרה הראשונה היא פגיעה ביכולות הטיליות והכטב"מיות לטווח בינוני וקצר של חיזבאללה שמסכנות את צפון המדינה ומרכזה, כולל שדות תעופה ומתקני תשתית. לא מדובר על מרגמות מקוטר 120 מ"מ ומטה וגם לא על קטיושות בקוטר 107 מ"מ, אלא על רקטות וטילים מדויקים שהמשגרים שלהם נמצאים מעל ומתחת לפני קרקע. בינתיים, ככל הידוע, לא הייתה פגיעה אנושה במערכי הטילים ארוכי הטווח והכבדים יותר, שנמצאים במערכים מבוצרים תת-קרקעיים.
המטרה השנייה היא הרס תשתיות צבאיות, ובעיקר פגיעה קשה ביכולת התפקוד ובפעילים של כוח רדואן. הכוח, המונה בין 4,000 ל-6,000 לוחמים, מפוזר כעת בדרום לבנון, באזור ביירות, בבקעת הלבנון ובסוריה. היעד הוא לסכל את יכולותיו של כוח רדואן לבצע מהלכים קרקעיים לתוך שטח ישראל, ולפגוע ביכולת שלו לנהל קרבות הגנה והשהיה במקרה שבו צה"ל ייכנס לתמרון בלבנון. כוח רדואן מצויד במאות רבות של טילי נ"ט מדגמים שונים ומהווה את הגורם הצבאי העיקרי שעימו יצטרך צה"ל להתמודד תוך התקדמות בכוחות חי"ר ושריון עם חיפוי אש אווירי וארטילרי.
המטרה השלישית היא אסטרטגית – היפוך משוואת ההרתעה בין חיזבאללה לצה"ל. "עלינו להפוך את חיזבאללה מצבא טרור בחזרה לארגון גרילה, כמו שעשינו לחמאס", אמר השבוע גורם בכיר במטכ"ל.
הביצוע היה קרוב מאוד לתכנון. מורכב במיוחד היה מבצע תקיפת בתי האזרחים שבהם חיזבאללה "שיכן" טילים וכטב"מים. צה"ל החליט על מבצע לפינוי אוכלוסייה תוך כדי תקיפה ובנה על היכולות של יחידת המודיעין 9900, שזיהתה את המטרות בתוך בתי האזרחים ואיפשרה להזהירם מראש. התקיפה עצמה התבצעה כשחיל האוויר עוקב באופן צמוד אחר האוכלוסייה ותוקף את היעדים שהתפנו.
חיזבאללה, שאינו מהסס לנהל לחימה מתוך אוכלוסייה אזרחית, ניסה לעכב את התושבים ודרש מהם לא להתפנות מהבתים שבהם אוחסנו הרקטות והטילים. אבל האוכלוסייה לא נענתה ותקיפת חיל האוויר הסבה כמות נמוכה יחסית של אבידות בקרב אזרחים בלתי מעורבים. רשויות הבריאות בלבנון דיווחו על יותר מ-500 אזרחים הרוגים בהפצצות, אך בצה"ל מעריכים כי לפחות 400 מתוכם הם גברים, כך שיש מקום להעריך שרובם אנשי חיזבאללה.
במקביל למערכה הצבאית מנהל צה"ל מבצע תודעתי, שהוכתר בינתיים בהצלחה. תכליתו כפולה: לצמצם את הנזק לאוכלוסייה האזרחית הלבנונית הלא-מעורבת, ולמנוע פגיעה בלגיטימציה הבינלאומית שיש לישראל להגן על עצמה מול חיזבאללה.
במהלך התקיפות, בעיקר באזור הבקאע אך לא רק שם, הפעיל חיזבאללה את סוללות ההגנה האווירית שקיבל מסוריה ומאיראן ושיגר טילי קרקע-אוויר לעבר המטוסים הישראליים. אבל בזכות המתווה הטקטי של התקיפה, והודות לאמצעים טכנולוגיים שונים, לא נפגע אף אחד מ-250 המטוסים שפעלו בשמי לבנון.
אחרי התקיפות פתחו אמ"ן וחיל האוויר במבצע מיוחד כדי להעריך את רמת הדיוק של הפגיעות ואת הנזק שנגרם לחיזבאללה. מאמץ בדיקת הנזקים אצל האויב (ביי-דיי-איי) נמשך כמה ימים והעלה שקרוב למחצית ארסנל הטילים והרקטות לטווח קצר ובינוני והכטב"מים הושמדו או יצאו מכלל פעולה.
כל זה קורה על רקע המאמצים הבינלאומיים להביא להסדרה. עדיין לא ברור אם הצדדים יקבלו את ההצעה האמריקאית-צרפתית להפסקת אש בזירת לבנון. אבל אפשר לקבוע שבתשעת הימים האחרונים הצלחנו להפוך בצורה דרמטית את המגמה לטובתנו. התנאים הצבאיים ו/או הדיפלומטיים להשבת תושבי הצפון המפונים לבתיהם השתפרו בצורה משמעותית וייתכן מאוד שלא נידרש למהלך קרקעי עצים שעלול להוביל למלחמה אזורית.
הערת אזהרה: הדרך עוד ארוכה והיוזמה להפסקת אש ולהסדרה דיפלומטית עלולה להשתבש. נסראללה עוד עלול להתעקש ולהעמיד תנאים שישראל לא תוכל להסכים להם, ואילו השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כבר לוחצים על נתניהו לדחות את ההצעה, לעלות מדרגה במהלומות האוויריות ולהיכנס בהמשך לתמרון קרקעי בשטח לבנון. ראש הממשלה, שלפני נסיעתו לניו-יורק נטה להסכים להפסקת אש בת 21 יום, עשוי להיכנע ללחץ של שותפיו מחשש לשלמות הקואליציה, כפי שעשה כמה פעמים בעבר בהקשר של עסקת החטופים.
ההצעה האמריקאית-צרפתית מדברת על שלושה שבועות של הפוגה שבמהלכה יתנהל משא ומתן על הסדרה לפי מתווה החלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השנייה. נראה ששני הצדדים מדברים על דגם משופר של ההחלטה, כל צד בהתאם לאינטרסים שלו.
ההצעה אינה קושרת את הפסקת האש בלבנון להפסקת הלחימה בעזה. גם האמריקאים וגם הצרפתים מעריכים בשיחות סגורות כי הפסקת אש בצפון תיתן תנופה חדשה למאמצים להשיג עסקה לשחרור חטופים והפסקת אש גם בעזה, אבל בהצעה הרשמית אין התניה כזו. כלומר, היא מנתקת את הקשר שיצר נסראללה בין הפסקת אש בעזה לבין הפסקת אש בצפון.
הפסקת אש בצפון תבהיר לסינוואר כי הולכים ונמוגים הסיכויים למלחמה אזורית שתוריד מעליו ומעל העזתים את הלחץ הצבאי הישראלי, והדבר עשוי לדרבן אותו ללכת לעסקה (בהנחה שהוא עדיין בחיים. אם לא, הנהגת חמאס שתחליף אותו עשויה לגלות גמישות). הפסקת האש גם תגביר את הסיכויים להסדר דיפלומטי שיאפשר את החזרת תושבי הצפון לבתיהם ויחסוך מהלך קרקעי עתיר אבידות והרס, ותבלום את ההידרדרות בלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית.
אבל להפסקת אש יש גם חסרונות רציניים. ישראל עלולה לאבד את המומנטום של לחץ צבאי על חיזבאללה, שהושג בזכות המהלומות הרציפות. היא תאפשר לנסראללה להתאושש מההלם, לבנות מחדש את צמרת הפיקוד ואת מעגל היועצים, ולגבש אסטרטגיית לחימה שתתאים לנסיבות החדשות. הוא יוכל גם לנצל את הפסקת האש וההפוגה כדי לפרוס מחדש את אמצעי הלחימה והשיגור שנותרו בידיו ואת יחידות כוח רדואן, באופן שקהילת המודיעין הישראלית תצטרך לעמול קשה מאוד כדי לעקוב אחר השינויים האלו ולהזין מחדש את בנק המטרות. בחסות ההפוגה יוכלו האיראנים לשגר במהירות כוחות של המיליציות השיעיות מתימן, מעיראק, מאפגניסטן ומפקיסטן ללבנון כדי לתגבר ולמלא את השורות בחיזבאללה בכלל ובכוח רדואן בפרט. חיזבאללה עלול לקבל הספקה מחודשת של טילי נ"ט וטילי קרקע-אוויר שיוברחו מסוריה. כוח רדואן, מתוגבר במיליציות שיעיות, ייערך בצורך מתוגברת בכפרי דרום לבנון. ההישג של מהלומות האש האוויריות יירד לטמיון, ואם בפרק הזמן הזה לא תושג הסדרה וישראל תרצה לצאת לתמרון בלבנון, זה יהיה קשה הרבה יותר.
אם הסכם הפסקת האש הזמנית לא יכלול סעיפים שימנעו את שיקום חיזבאללה, או שהוא יכפה את סיום הלחימה בעזה, ישראל כנראה תסרב לחתום עליו. כך או כך, ברור שמבצע חיצי הצפון הפך את הקערה על פיה, לפחות בחזית לבנון.
באופן לא מפתיע, ישראל החליטה להפוך את החזית הצפונית לחזית הלחימה העיקרית בגלל אילוצים ולא כפועל יוצא של החלטה אסטרטגית שקולה. ישראל רצתה הסדרה דיפלומטית בצפון משתי סיבות עיקריות:
האחת, מלחמה בצפון, בעיקר אם צה"ל יתמרן לתוך לבנון, עלולה להיות ממושכת ועתירת הרס וקורבנות ולחייב גיוס מילואים מלא לזמן ממושך. צה"ל עלול למצוא את עצמו מתבוסס בבוץ הלבנוני, כפי שקרה ברצועת הביטחון בדרום לבנון, והנטל הכלכלי על המשק יהיה כבד ביותר.
הסיבה השנייה היא החשש מהידרדרות למלחמה אזורית שגם ישראל וגם ארה"ב אינן רוצות בה.
נתניהו, כך לפי מקורות מהימנים, רצה להמתין להפסקת אש במסגרת עסקת חטופים בדרום מתוך הנחה שגם נסראללה יסכים להפסקת אש, ואז אפשר יהיה לנהל איתו מו"מ על הסדרה. אם לא תושג הסדרה, נתניהו היה מעדיף לחכות עד אחרי הבחירות בארה"ב בתקווה שהנשיא או הנשיאה שייבחרו כבר לא יהיו לחוצים להשיג שקט במזרח התיכון, ויעניקו לישראל חופש פעולה בלבנון.
לדברי אותם גורמים, נתניהו לא שעה לדרישתו של שר הביטחון יואב גלנט בישיבת הקבינט ב-30 באוגוסט לקבל את מתווה עסקת החטופים/הפסקת האש בדרום. גלנט טען אז שצריך להסכים למתווה האמריקאי שיאפשר לשחרר לפחות חלק מהחטופים שסובלים במנהרות ויתניע מאמץ דיפלומטי תכליתי ויעיל של האמריקאים להשגת הסדרה עם חיזבאללה. הוא טען שנסראללה רוצה לרדת מעץ שעליו טיפס וגם האיראנים רוצים שיירד ממנו. אלא שנתניהו התעקש על ציר פילדלפי וההזדמנות הוחמצה. אבל לא להרבה זמן.
על פי פרסומים בתקשורת האמריקאית, כעבור פחות משבועיים נודע שחיזבאללה חושד שהביפרים שרכש לאחרונה וחילק למאות בכירים במערכי השטח שלו אינם מהימנים, וכי הם מאפשרים לישראל לאסוף עליהם מודיעין. חיזבאללה אפילו לא העלה בדעתו שבמכשירים הוטמן חומר נפץ, אך לפי פרסומים בתקשורת הזרה הוא החליט לשלוח אותם לבדיקה באיראן כדי לוודא את מהימנותם. על פי אותם מקורות, בישראל חששו לאבד את האמצעי הזה, שנועד להיות חלק ממכת הפתיחה שתנחית בהפתעה על חיזבאללה כדי לשלול ממנו את היכולת לזרוע הרס ולגרום לאבידות רבות בעורף. אם נכונים הפרסומים, אחרי סדרת דיונים קדחתניים הוחלט בישראל שלא לאפשר למכשיר היעיל הזה להישמט מידינו.
השתלשלות האירועים מאותו רגע הייתה מהירה. ב-14 בספטמבר התקיים דיון בקבינט שבו נתניהו, שידע כנראה כי חיזבאללה מוטרד מעניין הביפרים, אמר שצריך להתכונן למערכה רחבה בלבנון. הוא ציין, עם זאת, שצריך לתת למתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין הזדמנות לשכנע את נסראללה להסכים להסדרה בצפון ללא תלות בהפסקת הלחימה בעזה. יומיים לאחר מכן הודיע הוכשטיין לנתניהו ולגלנט כי נסראללה מסרב להיכנס אפילו למו"מ על הסדרה כל עוד נמשכת הלחימה בעזה, למחרת היום התפוצצו הביפרים בלבנון, ויום אחרי כך התפוצצו מכשירי הקשר של אנשי חיזבאללה.
באותו יום, 18 בספטמבר, התבשרנו שאוגדה 98 עתירת הקרבות והמיומנת בפעולות עומק עולה לצפון. עברו עוד יומיים, וצה"ל חיסל בביירות את איברהים עקיל שהיה הרמטכ"ל בפועל של חיזבאללה (אחרי חיסול פואד שוכר). הוא גם היה המפקד בפועל של כוח רדואן, ובישיבה שבה חוסלה יחד שדרת הפיקוד של הכוח הם תיכננו לבצע סדרת פשיטות מוגבלת לשטח ישראל במטרה להשתלט על יישובים ולחטוף חיילים לצורך מיקוח. עקיל היה בין מתכנני "המתקפה לגליל" שחיזבאללה תיכנן זמן רב ועמד להוציא לפועל לרוחב כל הגזרה בצפון. התוכנית לא יצאה לפועל כי ב-7 באוקטובר חמאס גנב לחיזבאללה את ההצגה וצה"ל התייצב במהירות על הגבול כדי למנוע ממנו לנצל את ההזדמנות. מה שאיברהים עקיל תיכנן באותו יום שישי, 20 בספטמבר, היה כנראה דגם מוקטן של המתקפה הגדולה של חיזבאללה, ואמור היה להיות פעולת נקם על מהלומת הביפרים ומכשירי הקשר.
כך נכנסה ישראל למערכה בלבנון כתוצאה מאילוץ ולא כתוצאה מתכנון. לשבחם של הקברניטים בצמרת המדינית והצבאית ייאמר שהם שינו מהר מאוד את התכנונים המקוריים ויצרו תוכנית מערכה מעודכנת המורכבת מסדרת מהלומות אש מודולריות, שתלך ותעצים בהדרגה את הלחץ על חיזבאללה, אבל אפשר יהיה לעצור אותה בכל נקודת זמן כדי לאפשר הסדרה.
המטרה הייתה "לשנות את המצב בלבנון מיסודו באמצעות שינוי מאזן הכוחות בינינו לבין חיזבאללה בצורה דרמטית", אמר השבוע קצין בכיר בחיל האוויר שהיה שותף לתכנון ומפקח על הביצוע של מערכת מהלומות האש. גורם מדיני שמצוי בסוד העניינים אומר שישראל רצתה הסדרה בלבנון מבלי להזדקק לתמרון קרקעי ומבלי להצית מלחמה אזורית. השאיפות האלה מצאו ביטוי גם בהחלטת הקבינט שבעקבותיה יצא צה"ל למערכה בצפון, ושמאפשרת לקברניטים להחליט על תמרון לתוך לבנון.
שיקול חשוב בהכרעות של גלנט ונתניהו ובהחלטות הקבינט הייתה העובדה שגם ממשל ביידן וגם האייתוללות בטהרן רוצים להימנע ממלחמה אזורית כמעט בכל מחיר. האמריקאים מתנגדים לתמרון קרקעי של ישראל לתוך לבנון ולפגיעה עצימה בדאחייה ובתשתיות המדינתיות של לבנון (חשמל מים שדה תעופה), כדי שהאיראנים לא ייאלצו להתערב. האיראנים אינם רוצים להסתבך במלחמה שהסיכויים שלהם לנצח בה אינם גבוהים כל עוד אין להם נשק גרעיני. הם נוכחו לדעת שישראל מסוגלת לגרום נזק כבד ליכולות הצבאיות של חיזבאללה ואינם רוצים לאבד את זרוע הפרוקסי העיקרית שלהם. ולא פחות חשוב: איראן, בהשפעת הנשיא החדש פזשכיאן, שואפת להתקרב למערב כדי שיוסרו מעליה הסנקציות הכלכליות. הדבר מהווה עבור ישראל מנוף לחץ מדיני הן על איראן והן על ארצות-הברית. בצה"ל, על כל פנים, ובעיקר בפיקוד הצפון, סבורים שללא תמרון קרקעי אי-אפשר יהיה להחזיר את כ-60 אלף המפונים לבתיהם הצמודים או סמוכים לגבול לבנון.
מצבו של נסראללה קשה ביותר, אך יש לו עדיין יכולת לפגוע בנו בצורה הרסנית באמצעות טילים כבדים וארוכי טווח ונחילי כטב"מים. טילים כבדים וארוכי טווח ומאות כטב"מים והוא יכול עדיין לירות מטחי טילים כבדים יחד עם נחילי כטב"מים. עומדות בפניו כעת שלוש חלופות:
לנהל מלחמת "תמות נפשי עם פלישתים", שתהיה הרסנית לשני הצדדים; לקבל את ההצעה להפסקת אש ולהמשיך אחריה במלחמת התשה מבלי לקבל את ההסדרה מתוך תקווה להשיג "תיקו" כמו במלחמת לבנון השנייה; או להסכים להפסקת אש ולקבל את ההסדרה.
מזכ"ל חיזבאללה, שניסה לבנות לעצמו תדמית של מגן לבנון, הולך ומצטייר כהורס לבנון. גורמים ביטחוניים בישראל אומרים שאם תושג הפסקת אש, קיים סיכוי טוב שנסראללה – בהשפעת האוכלוסייה השיעית והעדות האחרות בלבנון ומתוך לחץ איראני – יהיה מוכן להסדרה בתנאים שיהיו מקובלים גם על ישראל.
לישראל עוד נותרו קלפים בשרוול. עדיין לא פגענו משמעותית בדאחייה בביירות, חיל האוויר לא הפציץ והרס תשתיות של מדינת לבנון, וחלק גדול ממפקדות חיזבאללה עדיין עומדות על תילן. נסראללה צריך להביא בחשבון שישראל יכולה לסכל בכירים נוספים בארגונו. דוגמה לכך היא התקיפה אתמול בביירות, שהיעד שלה היה ראש מערך הכטב"מים של הארגון.
בתשעת הימים האחרונים הצליחה ישראל לשקם במידה רבה את ההרתעה הצבאית שלה ולשנות את מאזן הכוחות לא רק כלפי לבנון אלא גם כלפי איראן. הישג נוסף היה הפגיעה האנושה ביכולות של חיזבאללה ובתדמיתו של נסראללה בקרב האיראנים ותומכיו השיעים. המערכה התודעתית סייעה להטות את דעת הקהל העולמית והלבנונית נגד חיזבאללה. אם תושג הפסקת אש בלבנון, ולו גם זמנית, תהיה זו תוצאה ישירה של ההישגים הצבאיים והאיום בהסלמה נוספת שיצר צה"ל.
עכשיו תורם של המדינאים לתרגם את ההישג הצבאי להישג מדיני שיחסוך תמרון קרקעי ושהות מדממת של צה"ל בלבנון. לקבינט הביטחוני, כך אומר אחד השרים, יש נטייה לתת עצות ולנסות להכתיב לצה"ל מהלכים טקטיים ומיקרו-טקטיים במקום לקבל החלטות אסטרטגיות ולעסוק במדיניות. נקווה שהפעם הקבינט ידע להתמקד בקומה האסטרטגית ושגם אם תחודש המלחמה בצפון, לפחות נדע למה ועל מה אנחנו נלחמים.
