השבוע התפרסם ב"גרדיאן" מאמר של שר ההגנה האוקראיני לשעבר, שבו הוא מציין מה שכבר נכתב בטור זה בעבר ונאמר על ידי רבים וחשובים יותר: האמריקאים לא מספקים לבני בריתם האוקראינים את התחמושת הנדרשת בשביל לנצח את המלחמה מול רוסיה, אויבתה המושבעת של ארה"ב, אלא מעבירה לאוקראינה תחמושת שמספיקה לה להגיע למצב שבו היא לא מפסידה בלבד. האמריקאים, לפי חלק מהניתוחים, חוששים ממצב שבו רוסיה תרגיש שהיא חייבת להשתמש בנשק יום הדין - הגרעין. כדי להימנע מכך, הם מעדיפים להתיש את הרוסים במכות קטנות, גם אם משמעות הדבר היא התשה של האוקראינים.
גם לנו האמריקאים נותנים מספיק תחמושת רק כדי שלא נפסיד, אבל לא מאותן סיבות. הם לא חוששים שהאויבים שלנו יתקפו בנשק גרעיני. הם חוששים שישראל תנצח את המלחמה הזאת ותשנה דרמטית לטובתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון. בשני המקרים, המרשם של ארה"ב לבני בריתה הוא לא ניצחון אלא התשה. היא מעדיפה את בני בריתה חלשים מאשר בני ברית חזקים שיכולים לעצב את מציאות חייהם.
ישראל חזקה היא מכשול בדרך למימוש החלומות של ממשל ביידן. חלום ראשון הוא לייצר ולייצב מזרח תיכון חדש, שבו איראן היא שחקן אזורי. לפי התפיסה הנאיבית להחריד הזו, חיזוק איראן יגרום לה להתמתן ולהפוך לגורם חיובי וקואופרטיבי יותר. חלום נוסף הוא "הרגעת" האזור על ידי הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יו"ש.
ניצחון מוחץ של ישראל על חיזבאללה יחליש את איראן, ידחוף מדינות סוניות נוספות להסכמי שלום "זולים" עם ישראל, יבודד את איראן וייצר מציאות מזרח תיכונית שונה מזו ששורטטה במחלקת המדינה האמריקאית.
החדשות הטובות הן שבטווח הקצר יש לישראל קלפים חזקים שעשויים לסייע לה לדחות כפייה של הפסקת אש על ידי האמריקאים ולקדם העברת נשק לישראל. לממשל הדמוקרטי ישנו חלום גדול הרבה יותר מחזון המזרח התיכון החדש, והוא חלום הזכייה בבחירות שיערכו בעוד פחות מחודשיים - ושבהן עשויים 300 אלף יהודי פנסילבניה לקבוע את זהותו של הנשיא האמריקאי הבא.
הממשל האמריקאי מנתב בין הרצון לראות הפסקות אש בכל מקום, לחוסר הרצון להצטייר בתקשורת האמריקאית כעומד לצידו של חיזבאללה ולא לצידה של ישראל
עד אז, הממשל האמריקאי מנתב בין הרצון לראות הפסקות אש בכל מקום, לחוסר הרצון להצטייר בתקשורת האמריקאית כעומד לצידו של חיזבאללה ולא לצידה של ישראל. בראיון ב-NBC ביום רביעי האחרון נשאל מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן אם פיצוץ הביפרים לא היה צעד לוחמה לא לגיטימי. בלינקן לא הסתפק בתשובה לקונית, ומלבד אישרור הלגיטימיות של התגובה ציין כי ישראל נסוגה מלבנון בשנת 2000, וכי מאז לא רק שהמליציות לא פרקו את נשקן אלא שהם תקפו את ישראל ללא התגרות מצידה.
דיבורי הפסקת האש של היממה האחרונה הם בעיקר המיות הלב של מקרון ושותפיו. זהו ניסיון לייצר הפסקת אש על בסיס ההנחה שדיבור על אחת כזו, יקרב אותה באמת. עד שיהיה משהו קונקרטי על הפרק, יכולה ישראל, בטווח הקצר, לנסות ולקבל עוד חבל שיאפשר לה להמשיך ולנהל את המלחמה. לאחר הבחירות, בין אם ינצחו טראמפ או האריס, יהיה הממשל הדמוקרטי משוחרר מתחשיבים פוליטיים עד התחלפות הנשיא בינואר. ישראל צריכה להספיק להכות בחיזבאללה ככל יכולתה בחלון הזמן הזה, שאחריו ארה"ב עשויה להצטרף למקרון ולאירופאים ביתר שאת ולדרוש שנעצור בחריקת בלמים.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.09.24
