זה צפוי לעלות לישראל הרבה מאוד כסף, להיות מורכב מאוד מבחינה לוגיסטית, וחשוב מכל – זה עלול לסכן מאוד את חיילי צה"ל, שיצטרכו לפעול בקרבה רבה לתושבי רצועת עזה.
בשבועות האחרונים הנחה הדרג המדיני את מערכת הביטחון להיערך לאפשרות שלפיה כוחות ישראליים יצטרכו לחלק את הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה, בעקבות הקשיים בחלוקתו, שעיקרם השתלטות של משפחות פשע וגם של חמושי חמאס על חלק מהסחורות. במערכת הביטחון גיבשו שלוש שיטות לטיפול בבעיה. השיטות יוצגו בקרוב לדרג המדיני, ונראה שחלקן עלולות לגבות מישראל מחיר לא פשוט. הסיוע ההומניטרי מחולק כיום על ידי האו"ם, ארגונים בינלאומיים שונים, וסקטור פרטי.
חמושים משתלטים על משאיות סיוע, צה"ל יציג חלופות לחלוקה
(צילום: דובר צה"ל)
צה"ל, באמצעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אחראי בינתיים על תיאום הסיוע בשיתוף עם ארגוני הסיוע והקהילה הבינלאומית. אלא שמשפחות פשע ברצועה נוהגות להשתלט על חלק גדול מהסחורה שמחולקת על ידי האו"ם או הארגונים השונים, ואילו מחבלי חמאס משתלטים על משלוחי הסקטור הפרטי וגובים מס מתושבי הרצועה עבור קבלת הסיוע. באו"ם – ייתכן שגם ממניעים פוליטיים כדי להפעיל לחץ על ישראל להפסיק את המלחמה – מדווחים על קושי בהכנסת הסיוע ובחלוקתו.
בניסיון לפתור את הבעיה גיבשו במערכת הביטחון שתי החלטות משמעותיות: צמצום כמות הסחורה שנכנסת באמצעות הסקטור הפרטי, והעלאת הכמות שמכניסים האו"ם והארגונים הבינלאומיים. בנוסף, נשקלת האפשרות להפעיל ברצועה חברת אבטחה בינלאומית, שתדע לאבטח את קווי ונקודות החלוקה של האו"ם. אבל בדרג המדיני לא מסתפקים בכך, ולכן הורו למערכת הביטחון לגבש שיטות חלוקה חלופיות.
בשיטה הראשונה, צורת החלוקה תישאר על ידי אותם גופים, אך לוחמי צה"ל יאבטחו את קווי הכנסת הסיוע, אבל לא את נקודות החלוקה. הדבר ידרוש להגדיל את כוח האדם וכמובן שיחשוף את הלוחמים לסכנה באבטחת הצירים.
בשיטה השנייה, מדינת ישראל היא שתביא את הסיוע עד לנקודות החלוקה. המשמעות היא השכרת צי משאיות (כיום נכנסות לרצועה כ-200 משאיות ביום בממוצע), שכירת נהגים באמצעות חברות קבלן, וכמובן לוחמים שיאבטחו את קווי החלוקה עד לנקודות החלוקה, שם אנשי האו"ם או הארגונים הבינלאומיים יחלקו את הסחורה. להערכת גורמי ביטחון, האו"ם לא ישתף פעולה בשיטה זו, שכן בכך הוא למעשה עובד לצד צה"ל שכהגדרת אנשי האו"ם הוא "צד בסכסוך".
השיטה השלישית, שאליה צה"ל מתנגד, היא למעשה הקמתו של ממשל צבאי בחלק מהשטח או בכולו. בשיטה זו תצטרך ישראל גם לספק את הסחורה וגם לחלק אותה בנקודות החלוקה. הרעיון הוא חלוקת אריזת מזון אישית לכל עזתי. המשמעות היא שישראל תשלוט בכל שרשרת הסיוע בשטח שבו היא שולטת על אזרחים, ולכך יש השלכות תקציביות, אבטחתיות ומשפטיות רחבות. בצה"ל כבר העריכו בעבר שההוצאה בשיטה זו תעמוד על עשרות מיליארדי שקלים בשנה. בשיטה זו ישראל היא זו שתרכוש את המוצרים, תקים מחסני ענק לאחסון בשטח הרצועה, תנהל מערך של משאיות ונהגים לחלוקה באזורים שונים, ותקים עמדות חלוקה.
במערכת הביטחון החלו לחשב את עלויות רכישת המוצרים בשיטה זו. רק רכישת מוצרי בסיס – שמן, קמח, סוכר ואורז – לתושבי הרצועה, ללא חישוב של עלויות לוגיסטיות והפעלה רחבה של כוחות צה"ל, עמדה על חמישה מיליארד שקלים וחצי בשנה.
בנוסף, מי שיעסוק בחלוקת הסיוע יהיו חיילי צה"ל, מה שיעמיד אותם במצב של חיכוך מתמיד עם תושבי הרצועה, תחת סיכון ממשי. "מדובר באופרציה משמעותית של אלפי חיילים. צה"ל לא יכול לנהל מלחמה ב-7 חזיתות וגם להיות אחראי על חלוקת סחורות לאזרחים ברצועה", אמר גורם ביטחוני. "זה אירוע שבוודאות יגרע מיכולות הביצוע של משימות ביטחון חשובות".
השטח שבו ייתכן מימוש השיטה השלישית הוא צפון הרצועה שבו נמצאים כיום (בעיקר סמוך לעיר עזה) כ-250 אלף תושבים בלבד (לפני המלחמה היו שם מעל מיליון), בית חאנון, בית לאהיה ומקומות אחרים ריקים לחלוטין. אלא שלתפיסת השטח יש משמעויות משפטיות רחבות. על ישראל יהיה לקחת אחריות על התושבים באותו שטח, לספק להם תיקון וטיפול בתשתיות, שירותי רפואה, תקשורת ועוד.
מי שדוחף לייצר שלטון צבאי בשלב ראשון ברצועת עזה הוא שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', שגם דוחף למהלך של חלוקת הסיוע על ידי ישראל וחיבר לכך את ראש הממשלה בנימין נתניהו. סמוטריץ' מתנגד בכל דרך לשילובה של הרשות הפלסטינית ב"יום שאחרי" ברצועת עזה ולכן שואף לשלטון צבאי, דבר שיכול בהמשך להיות קרקע פורייה לניסיונות היאחזות של מתנחלים – מה שכבר החל להתרחש בשטח.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.09.24
