16 שנים לאחר שגובשה, צה"ל מיישם בימים אלה את "דוקטרינת הדאחייה", שאמורה לייצר הרתעה לשנים מול איראן וחיזבאללה.
את הדוקטרינה הזאת הגה מי שהיה אז אלוף פיקוד צפון ולימים הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, ונתן לה ביטוי בריאיון שערכו עימו ב-2008 עיתונאי "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן. הדוקטרינה גובשה שנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה, שבה צה"ל לא נחל הצלחה בלשון המעטה, ונחשבה בעולם הערבי, וגם לדעת רבים בישראל, כתבוסה של ישראל וניצחון של חיזבאללה.
עם זאת, באותה מלחמה היו שני מבצעים מוצלחים מאוד של חיל האוויר. האחד, מבצע "משקל סגולי", שבו הושמדו באזור ביירות בתוך 39 דקות כמעט כל הטילים הכבדים מדגם "זילזאל" שחיזבאללה הסתיר בין בתי האזרחים בביירות ומחוצה לה. המכה הזאת מנעה אבידות כבדות בעורף הישראלי, שלא הייתה לו אז כיפת ברזל להגן עליו. המבצע המוצלח השני שגרם הלם תודעתי לנסראללה היה הפצצת הדאחייה, הרובע שבו שכנו כבר אז המטות הפוליטיים והצבאיים של חיזבאללה.
כשבועיים אחרי שהוכרזה הפסקת אש בלבנון יצאתי בשליחות "ידיעות אחרונות" לביירות כדי לראות את תוצאות המלחמה בארץ האויב ולבחון את הלכי הרוח בלבנון. הגעתי לביירות בטיסה מירדן עם משפחות שיעיות אבלות שחזרו לארצן כדי לקבור את מתיהן. האווירה במטוס הייתה קשה. נשים מהעדה השיעית, עטויות בשחור מכף רגל ועד ראש, התייפחו ללא הרף.
בניינים שוכבים על צידם
אבל זה כלום לעומת מה שראיתי כמה שעות אחרי כן, כשנסעתי לראות מה קרה בדאחייה. הרובע השיעי בדרום ביירות משתרע על שטח עצום וגובלים בו מחנות הפליטים הפלסטיניים שתילה ובורג' אל בראג'נה. ברובע עצמו יש בתי מגורים רבי-קומות, שבמידה רבה מקשים על הגישה אל מה שאפשר לכנות "הקריה" של צבא הטרור של נסראללה. נכנסתי לשם דרך סמטה צרה ואז נגלה לעיניי מראה שלא אשכח לעולם: אזור ששטחו כ-250 אלף מטרים מרובעים, בנוי בצפיפות, היה הרוס עד היסוד. הייתי צריך לטפס על ערימות של בטון, זכוכית, לבנים ועץ אשר רוסקו לחלוטין כדי לנוע ממקום למקום. בניינים של ארבע, חמש ואפילו עשר קומות היו מונחים על צידם, וניכר היה שפצצה פגעה ביסודות שלהם ופשוט גרמה להם ליפול הצידה שלמים. אבל ברוב המקרים אי-אפשר היה להבחין שמדובר בכלל במבנה: הבניין נהרס באופן שבו הגג כיסה ישירות את המרתף, ושאר חלקי הבניין היו מפוזרים מסביב.
עליתי לאחד הבניינים הגבוהים שנחרב רק חלקית וצילמתי את מראה ההרס הלא-ייאמן הזה ואת האנשים שזחלו וניסו להציל משהו מרכושם מבין ההריסות
עליתי לאחד הבניינים הגבוהים שנחרב רק חלקית וצילמתי את מראה ההרס הלא-ייאמן הזה ואת האנשים שזחלו וניסו להציל משהו מרכושם מבין ההריסות. דחפורים ומנופים גדולים ניסו לפנות חלקי מבנים כדי שאפשר יהיה אולי להציל את מי שנלכד מתחתם. בנייני המגורים הגבוהים שהקיפו את ריבוע הדאחייה ההרוס הדגישו את ההרס הנורא ברובע ששוטח, פשוטו כמשמעו, לקרקע. המראה הימם לא רק את האזרחים שהסתובבו בו כסהרוריים, לא מאמינים למראה עיניהם, אלא גם אותי.
לכן, כשקראתי את הריאיון עם איזנקוט שנתיים אחרי כן, הבנתי ללא קושי למה הוא התכוון ב"דוקטרינת הדאחייה": הרעיון להפעיל אש אווירית מסיבית בהיקף ובעומק לא פרופורציונליים נועד כמובן להשיג השמדה פיזית של המשגרים, הטילים ובכירי חיזבאללה, אבל העיקר היה להשיג אפקט תודעתי שייצר הרתעה לשנים, בדומה לאפקט שייצרה הפגיעה בדאחייה על נסראללה. הוא התכוון בעיקר להרס שראה מנכ"ל חיזבאללה בדאחייה וגם בכפרים כמו בינת-ג'בייל ומארון א-ראס. נסראללה הודה אז כי אילו היה יודע איך ישראל תגיב, הוא לא היה יוצא למלחמה.
איזנקוט הטיף ליישום הדוקטרינה של מהלומות אש לא פרופורציונליות על לבנון כדי ליצור חיץ בין האוכלוסייה המקומית לצבא הטרור של חיזבאללה ועל-ידי כך למנוע מלחמה נוספת. בדוקטרינת הדאחייה המקורית, הוא דרש שחיל האוויר יפעיל את מלוא כוחו מהרגע הראשון ללחימה מתוך הנחה שכך אפשר יהיה להשיג הכרעה תודעתית של חיזבאללה ולהגיע להפסקת אש בתוך ימים לא רבים. צה"ל וגם הדרג המדיני אימצו למעשה את דוקטרינת הדאחייה וגם הזכירו אותה רבות בנאומיהם.
תוכנית חיזבאללה לפלוש לצפון
ואכן, ההרתעה שהושגה בעקבות ההרס בלבנון במלחמת לבנון השנייה החזיקה מעמד לא מעט שנים. אולם החל מ-2021 כבר הפר חיזבאללה פעם אחר פעם את הפסקת האש והחלטה 1701 של האו"ם הפכה לפיסת נייר חסרת ערך. אבל ישראל לא העזה להוציא את דוקטרינת הדאחייה לפועל, וכתוצאה מכך הלכה וגברה התעוזה והחוצפה של נסראללה שפתח שוב ושוב בימי קרב נגד ישראל והתגרה בצה"ל ללא הרף בשנים 2023-2021, כשהשיא היה התוכנית שהגה לפלישה לשטח ישראל באמצעות כוח רדואן.
אפילו אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר צה"ל לא מימש את דוקטרינת הדאחייה למרות שבחיל האוויר התוכניות, החימושים והמטוסים היו מוכנים, ואפשר היה לעשות זאת במקביל ללחימה בעזה
התוכנית הזאת, שאפילו פורסמה בפומבי על-ידי חיזבאללה, היוותה מפנה מאיים במציאות של יישובי קו העימות בצפון, אבל מדינת ישראל הסתפקה באיומים נגדיים ובהכנת מערך הגנה על הגבול שספק אם היה עוצר את כוח רדואן לו זה היה פותח במלחמה. ההמשך ידוע. אפילו אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר צה"ל לא מימש את דוקטרינת הדאחייה למרות שבחיל האוויר התוכניות, החימושים והמטוסים היו מוכנים, ואפשר היה לעשות זאת במקביל ללחימה בעזה. אבל בצה"ל חשבו, כנראה בצדק, שכדי להשיג תוצאה שתביא להכרעת חיזבאללה ולהרתעה לעשרות שנים נזדקק לתמרון קרקעי אחרי הפעלת דוקטרינת הדאחייה מהאוויר. לכן חיכינו 11 חודשים ארוכים שבהם הפכה הרצועה לאורך גבול הצפון שוממה, הרוסה ושרופה ובין 50 ל-60 אלף מאזרחי ישראל פונו מבתיהם.
ביום שני השבוע, כנראה ארבע-חמש שנים מאוחר מדי, פעל סוף-סוף צה"ל על-פי הדוקטרינה. חשוב לציין שבהתחלה נמנע צה"ל מלפגוע באזור הדאחייה. הוא חיסל באופן ממוקד רק בכירים בחיזבאללה אך לא פעל נגד המתחם כולו, למרות שהיו בו ועדיין יש בו טילים ואמצעי שיגור רבים. זה קרה כי ישראל לא רצתה לעשות שום דבר שעלול לטרפד את מה שקרה סמוך לשעה 18:30 ביום שישי, כשצה"ל פגע במתחם הפיקוד התת-קרקעי הגדול והעיקרי, "הבור" של חיזבאללה, ובהנהגת הארגון. מרגע שהפעולה הזאת יצאה לפועל, ולמרות שעדיין איננו יודעים בוודאות מי מחברי ההנהגה העיקרית של חיזבאללה חוסל, צה"ל היה חופשי לתקוף את הדאחייה ולממש סוף-סוף את הדוקטרינה, לא רק בביירות, אלא גם באזורים אחרים בלבנון שבהם עדיין קיימים טילים ארוכי טווח עם ראשי נפץ כבדים ומאות כטב"מי נפץ.
ההישגים שנוחל צה"ל בימים האחרונים הם תוצאה של עבודה מודיעינית שנעשתה במשך שנים. קרדיט מגיע לאגף המודיעין של צה"ל, אבל בעיקר למוסד, למודיעין ולתפקידים מיוחדים, שחלקו במבצע גדול משרבים חושבים. לדברי גורמים מהימנים במערכת הביטחון, המוסד החל לתכנן את המערכה נגד חיזבאללה לפני יותר מעשר שנים. בזכות היכולת שלו להפעיל אנשים בשטח האויב, שיטוו את הרשת שבה אסף אמ"ן את המודיעין, קיבלו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל מידע מדויק שנתן להם את האפשרות לקבוע מה היא ההזדמנות המתאימה לחיסול נסראללה. כאמור, אי-אפשר לפרט יותר מדי, אולם גורמים זרים מייחסים את פיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר בשבוע שעבר למוסד. מבלי לקבוע אם זה נכון או לא נכון, אפשר בהחלט לומר שפיצוצי הביפרים היו סיומו של מבצע מורכב, שנמשך במשך שנים על פני יבשות רבות.
אתמול, כשדובר צה"ל הודיע שצה"ל עובר לתקיפה מסיבית בדאחייה, חזר אליי ההלם שחוויתי לפני 18 שנה כתוצאה מהמראה הלא-ייאמן של הרס טוטאלי ואזרחים מוכי יגון. דוקטרינת הדאחייה, שהייתה תלויה על הקיר ללא שימוש כל אותן השנים, מתממשת עכשיו. נותר רק לראות מה יהיה האפקט התודעתי על חיזבאללה ועל פטרוניו האיראנים, ואם זה יקרב את קץ המלחמה - לפחות בצפון.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.24
