בימי חייו עמוסי הקנאות, חסן נסראללה תיכנן או היה שותף ברצח של ישראלים, אמריקאים, דרוזים ונוצרים לבנונים. אך הקבוצה הדתית-אתנית הגדולה ביותר שרצח הייתה סורים. מוסלמים סונים. חיסולו הוא אירוע בקנה מידה אזורי, היסטורי. גלי ההדף עוד מתפשטים באזור, כאילו הוטח סלע גדול בלב בריכה.
התמונות של השמחה ההמונית בסוריה מייצגות היטב את המשמעות שנשא נסראללה, כשליחו עלי האדמות של המשטר האיראני וכל עוולותיו. מעטות הן פעולות החיסול עם משמעות אסטרטגית, ארוכת טווח. כזו הייתה פעולת אגף המודיעין וחיל האוויר. ובכוונה נכתב כך: אגף המודיעין וחיל האוויר. פירסמתי כאן אלפי מילים על מחדלי המודיעין לקראת 7 באוקטובר. אך גל ההישגים האחרון של ישראל מול האויב הגדול ביותר שלה, על גבולותיה, נובע בעיקר מהישגים מודיעיניים וטכנולוגיים תקדימיים.
עד רגעיו האחרונים לא הבין נסראללה את עוצמת החדירה של צה"ל ליכולותיו. אותו אגף מודיעין שכשל נוראות, שהיה עיוור ממש, הוא שסיפק וממשיך לספק - יחד עם התנהלות מבריקה במוסד - את מה שנדרש. הרבה עבודה נדרשה כדי להגיע לרגע שבו הרמטכ"ל הרצי הלוי מחובר לראש הממשלה ושר הביטחון, ואומר להם שמבצעית צריך לפעול כעת, כי אולי בעוד כמה שעות ייתכן שנסראללה יהיה בתנועה בנקודה פחות אופטימלית לביצוע.
יש עוד הפתעות בקנה
כפי שנכתב פה פעמים מספר בחודשים האחרונים, צה"ל בהחלט לא התכונן לפלישה של חמאס לישראל. אך הוא מתרגל כבר 17 שנים את האפשרות של מלחמת לבנון שלישית. רבים מההישגים של השבועות האחרונים קשורים עמוקות לפעילות פיקוד הצפון, ולתפיסה האגרסיבית של מערכת הביטחון - שחיסלה תשתיות נרחבות של חיזבאללה, בפרט של שיגורים, בחודשים ארוכים של פעולות בלתי נגמרות.
להצלחות צה"ל והמוסד יש משמעות אזורית עמוקה. הם מתחילים לכסות את גירעון ההרתעה הנורא שהוביל להתקפות על ישראל בשנה הקשה הזו, ולישראל יש עוד הפתעות בקנה. שר הביטחון והרמטכ"ל, שסובלים ממהלומות בלתי פוסקות של מכונת הרעל, הם שמובילים את ההחלטות המבצעיות כאן. אם חיזבאללה ואיראן לא יבינו את המסר, פעולה קרקעית מדויקת נמצאת בהחלט על השולחן.
אתמול שוחחתי עם לבנוני. לא נוצרי. הוא השתדל להסתיר את אושרו, ומסר לי את הערכתו: לבנון על סף מלחמת אזרחים. הכוח החמוש הגדול שלה היה חיזבאללה. הוא החזיק את המפתחות לאלימות. לפניו, היו הסורים. לפני הסורים, הייתה מלחמת אזרחים ולפרק קצר - מדינת ישראל. ומה עכשיו, הוא שאל. הלבנוני דיווח על מתח גובר בביירות. "נעים קסאם הוא שום דבר", אמר על סגנו של נסראללה, "אין לו כוח ואין לו גייסות. הכל יכול להשתנות עכשיו, אינשאללה". הוא כיוון להפיכת לבנון למדינה אמיתית; או אם להיות צנוע, אמיתית יותר.
בפעם הראשונה מאז פתיחת המלחמה, אפשר לומר בוודאות גמורה כי הציר האזורי האיראני נחלש באופן אסטרטגי
בפעם הראשונה מאז פתיחת המלחמה, אפשר לומר בוודאות גמורה כי הציר האזורי האיראני נחלש באופן אסטרטגי; שיטפון אל אקצא של יחיא סינוואר הפך להיות שיטפון התקפות חיל האוויר על הדאחייה. ומי שחושב שחיזבאללה מתאפק לא לשגר את אלפי הטילים שלו - זה לא המצב. הוא רוצה לשגר הרבה יותר, ובשלב זה לא מצליח.
ישראל מתחילה לזהות מתאר של פתרון: ירידה של צבא לבנון עצמו לגבול, ולמעשה גירוש חיזבאללה ככוח צבאי מהדרום. זה לא קרוב, אבל התקרב משמעותית בשבועיים האחרונים. האפשרות לביטחון וליציבות באזור השתפרה ביממות האחרונות; אם תהיה תבונה מדינית בישראל (מצרך נדיר אצל ההנהגה שלנו) ודיפלומטיה עוצמתית של ארה"ב (מצרך עוד יותר נדיר).
ההחמצה של המערב
המערב, כמובן, איננו מבין את הדקויות האזוריות האלה. ההצהרה המשותפת של הנשיא ביידן והנשיא מקרון, שקראה להפסקת אש, הדגימה זאת במדויק. במשך שנה תוקפת מדינה ריבונית ששמה לבנון, באמצעות ארגון טרור ידוע וממומן היטב, את ישראל. ברגע שישראל מפנה את תשומת ליבה מחזית הדרום, ומכה באויב שפתח במלחמה ב-8 באוקטובר, המעצמות נרעשות מההסלמה.
ההחמצה שלהן ברורה, שקופה: מראשית המלחמה הן כלל לא הבינו שישראל תסלים ותסלים את תגובותיה, עד לאחד משלושה מצבים: הראשון, עסקה בדרום שתוביל גם להפסקת האש בצפון, בהנחה שיהיה הסדר דיפלומטי שירחיק את חיזבאללה מהגדר. השני, שחיזבאללה יכריע אסטרטגית להפסיק את מלחמתו, ויקטע את הברית שכרת עם חמאס, והאחרון - התלקחות שתוביל למלחמה כוללת ובה ישראל מקווה לצאת כשידה על העליונה, והשלוח המרכזי של טהרן מוחלש ומרוסק.
לקהילה הבינלאומית לא באמת אכפת. הם לא סוכני השינוי במזרח התיכון, הם אבירי השקט
התיאור של פקידים אמריקאים את המצב, באופן מתמשך, התייחס למלחמה בצפון כתוצר לוואי בלתי נעים כזה של המלחמה בעזה. נפתור את עזה ("נפתור" זו מילה גדולה; נשים פלסטר של הפסקת אש), ואז חיזבאללה ימשיך לירות, נגיע להסדר בלוף כלשהו ("הרחקה של עשרה קילומטרים מהגדר") והכל יהיה בסדר. זאת אומרת, הכל לא יהיה בסדר. אבל לקהילה הבינלאומית לא באמת אכפת. הם לא סוכני השינוי במזרח התיכון, הם אבירי השקט. גם התפיסה שחיזבאללה יירד מהעץ באמצעות הסדר גבול, שאותו יוכל למכור כהישג לציבור הלבנוני, הייתה בעיקר חשיבה חיובית. נסראללה לא פתח באש בגלל הוויכוח על הקו הסגול בראש הנקרה, והוא לא היה נוצר אותה בשל השגת המטרים הנוספים האלה.
בכל מקרה, בצה"ל, בפיקוד הצפון ובמערכת הביטחון מאוד לא אהבו את תפיסות הבלוף למיניהן. ראש הממשלה נתניהו, שלא רצה לתקוף ב-11 באוקטובר במהלומת פתע, מחשש למהלומה עזה של חיזבאללה על ישראל, גם סירב בעקביות להוסיף את השבת תושבי הצפון לבתיהם כמטרת מלחמה. וזאת, למרות קריאות פומביות ושקטות של שותפיו דאז לממשלה, גדי איזנקוט ובני גנץ.
ניצחון הגישה הלוחמנית
זה השתנה בשבועות האחרונים. בסופו של דבר, הגישה הלוחמנית של שר הביטחון גלנט ושל הרמטכ"ל הלוי היא זו שקבעה את הטון ביחס לזירה הלבנונית, ונתניהו השתכנע. ההחלטה על חיסול נסראללה הייתה קונצנזוס בין שלושת האישים האלה, וסוגיות כמו תזמונים, הנסיעה לניו-יורק, המעבר מדיון הקבינט ביום רביעי לשיחת הטלפון ביום שישי - קשורות בעיקר לחשבונות פוליטיים. האחריות על ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל על 7 באוקטובר, והאחריות עליהם על ההצלחות האחרונות.
המסורת האזורית קובעת כי אויב שהוכה בצורה קשה כל כך, דווקא מאמץ גישות קיצוניות יותר ומסרב להתמודד עם המציאות. כך היה אחרי מלחמת ששת הימים ושלושת הלאווים של חרטום, כך קורה עם חמאס ברצועה שמקשיח ליבו מול המצוקה של העזתים. כך עשוי לקרות עם איראן וחיזבאללה.
הפתח לניצחון אסטרטגי של ישראל נמצא כאן: חלון הזדמנויות נדיר לשינוי פני האזור. הפתח לכישלון נמצא אף הוא כאן: היגררות למלחמת התשה בסגנון איראן-עיראק
הפתח לניצחון אסטרטגי של ישראל נמצא כאן: חלון הזדמנויות נדיר לשינוי פני האזור, כאשר הציר האיראני מוכה, ושליטים ערבים מביטים בהשתאות ובסיפוק בחיסולו של ארכי אויב.
הפתח לכישלון נמצא אף הוא כאן: היגררות למלחמת התשה בסגנון איראן-עיראק, שבו האיראנים ישלמו מחיר נמוך יותר ממה ששילמו במלחמה ההיא, וימשיכו לחיות את חייהם כרגיל בעוד הם מכווינים את פעולות החות'ים, המיליציות העיראקיות, מה שנותר מחיזבאללה וכמובן ממשיכים לסייע לחמאס.
ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה את התרחיש השני, כפי שהמחישה הורדת דירוג האשראי שלה. לקראת המלחמה הזו, הדרגים המדיני והצבאי נכשלו כישלון חרוץ ומזעזע. אך מאז, צה"ל מתפקד טוב בהרבה ומביא תוצאות. קשה להצביע על תוצאה מדינית חיובית מאז תחילת המלחמה, לבד מעסקת החטופים הראשונה. מערכת הביטחון הגישה לממשלה אפשרות לשנות באורח חיובי את מצבה האסטרטגי של ישראל. אסור להחמיץ אותה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.24
