הקלישאה גורסת שלהצלחה אבות רבים ורק הכישלון הוא יתום, אבל החיסול המהדהד של חסן נסראללה ובכירים נוספים בארגון עשוי לשנות את הנוסחה: כעת להצלחה יש אבות רבים שרק לפני שעתיים טינפו זה על זה ואילו הכישלון התפוגג ואין יותר צורך לדבר עליו. מה שהיה היה.
כך, למשל, שינוי המגמה בצפון הפסיק באחת את הקמפיין בימין שקרא להתפטרות הרמטכ"ל הכושל וגם עודד (שלא לומר דרש) את הדחת שר הביטחון הרופס. ערב מתקפת הביפרים בלבנון, הכותרת הראשית במדינה עסקה לא רק בכוונה למנות את ח"כ גדעון סער במקום יואב גלנט, אלא שההסכמות בין סער לראש הממשלה כללו גם התנגדות של סער ומפלגתו להקמת ועדת חקירה ממלכתית וגם הסכמה מראש של בנימין נתניהו על זהות הרמטכ"ל שיחליף את רב-אלוף הרצי הלוי. והנה בחלוף 11 ימים של שכרון חושים ברובע הדאחייה, הלוי כבר לא נדרש לגזור את תעודת החוגר לאלתר נוכח המחדלים העצומים של 7 באוקטובר והכשלים בניהול המלחמה בעזה: המקסימום הוא שופרות בדרגה נמוכה של יעקב ברדוגו, שניסה לטעון במוצאי השבת שגלנט "הסתייג" מחיסול נסראללה והדברים "חלחלו בצורה עדינה לרמטכ"ל". ביחס למה שהמכונה של נתניהו מסוגלת לו, זה בקושי גרפס אחרי ארוחה דשנה.
ובעוד שלפעולה התקפית בצפון יש רציונל וחשיבות לאור חרפת השנה האחרונה וחיסולו של ארכי-טרוריסט ברמתו של נסראללה הוא ברכה לישראל בפרט ולעולם בכלל, לא ניתן ואף אסור להתעלם מהעובדות הבאות: ערב יום השנה לאירוע החמור ביותר בתולדות המדינה, כמעט שאף לא אחד מהאחראים לא נתן את הדין וממילא לא שילם מחיר; מנגנון אפקטיבי ועצמאי לבדיקת המחדלים לא הוקם ולא נראה שגם יוקם בזמן הנראה לעין, מה שיחליש עוד יותר את היכולת להגיע לחקר האמת; וכמובן שבעזה נותרו עדיין 101 חטופים וחטופות (אולי יותר אם חלילה אחת החטופות נאנסה והעובר התפתח) כשהמגעים לשחרורם לא תקועים – הם ככל הנראה לא קיימים. גם המחאה למענם נתקלה זה מכבר בתקרת זכוכית עבה למדי, ותחת הרושם האומניפוטנטי של הפעולות בצפון היא נמצאת בשפל: המשפחות נותרו עם הפעילים והפעילות המסורים ואהדה תקשורתית (אך נוכחות פוחתת) מול קמפיין רעיל של הכפשה והשחרה.
דווקא עכשיו, רגע לפני יום השנה לטבח, הדרישה המוצדקת למימוש האחריות של כלל הגורמים (חלקם טרם טרחו להגיע לשלב קבלת האחריות) לא יכולה לרדת מסדר היום
לכן, דווקא עכשיו, רגע לפני יום השנה לטבח, הדרישה המוצדקת למימוש האחריות של כלל הגורמים (חלקם טרם טרחו להגיע לשלב קבלת האחריות) לא יכולה לרדת מסדר היום, והיא אינה "מאוזנת" באמצעות הצלחה כזאת או אחרת. זה נכון לכל הדרגים, מההנהגה הפוליטית והעומד בראשה דרך ראשי ארגוני הביטחון ועד אחרוני הקצינים שבמשמרת שלהם הופקר חבל ארץ שלם, וישראל כולה הידרדרה לתהום שממנה היא לא טיפסה החוצה ולפעמים נדמה שהיא גם לא ממש יודעת כיצד לעשות זאת מלבד הפעלת כוח ועוד כוח. על החטאים שבין אומה לאזרחיה שלה לא יום הכיפורים מכפר וגם לא טונות של חימוש מדויק שהונחתו על הראש של נסראללה ועוזריו. אולי בגלל זה יש כאלה שהשיקו שלשום כוסות ערק בזחיחות לא מבוטלת: כידוע, אלכוהול יכול לעזור במאמץ להשכיח את השאלה איך הגענו עד הלום.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.24
