יומיים לפני חגיגות שמחת תורה אשתקד, עלה רב-סרן (במיל') א', סגן מפקד גדוד 420 בחטיבת הצנחנים, למיצגי היובל למלחמת יום הכיפורים בגולן. הוא ואשתו הגיעו לשם עם ששת ילדיהם וסיפרו להם על האיום הקיומי שמולו התמודדה המדינה אז. "פחות מ-48 שעות לאחר מכן כבר נשקתי להם על הראש בבית הכנסת בקריית שמונה ואמרתי להם שאנחנו הולכים להילחם על הבית", סיפר אתמול (ראשון) רס"ן א'.
"סבא שלי לחם באצ"ל וכבש ב-1948 את הכפר חלסה שעל חורבותיו קמה קריית שמונה, עם חמישה כדורים ברובה הצ'כי. אבא שלי נלחם פה בשנת 1982 בשלום הגליל, וכעת זה התור שלי. זו התודעה שלנו: אנחנו במלחמת השחרור", הוא מספר.
תרגיל צה"ל בזירה הצפונית
(צילום: דובר צה"ל)
"המלחמה מתחילה לעמוד במטרות שלה"
לקו הצפוני הוא הגיע לפני כמה שבועות למשימת הגנה, שכנראה תתחלף בקרוב במשימת התקפה. מאז 7 באוקטובר הוא ופקודיו נלחמו בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, ביו"ש, ועכשיו בצפון. שוב ושוב עזבו הכל, מוכנים לשאת בכל מחיר, כדי להשלים את המשימה.
כתושב קריית שמונה שמשפחתו התפנתה לגוש עציון, כשכוחות השריון וההנדסה נעים לעבר גבול לבנון, רואה רס"ן א' כיצד הצהרות ראשי המדינה מתכנסות סוף-סוף לכדי יישום.
כבר חודשים ארוכים שגזרת קריית שמונה הפכה לרצועת אש מאוימת. "מוזר לנסוע במקומות שבהם לקחתי את הילדים לחוגים, ועכשיו אנחנו נוסעים בהם ואני כל הזמן מסתכל לכפרים השיעים למעלה ומנסה לאתר היכן אנחנו חשופים לירי נ"ט ישיר", מסביר א'. "אבל אני מבין שזה זמני. אנחנו לא נחזור למציאות שבה אפילו נתהה אם א-עדייסה, כפר כילא או אל-חיאם מאיימים עלינו.
"אני שומע את זה מכל הרבש"צים ביישובים, מהחברים שלי מקריית שמונה ואפילו מאשתי בבית, שאומרת בבירור שהיא לא תחזור בשום אופן לעיר אם יש סיכוי שבעוד עשר או 20 שנה היא תמצא את עצמה חטופה בביירות. כולנו ראינו מה היה ב-7 באוקטובר. את התושב הפשוט לא מעניינת אסטרטגיה או טקטיקה, אותו מעניין שהאיום הזה שנקרא חיזבאללה לא יהיה. ואת זה משיגים בתמרון פנימה ובניקיון יסודי".
באחד מיובלי נחלי הגליל העליון אנחנו פוגשים כמה מהלוחמים שלו. "המלחמה מתחילה לעמוד במטרות שלה", אומר סרן איתן כרמל, מפקד הצוות. "לא רק דיבורים והצהרות על לאן אנחנו רוצים להגיע". כל חבריו של יונתן הס, סטודנט לכלכלה בבר אילן, נופשים כעת בין הסמסטרים בתאילנד, אוסטרליה או רודוס. הוא טוחן מילואים. "זה קצת צובט, אבל אני מאוד גאה שזה מה שאני עושה, והחברים פה הם המשפחה השנייה שלי", התנחם. חברו, שחר יום טוב, חבר קיבוץ סעד שבעוטף עזה, מחכה אף הוא להשלים את המשימה ולהחזיר את התושבים לבתיהם בצפון.
"אם יש משהו שאני הכי לא רוצה, זו כניסה קרקעית ללבנון. איבדתי את אחיין שלי במלחמת לבנון השנייה, ובכל פעם שאני שומעת על כניסה חוזרת לשם אני מבינה מה עלול להיות המחיר"
"כל בוקר פה זה בוקס בבטן"
לא רחוק משם, בקריית שמונה, מלקקים את פצעי הלילה הקודם. מעט אחרי השעה 3:00 בבוקר פגעו שתי רקטות מלבנון באחד מסמליה של העיר, "קניון נחמיה". "כל השנה לא הייתה אצלנו אף פגיעה", סיפרה לילך סעדיה מנהלת הקניון, "אבל החנויות כולן סגורות, מלבד סניף סופר פארם שנותר פתוח כדי לתת שירות לתושבים שנשארו פה ולכל החיילים באזור. כל בוקר להגיע לפה זה לחטוף בוקס בבטן מחדש. לראות את חלונות הראווה בחנויות הבגדים, עם מבצעי ראש השנה אשתקד".
מאז 1995 היא עובדת כאן. בניגוד לרבים מבני העיר, שמתרגשים לקראת תמרון קרקעי בלבנון בשאיפה שהוא יביא להשבת הביטחון, סעדיה רועדת מהמחשבה. "אם יש משהו שאני הכי לא רוצה, זו כניסה קרקעית ללבנון", אמרה. "איבדתי את אחיין שלי, לירן סעדיה ז"ל במלחמת לבנון השנייה, ובכל פעם שאני שומעת על כניסה חוזרת לשם אני מבינה מה עלול להיות המחיר".
בני משפחתו וחבריו של רס"ר סרגיי שמרקין ז"ל, שנפל ברצועת עזה בנובמבר שעבר, עלו אתמול בבוקר לקברו לאזכרה לציון 11 חודשים למותו. בצל החשש מירי חיזבאללה, הטקס היה מצומצם במיוחד. ראש העיר אביחי שטרן, ונציגים נוספים מהנהגת העירייה, הצטרפו לבני המשפחה ולחברים. סביבם הם חזו גם בנזקי הנפילות הישירות במתחם בית העלמין, שניפצו עשרות מהמצבות במקום.
באזור התעשייה הצפוני של קריית שמונה, ממש מתחת לכפרים הלבנוניים, נותרו גם אתמול כמה מפעלים שהמשיכו לעבוד. "ברור לנו שהשקט פה הוא לא כי הצלחנו לגרוע מהיכולות שלהם, אלא כי גם הם נערכים בצד השני אחרי הסטירה שנתנו להם, כדי להשיב מכה", העריך גלעד אהרונסון, מבעלי הסטארט-אפ "SUPER NATURAL" בתחום הפודטאק לייצור חטיפים בריאים.
הוא ושותפו, זמר, הקימו את המפעל החדשני סמוך לפתיחת המלחמה - ומסרבים לעצור את המכונות. השבוע, בשל המתיחות המתגברת, הורו לקומץ העובדים שלא עזבו את העיר, לא להגיע למפעל. "אי-הוודאות מתעצמת עכשיו עוד יותר, כשרואים את הצדדים מתכוננים פה ללחימה", הסביר אהרונסון. "יש לנו ביקוש של פי חמישה מיכולות הייצור שלנו, וכל הפעילות לייצוא החטיפים הייחודיים שלנו לרחבי העולם נקטעה בגלל המלחמה. השפה שהאויב מבין היא כוח, ורק ככה יושג הביטחון. אחר כך נשקם ונפתח, ואם המדינה באמת תרצה לסייע, נוכל להוציא מקריית שמונה את המוצרים שלנו לכל העולם".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.24
