מ"מ נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, אוהב לקנח את שעות עבודה הארוכות בצעידת כושר ברחובות הצפון הישן. בחודשיה הראשונים של המלחמה, כשהאזעקות החרידו את לילותיה של תל-אביב, הוא היה תופס מחסה בבניין הראשון שנקרה בדרכו – עם המאבטח, שמלווה אותו כאחד מעשרת "סמלי השלטון" המאובטחים על ידי השב"כ. בדרך כלל יושבי האזור המוגן לא ידעו במי מדובר ופוגלמן פשוט היה מחייך ואומר בצחוק: "באנו לשמור עליכם". גם כשהתנדב באופן פרטי עם חבריו לכס דפנה ברק-ארז ויצחק עמית לקטיף לימונים בעוטף, פוגלמן הציג את שופטי העליון כ"מתנדבים מירושלים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כל ימיו התרחק מפרסום. כרטיס הביקור שלו הוא "משרת ציבור". כיליד השנים הראשונות למדינה, פוגלמן ראה בשירות הציבורי ערך ישראלי עליון. החל מייצוג המדינה כאיש מחלקת הבג"צים היוקרתית בפרקליטות המדינה, עבור לניהולה, כהונה כשופט מחוזי המתמחה בעתירות מינהליות, ולאחר מכן כשופט עליון. עכשיו הוא סוגר שנה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון בשנה הסוערת ביותר לשלטון החוק ומעביר את המקל למחליפו יצחק עמית, אף שצפויות מהמורות עד לבחירתו.
פוגלמן בכלל לא רצה להיות נשיא. לפי שיטת הסניוריטי זה היה תורו, אבל כשהשופטת אסתר חיות, קודמתו בתפקיד, פרשה, הוא כבר היה בן 69 – שנה לפני היציאה לגמלאות – ולכן חשב שאין טעם, והעדיף להוסיף את השנה הזו לארבע שנות כהונתו של הבא בתור. אלא שהפוליטיקה זימנה לו תסריט אחר. שר המשפטים יריב לוין, בגיבוי תומכי ההפיכה המשפטית, התעקש ועדיין עומד בסירובו לבחור נשיא לעליון, במטרה להגשים את חזונו - ביטול הסניוריטי והוספת שופטים עליונים אולטרה-שמרנים.
פוגלמן איבד את תמימותו פעמיים השנה. בפעם הראשונה, כאזרח מן השורה ב-7 באוקטובר, מספר ימים לפני שכהונתו כמ"מ הנשיא החלה. מי ששירת כלוחם חי"ר בחזית המצרית במלחמת יום כיפור חווה שוב הלם ואכזבה עמוקה נוכח המחדל. בפעם השנייה, כאשר מקץ מספר שבועות בלבד ובחסות שאון המלחמה, חזרה הממשלה ליישם את המהפכה המשפטית-משטרית והוכיחה שסדרי העדיפות של הקואליציה הזו לא השתנו מהותית.
חיות פרשה, המלחמה פרצה, ופוגלמן החל לכהן בתפקיד מ"מ הנשיא. לצד עבודתו כשופט עליון, אחד מתוך 13 שופטים מכהנים, פוגלמן עסק בניהול מערכת תחת אש. חלק מהעובדים גויס – כולל שופט אחד שהתנדב למילואים – ופוגלמן עצמו יצא לבקר בכל בתי המשפט באזורי המלחמה, חבוש קסדה ואפוד. מתעניין בנפגעים מקרב אנשי המערכת ובני משפחותיהם, מבקר משפחות חללים, מגיע לאזכרות. הנחייתו המרכזית הייתה: "להתחשב מקסימלית בצורכי העובדים". שופטים ששיחררו אזרחים ערבים שהואשמו בהסתה וזכו למטר קללות מפוליטיקאים קיצוניים, קיבלו שיחות טלפון אישיות מפולגמן שחיזק את קבלת ההחלטה העצמאית שלהם, מבלי להתייחס לתוכנה.
היכרות ארוכת שנים, אפילו אינטימית, עם הפוליטיקה הישראלית סייעה לפוגלמן בקריאת מפת הכוחות והאינטרסים. כמי שצמח תחת הנשיאה בדימוס, דורית ביניש, עוד כשכיהנה כפרקליטת המדינה, הוא בקיא בממשק העבודה עם הפוליטיקאים ופקידים בכירים. כראש מחלקת בג"צים בפרקליטות הוא היה מצוי בקשר מתמיד ורציף עם ראשי הממשלה, שריה וכל ראשי גופי הביטחון. הוא הוזמן לדיונים הביטחוניים החשאיים ביותר כדי להציב מראה ולעיתים אזהרת don't בפני מקבלי ההחלטות.
שופט בדימוס שישב עימו בהרכבים: "פוגלמן מכיר את כל השטיקים והטריקים בדרכי הפעולה של הממשל. אם ניצב בפניו בדיון בדלתיים סגורות בכיר במערכת הביטחון, הוא יידע לשאול אותו את השאלות הנוקבות ביותר. אי-אפשר למכור לו לוקשים. הוא מכיר את כל מקבלי ההחלטות, על טיעוניהם, לעיתים על שחצנותם, והוא פרגמטי ומעשי. הוא מבין את צורכי הממשלה, את צורכי מערכת הביטחון, והוא יודע מתי ואיך לאזן אותם עם זכויות האדם".
כשמגיעות אליו, למשל, דרישות של גורמי ביטחון להריסת בתי מחבלים הוא יפעל למצוא חלופות לענישה הדרסטית, שפוגעת בתדמיתה של ישראל ושלא ברור עד כמה היא מרתיעה. "לדעתו פסיקת בית המשפט המחייבת להרוס בתים במקרים מתאימים, צריכה להשתנות. אבל בהחלטותיו הוא מציית לפסיקה הנוהגת, המתירה צעד מרחיק לכת כזה, ומנסה למצוא איזונים שיקטינו את הנזק לבלתי מעורבים".
גם סוגיות עקרוניות שנגעו למלחמה הגיעו לפתחו: למשל העתירות שדרשו הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, או עתירות שביקשו לכפות על הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית. לפני מספר חודשים הוא גם הוביל את פסיקת גיוס בני הישיבות בבג"ץ, שקבעה כי למדינה לא נתונה הסמכות להורות על הימנעות גורפת מגיוסם של תלמידי הישיבות. עוד נקבע כי לא ניתן להמשיך ולהעביר כספי תמיכות לישיבות ולכוללים עבור תלמידים שלא קיבלו פטור או ששירותם הצבאי לא נדחה.
במערכת המשפטית הוא מכונה "הג'נטלמן האנגלי". פוגלמן לא חתר לייצר תזות, להתבלט כמורה דרך או הלכה, כמו אהרן ברק. הוא חתר להעניק את השירות המשפטי באותו קייס. בבג"ץ שהותיר את "עילת הסבירות" על כנה – נקודת מחלוקת שבלב ההפיכה המשפטית – פוגלמן נמנה על דעת הרוב, שאישררה את סמכותו של העליון לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולהתערב במקרים חריגים וקיצוניים שבהם הכנסת חרגה מסמכותה. עוד הצטרף לעמדה שלפיה יש להכריז על בטלותו של התיקון ששלל את הביקורת השיפוטית על סבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים.
מעצם עמידתו בראש בג"ץ ובית המשפט העליון, פוגלמן הפך לפנים של "הליברלים" בעיני מי שרואים בזה מילה גסה, מראשי "כת האקטיביזם השיפוטי". "אלו הבלים מוחלטים", קובע שופט בדימוס. "הוא בעיקר פרקטי ומבין מצוין מה המחירים שהעליון עלול לשלם אם יחליט בג"ץ על צעדים דרסטיים. לכן הפסיקות שלו מאוד מתונות, אלא אם נחצה קו אדום. בכל קייס חוקתי, או כזה שעוסק בסמכות מינהלית של הממשלה, הוא יעדיף לפסוק את החלופה המעשית על פני הדווקנית ואפילו העקרונית".
אחד העימותים הקשים והמתוקשרים של פוגלמן עם המערכת הפוליטית התרחש – ומתרחש עדיין – בנושא בחירת שופטים, ובעיקר לבית המשפט העליון. בכל הקשור לבחירת שופטים שלום ומחוזי גילה פוגלמן פרגמטיות רבה, והסכים לוויתורים עליהם לא חלם. על הדרך ספג קיתונות ביקורת מיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, השר הלעומתי לוין, ונציגי הקואליציה – השרה אורית סטרוק (הציונות הדתית) וח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית). לדאבונו, לראשונה מאז קום המדינה השתמשו נציגי הימין בוועדה באפיון פוליטי של מועמדים לשיפוט, או לקידום, כאמת מידה. המילים "שופט לאומני" או "לא מספיק לאומי" ניסרו בישיבות הוועדה.
וזה עוד לא נגמר. אמנם בתום מו"מ קשוח מונו כ-170 שופטים, אך נותרו מחלוקות המהוות "אזהרת מסע" למה שמצפה אחרי החגים: בחירת השופטים לעליון ובחירת הנשיא. כך למשל הוועדה לא הגיעה להסכמה בנוגע לקידום שופטת השלום ג'ויה סקפה-שפירא, שהרשיעה לוחמת מג"ב בתקיפת ערבייה ונחשדה כ"לא לאומנית מספיק" בעיני נציגי הימין – ולכן עוכב "דיל" למינוי חמישה שופטים נוספים למחוזי. פוגלמן טען אז כי "אי-בחירתה של השופטת שפירא תיראה כמו סיכול פוליטי". השר לוין עמד על בחירה על פי הסכמה פה אחד - ואף שופט לא נבחר בירושלים.
במהלך דיוני הוועדה, הזדעזעו פוגלמן והשופטים לא אחת מעוצמת האנטגוניזם שבוטאה כלפי מערכת המשפט. פוגלמן גם מכחיש ומתרעם על הטענות מימין שתודות ל"דילים", כמחצית מהשופטים שמונו הם בעלי אוריינטציה ימנית. לדעתו, אלה הבלים וכל השופטים מונו על סמך כישורים מקצועיים בלבד. הוא משוכנע שהאתוס והדנ"א העצמאי של מערכת המשפט יעמוד במבחן.
בכיר במערכת המשפט: "הרושם בעליון הוא שלוין מציית לצו בג"ץ שהכריח אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים רק על מנת לשבור את הכלים במטרה להוכיח שהשופטים מסרבים לשחרר שליטה"
עד 9 ביוני נהגו לוין ופוגלמן לקיים פגישת עבודה שבועית בארבע עיניים. ברמה האישית היחסים ביניהם היו טובים. לוין אפילו מחבב אותו. הם קיימו שיחות רבות על מינוי וקידום שופטים כשאחד משכנע את השני בדרך כלל. מעולם לא דלפה מילה אחת משיחותיהם. הייתה הפרדה מוחלטת בין העניין האישי לבין עומק הקרע התפיסתי ביניהם על מקומו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית וכמובן על המהפכה המשטרית של לוין.
מאז השניים לא נפגשו. לוין שהתכוון להיעדר במחאה מטקס הפרידה של פוגלמן, שייצא לגמלאות מיד לאחר ראש השנה, הגיע לאירוע - אך בצעד חריג החליט שלא לשאת דברים. פוגלמן מצידו לא חסך מילים כשהתייחס למתקפות על הרשות השופטת: "הניסיונות להטיל מורא על שופטים מכהנים, מצטרפים ליוזמות לצמצום משמעותי של סמכויות בתי המשפט ולקריאות פומביות שלא לקיים הכרעות שיפוטיות. כל אלה נועדו להחליש את הרשות השופטת".
פוגלמן כואב את עזיבתו כאשר לא נבחר עדיין נשיא וכשחסרים שלושה שופטים בעליון. הוא דוחה בשאט נפש את דברי גדעון סער שהגדיר באחרונה את העליון כ"מועדון סגור". הרי סער עצמו גיוון את הרכב העליון כאשר כיהן כשר המשפטים.
לכל מי ששוחח עימו באחרונה והתריס כלפיו שהוא נוקשה ומסרב להגיע לפשרה על המינויים, הבהיר שהוא מוכן להידברות על גיוון הרכב השופטים בעליון – שממילא כבר היום הוא הפלורליסטי ביותר מאז קום המדינה. עם זאת, הוא מדגיש, שבשום אופן לא חצה את הקו האדום שלו - הכנסת שופטים שאינם מצטיינים בתחומם ולא נהנים מהכרה מקצועית של הסביבה המשפטית.
הוא סבור שאם מציעים מועמדים מחוץ למערכת המשפטית, שהתיוג המוצהר שלהם הוא "שמרן" או "ליברל", הם חייבים להיות עילויים בתחומם. למשל פרופסור מוערך או עורך דין פרטי בעל הישגים ראויים לציון. על דעת שופטי בית המשפט העליון, מועמדי השר לוין – ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון אינם מחזיקים ברקורד הזה. בעליון טוענים שמלבד ד"ר בקשי וביטון, השר העלה רק שם של מועמד אחד – השופט המחוזי אילן סלע, שלטענתם נטול פז"מ לקידום בשלב זה.
"במהלך הדיאלוג עם לוין הציעו השופטים לשר לקדם מועמדים שנחשבים מ'המחנה שלו', אבל הוא דחה את השמות על הסף", טוען איש מערכת בכיר: "הרושם בעליון הוא שלוין מציית לצו בג"ץ שהכריח אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים רק על מנת לשבור את הכלים במטרה להוכיח שהשופטים מסרבים לשחרר שליטה".
"אם לוין היה מביא שם של מועמד הכופר בשיטה הקיימת, אבל מקצוען בעל שם, השופטים לא היו מתנגדים", טוען אדם המצוי בפרטי המו"מ.
משפטן בכיר: "יותר מהכל פוגלמן חושש מפריצת הסכר ומפוליטיזציה של העליון. הוא לא יתפשר על מינוי מישהו שאינו עומד באמות מידה של מקצועיות והצטיינות. הוא לא ייתן לעומס להשפיע על איכות השירות, גם אם מספר השופטים יירד מ-15 ל-12".
עם פרישתו יקדיש פוגלמן את שלושת החודשים הקרובים, כנהוג, לסיום כתיבת פסיקותיו. יש להעריך שיסייע ליצחק עמית שיהיה הנשיא בפועל, עד ש – ואם – ייבחר בעוד מספר שבועות. עמית צמח בערוגות השיפוט. למעט רקורד כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בכנסת וחברות בוועדה לבחירת שופטים, הוא נעדר ניסיון בעבודה עם פוליטיקאים. לעמוד מול ממשלה שלא חרתה על דגלה את כיבוד שלטון החוק, שלא לומר מול השר יריב לוין – יהיה אתגר עצום שיהיה כרוך אולי בוויתורים מפליגים.
בכל מקרה לוין כבר הצהיר שלא יכיר בנשיאותו בפועל של עמית ולא ישתף איתו פעולה. זאת בשל התנגדותו הנחרצת לנוהג הסניוריטי, לפיו נשיאי בית המשפט העליון מתמנים על פי ותק. לוין מנע מאז אוקטובר אשתקד בחירת נשיא חדש בשל רצונו לבטל את הנוהג ולמנוע את מינוי עמית לנשיא.
בעקבות עתירות שהוגשו נגד לוין, הורה בג"ץ לפרסם את שמות המועמדים לנשיאות ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם בחירת נשיא. אף על פי ששני שופטים מתמודדים על התפקיד, עמית ויוסף אלרון, לוין פירסם בשבוע שעבר את שמות כל שופטי העליון כמועמדים לנשיאות. לאחר ההודעה הסירו עשרה מהשופטים את מועמדותם לתפקיד הנשיא, כשהיחידים שלא עשו זאת הם עמית ואלרון. אף על פי כן, הודיע לוין כי ידון במועמדותם של כל השופטים, ובכלל זה בהתנגדויות שהוגשו בעניינם.
בשבוע שעבר הגיח פוגלמן לברלין, לכנס של אגודת המשפטנים ישראל-גרמניה. את נאומו פתח בשיר הלל לדמוקרטיה הישראלית שצמחה מאין ושיגשגה והתגאה בפסיקות האולטרה-ליברליות שליצירתן היה שותף. אבל הוא גם לא העלים ממארחיו את חששותיו לקראת העתיד: הוא דיבר על היעדר חוקה, שחיקת חוקי היסוד, על הרוב הקואליציוני המשתק את הכנסת, על היעדר הפרדת רשויות, על הכרסום בביקורת השיפוטית של העליון. "ספינת הרשות השופטת שטה על מים סוערים", אמר. "אנו עדים ליוזמות לשינויים מרחיקי לכת בסמכויות בתי המשפט, אשר נועדו לפגוע בעצמאותם, ולקריאות מצד אנשי ציבור שלא לקיים פסקי דין של בית המשפט העליון".
יש להניח שדעתו לא נוחה, בלשון המעטה, גם מראש הממשלה נתניהו. כראש מחלקת הבג"צים, באמצע שנות ה-90, היו לו שעות-נתניהו רבות, בגלגולו הקודם כמגן שלטון החוק, אשר הצהיר תמיד שבית משפט עליון עצמאי הוא גאווה לישראל וערובה למניעת צעדים בינלאומיים נגדה. כבר אז התרשם מהחריפות, האינטליגנציה ורוחב הידיעה של נתניהו בנושאי חוק ומשטר. "אפשר להעריך שהוא משתאה בשנתיים האחרונות, מאז החלה המהפכה המשטרית, נוכח הטוויסט בעלילה, בקריסת מחויבותו של נתניהו לשלטון החוק", קובע שופט בדימוס.
עם זאת, גם היום הוא היה חותם, בלי כל היסוס, על פסיקת בג"ץ ("0:11") שאישרה את זכותו של נתניהו להיבחר כראש ממשלה, למרות כתב האישום שהוגש נגדו. הוא מצטער ומאוכזב מכך שהציבור - בעיקר המוחים נגד המהפכה המשטרית - כועס על העליון שלא השתמש בכוחו כדי למנוע את מרוצו של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, כשהחוק אינו אוסר זאת.
דאגה נוספת מלווה אותו בצאתו מלשכת הנשיא. "פוגלמן, כמו כל שופטי העליון, צופה בדאגה בכרסום במעמד מוסד היועץ המשפטי לממשלה", אומר שופט שעבד עימו. "הוא מביט לעבר הגבעה הסמוכה – מקום מושב משרדי הממשלה וליחס העוין של שריה ליועצת המשפטית. ניתן לומר שלא רק הראש אלא גם הלב הניע אותו להקדיש פרק מיוחד בבג"ץ בחורי הישיבות לעצמאות ולמרכזיות חוות הדעת של היועמ"ש. לדעתו, ברגע שיפסיקו לשמוע ליועץ המשפטי ולשלוחיו, החברה שלנו תתפרק".
פוגלמן נולד וגדל בתל-אביב. בן לאב ניצול שואה, שלאחר עלייתו לארץ בספינת מעפילים ושהות במחנה המעצר בעתלית, התגייס לחטיבת גולני ולחם במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה השלים האב לימודי משפטים ועבד במגזר הפרטי. אמו, ילידת הארץ, עבדה במחלקת החינוך והתרבות של העיר וכיהנה כמנהלת מתנ"סים בשכונת שבזי בתל-אביב ובשיכון ג' ביפו.
הוא נשוי לליאורה, ששימשה אוצרת באגף הנוער במוזיאון ישראל. לזוג שני ילדים, והם סבים לנלי בת השלוש. הנכדה הגיעה ביולי האחרון, עם הוריה, לצפות בסבא עוזי, מנהל את הדיון בעתירות ארגוני זכויות אדם שנועדו להגיש סיוע הומניטרי לעזה. באולם נכחו גם מתנגדי הסיוע ובראשם ח"כ אלמוג כהן, איש עוצמה יהודית. במהלך הדיון הסוער העניק לו פוגלמן זכות דיבור והוא יצא בשצף קצף נגד בג"ץ. עם תום דבריו פצחו תומכיו במחיאות כפיים סוערות, האסורות באולמות המשפט. למשמע האקשן הצטרפה הפעוטה למחיאות התמיכה בח"כ כהן.
חותמו של פוגלמן כשופט הוטבע ברבים מפסקי הדין החשובים של בג"ץ החל מייצוג עמדת המדינה בשורת תיקים משמעותיים, ובהם אליס מילר שאיפשר לנשים לשרת כטייסות ובג"ץ "מיטראל", שאיפשר יבוא בשר לא כשר לארץ. בשנה האחרונה היו אלה בג"ץ ביטול עילת הסבירות, בג"ץ בני הישיבות, בג"ץ נגד שר המשפטים על אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים ויש גם בג"צים בקנה – למשל העתירה לביטול "חוק בן גביר" שהעניק לשר לביטחון לאומי סמכויות מרחיקות לכת.
פוגלמן אומר תמיד שאין כתיבה אינסטנט. בהרצאה שנשא בהשתלמות שופטים אמר לשופטים הטריים: "יש תהליך שעובר על השופט עד פרסום פסק הדין. כשניצבות שאלות מורכבות אני מתייסר, מתעורר באמצע הלילה מלא חיבוטי נפש. עד כתיבת פסק דין אין לך שקט. ואז מגיע הרגע הזה שפסק הדין מתיישב לך בראש".
למרות כהונתו הקצרה, עליה כמעט ויתר, עדיין הספיק למנות 177 נושאי משרה שיפוטית, לחתום על התוכנית הרב-שנתית לרשות השופטת (2024-2028) ותחילת יישומה, להשלים את מעבר בית המשפט העליון ל"נט המשפט" והטמעת השידורים הישירים מבית המשפט העליון. "בהתחלה הוא לא התלהב מהפרויקט הזה, אותו ירש מהנשיאה חיות, אבל הוא הטמיע אותו ובהמשך גילה את יתרונותיו", מספר חבר לכס. "השידורים הפומביים זוכים להצלחה רבה ומנגישים את בית המשפט לציבור. פוגלמן, שניהל מספר דיונים שהסעירו את הציבור, 'עבר מסך' ובית המשפט תחת שרביטו הפגין את התכונות שמאפיינות את פוגלמן עצמו – נועם הליכות ופתיחות לשמוע בסבלנות ובסובלנות כל דעה".
