"איזה חיזבאללה, איזו לבנון ואיזו איראן?" תוהה ע'סאן שרבל, עורך "א-שרק אל-אווסט" הסעודי במאמר רווי לעג ושמחה לאיד לטהרן שפורסם שלשום. "הרס והרג חסרי תקדים, מיליון פליטים ומדינה לא מתפקדת - ככה נראים עשרת הימים שזיעזעו את לבנון. אבל זוהי גם טלטלה עבור מחנה ההתנגדות שבנתה והנהיגה איראן, והדימוי המאיים שלו, בפרט בנוגע לחיזבאללה, קרס במהירות".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
קולות כאלה גוברים בעולם הערבי מאז חיסול נסראללה בשישי האחרון. הם נקלטים היטב בטהרן ומייצרים דילמה אסטרטגית חריפה. מצד אחד, עולה הצורך להגן על חיזבאללה בהיותו נכס שנבנה במשך שנים בעמל רב כדי להגן על איראן, וגם נדרש לשקם את ההרתעה והדימוי של טהרן עצמה. "חיזבאללה היה היהלום בכתר מחנה ההתנגדות ולא עוד פרוקסי, כמו חמאס (הסוני - מ"מ). הארגון היה שותף מלא לקידום הפעילויות האסטרטגיות ולמימוש החזון של המשטר האיסלאמי, דבר שהתבטא במעורבות אנשיו בהפעלת המיליציות השיעיות ברחבי המזרח התיכון, ובעיקר בעיראק, בסוריה ובתימן", מסביר ד"ר מת'יו לוויט, חוקר בכיר במכון וושינגטון. מצד שני, יש אילוצים כבדים שהתחדדו נוכח איבוד שכבת ההגנה של חיזבאללה, כשבמרכזם החשש להיקלע לעימות ישיר עם ישראל כשהמזרח התיכון מלא בכוחות אמריקאיים, דבר שיכול להתגלגל לפגיעה קשה באיראן עצמה.
3 צפייה בגלריה
מחאה נגד המשטר האיראני מול מטה האו"ם. פוטנציאל להתפרצות המונים | צילום: AFP/YUKI IWAMURA
בשבועיים האחרונים חווה טהרן על בשרה היפוך יוצרות אסטרטגי חד ומהיר. מאז 7 באוקטובר הרגישו האיראנים שהכוכבים במפה האזורית מסתדרים לטובתם, ושהחזון להשמדת ישראל מתחיל לעלות על פסים מעשיים. ישראל הופתעה והוכתה באופן חסר תקדים, מצאה עצמה מתבוססת בשתי חזיתות התשה, התקשתה לקבל תמיכה בעולם, ונראה היה שדימוי ההרתעה שלה נפגע קשות. איראן מנגד הסתמנה ככוח המוביל במזרח התיכון, הצליחה להפעיל נגד ישראל טבעת אש אפקטיבית שנבנתה במשך עשורים רבים, לא נתקלה בלחץ בינלאומי כבד בעקבות ליבוי האלימות באזור או קידום תוכנית הגרעין, הרגישה שהצליחה לבסס הרתעה חזקה, וחשוב מכל - כמעט שלא נפגעה בעצמה מאש הקרבות.
ד"ר מזליאן לוי: "האיראני הממוצע חוזה בגזילת אוצרות מדינתו, ובראשם הנפט, לטובת יעדים מרוחקים ברחבי המזרח התיכון ויעדים רעיוניים שאינם נחלתו"
מבצע חיצי הצפון, ובמוקדו חיסול נסראללה, מציב את טהרן במבוכה אסטרטגית: מי שמתגאה זה שנים בתואר מנהיגת מחנה ההתנגדות ומגדירה אותו הכוח המוביל במזרח התיכון נדרשת לתגובה דרמטית ומהירה, אבל מתקשה או לא מעוניינת - עד כה - לנקוט מהלך כזה, מתלבטת לגבי המחיר שתשלם, ובכך מצטיירת בעיני רבים במזרח התיכון כמי שדואגת קודם כל ענייניה שלה. ההתלבטות בטהרן משקפת את המתח הקיים במשטר האסלאמי מאז המהפכה ב-1979 - בין קידום היעדים האידיאולוגיים של השלטון, על פי רוב הרחק מגבולותיה של איראן, לבין הצורך לשמור על האינטרסים הלאומיים, ובעיקר לטפל בענייני החברה והכלכלה, ששיפורם היה היעד המרכזי של המהפכה.
"בהתייעצויות שמתקיימות כעת בצמרת בטהרן מאזין המנהיג חמינאי לקולות הבוקעים משני אגפים מנוגדים", מסביר ד"ר מאיר ג'בדנפר, חוקר איראן מאוניברסיטת רייכמן. "מצד אחד, אישים כמו סעיד ג'לילי, מראשי המועצה העליונה לביטחון לאומי, ובכירי משמרות המהפכה שמזהירים מפני רפיסות מול ישראל שתביא להגברת הפגיעה באיראן, ולכן דורשים תגובה צבאית נחושה ומיד. ומצד שני, האגף - אשר לו כנראה חמינאי קשוב יותר כרגע - שמזהיר כי עימות ישיר עם ישראל עלול להיות הרפתקה מסוכנת שתחשוף את הניכור העמוק בין החברה באיראן למשטר האיסלאמי. המתריעים מפני הסלמה מזכירים למנהיג את הפסקות החשמל הרבות שמעוררות התמרמרות בציבור, את התסכול העמוק בקרב רבים בדור הצעיר נוכח הכפייה הדתית, דבר שיכול להפוך בכל רגע להתפרצות המונים, ואת השמחה שהפגינו רבים באיראן עם היוודע דבר חיסולו של נסראללה". היו כמובן גם מחזות של אבל אותנטי על מות נסראללה, בעיקר בהפגנות יזומות של המשטר.
ד"ר שרונה מזליאן לוי ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב מחדדת את השלכות המשבר הנוכחי על הזירה הפנימית באיראן: "המשבר הכלכלי הכרוני עומד במוקד סדר יומו של האזרח הפשוט, ונתפס בעיני המשטר כאבן רחיים על צווארו בדמות היפר-אינפלציה של מעל 40 אחוז לשנה ואבטלה בשיעור 25 אחוז. זהו עם עני, בן כ-90 מיליון איש, במדינה עשירה במשאבים טבעיים, שלא מנוצלים לרווחת התושבים. זה עשורים רבים שהאיראני הממוצע חוזה בגזילת אוצרות מדינתו, ובראשם הנפט, לטובת יעדים מרוחקים ברחבי המזה"ת ויעדים רעיוניים שאינם נחלת הרוב. בחיזבאללה, למשל, הושקעו עשרות מיליארדי דולר מאז ראשית שנות ה-80.
"המצוקה הכלכלית, הדיכוי הפוליטי והפגיעות החמורות בזכויות האדם מובילים את הציבור למחאות מתמשכות נגד המשטר, שבמסגרתן שכיחה הקריאה "לא עזה, לא לבנון, נפשי למען איראן!" מסבירה מזליאן לוי. "מתנגדי המשטר באיראן ומחוץ לה חוגגים בימים האחרונים את חיסול נסראללה, שנתפס כמי שגזל את כספי האיראנים, ושמחים לאידו של המשטר הכואב את האובדן. בתחילת השבוע פורסם ברשתות החברתיות תצלום גרפיטי שצויר על קיר בטהרן ובו הכיתוב: 'ראש הנחש הוא בטהרן. חמינאי אתה הבא בתור, תודה לך ביבי'. במוקדים אחרים באיראן הופיעו כתובות ששולבה בהן המילה 'בזן' = 'התקיפי', כלומר עידוד לישראל לפגוע במשטר".
את המבוכה עוטפים האיראנים בהכרזות הזוכות ללעג ברחבי המזה"ת: "נגיב בזמן שיהיה נכון מבחינתנו", הכריז סגן הנשיא, ג'ואד זריף; "נעמוד לצד חיזבאללה עד הרגע האחרון", מבהיר יו"ר הפרלמנט קאליבאף; "מות נסראללה הוא פגיעה קשה אבל לא מבשר על סוף ההתנגדות אלא על תחילת פרק חדש שיהיה עוצמתי יותר מבעבר", מכריז שר החוץ עבאס עראקצ'י, שגם מוסיף "לישראל אין כבוד לשלום ולזכויות אדם והיא דוחפת את האזור למלחמה כוללת". עולה כל כולם הנשיא פזשכיאן שזעק כי "חיזבאללה לא יכול לעמוד לבדו מול ישראל ונדרשת התערבות של כל העולם המוסלמי", אבל לא עסק כמובן בשאלה אם או מתי מתכוונת טהרן עצמה לספק דוגמה ולהיות חלוצה בנושא.
ובינתיים בשכונה המזרח-תיכונית מריחים את החולשה האיראנית, וגובר הזעם נוכח מה שנראה כדחיפת האזור לעימותים מרים בלי שטהרן נתבעת לשלם מחיר. בדיון סוער שהתקיים השבוע בנושא באולפן "סקיי ניוז" בערבית, הטיח מנכ"ל הערוץ נדים קטיש הלבנוני, בפרשן האיראני עבאס ח'אמה-יאר: "לבנון נחרבת וטהרן ממשיכה להפריח סיסמאות. כשאתם מכריזים שאתם עם חיזבאללה, הכוונה שאין לכם כוונה לעשות כלום, גם אם ישראל תפלוש ללבנון, ואתם למעשה מפקירים את כל בעלי בריתכם". כשענה האיראני "המתן מעט, תגיע תגובה", עקץ אותו קטיש, "כן, גם סולימאני עדיין ממתין", והמגישה שנטל סליבא-אביח'ליל סיננה "גם על חיסול הנייה לא הגבתם". ח'אמה-יאר חתם את דבריו בסיסמה "מות נסראללה אינו קץ ההתנגדות אלא תחילת פרק חדש", וקטיש התריס מנגד: "זהו תחילתו של אסון ללבנון", וחבר אחר בפאנל הביע תקווה ש"זה תחילת הסוף של המעורבות האיראנית במדינה בפרט ובעולם הערבי בכלל".
ישראל היא תמונת ראי לאיראן: ההלם והחמיצות התחלפו באופוריה. אבל היא חייבת לחתום את זירות ההתשה בצפון ובדרום כדי לרכז מאמץ באיום האיראני
"ישראל חשפה את הבלוף האיראני", מסביר ד"ר אראש עזיזי, חוקר איראני שחי בארה"ב. "למרות המהלומות הקשות שספגה, יש לטהרן סיבות רבות לנהוג באיפוק. ראשית, המענה הצבאי שלה מול ישראל מוגבל. שנית, היא חוששת מפגיעה בתשתיות הלאומיות שלה, ושלישית היא מצויה בעיצומו של מאמץ שמוביל הנשיא פזשכיאן לשיקום היחסים עם המערב ולהקרנה של דימוי חיובי, בין היתר כדי לגונן על פרויקט הגרעין. נראה שחמינאי מבין בשלב הזה שהסיכון למשטר גדול מדי, ונוטה יותר לקולות המרוסנים בצמרת על פני אלה התובעים מהלכים קיצוניים, לרבות שבירת כלים וריצה לקראת השגת יכולת גרעינית צבאית". לצד זאת, מציב עזיזי תמרור אזהרה בפני ישראל: "בהקשר הלבנוני מומלץ לנקוט גישה זהירה. מהלך קרקעי, בפרט אם יהיה ממושך, יעניק לחיזבאללה ייעוד ויכולת לקצור הישגים באמצעות לוחמת גרילה שבה הארגון מצטיין. ברקע, איראן תאיץ את שיקום הארגון ותנסה להפיק רווח אסטרטגי ממערכה שתימשך לאורך זמן בשטח לבנון".
טהרן בוחנת בזהירות ובקפדנות את דרכה, תוך הפגנת סבלנות פרסית מסורתית. בזירה הלבנונית - היא ממוקדת בייצוב חיזבאללה בנסיבות הקשות כשהעימות עם ישראל מחריף עם התמרון הקרקעי, הפגיעות בבכירי הארגון נמשכות, והמענה מצידו, עד כה לפחות, רחוק מההבטחות המאיימות שהעלה נסראללה עד שחוסל. נוכח הפגיעה הקשה בגוף הנתפס כבשר מבשרה של הרפובליקה האיסלאמית, תצטרך איראן להיות מעורבת באופן עמוק במינוי מחליפים לבכירים שחוסלו, בשיקום היכולות הצבאיות ובקבלת החלטות. זאת, בדומה לאופן שבו פעלה בשנות ה-80 כשאנשי משמרות המהפכה הקימו את חיזבאללה והכשירו את אנשיו.
במקביל, סביר כי האיראנים שוקדים על מענה לישראל כבר בזמן הקרוב, אם כי מבלי שיישומו יגרור לשיטתם מלחמה כוללת. בהקשר הזה יכול להיות שייעשה ניסיון לפגיעה ממוקדת באתר אסטרטגי בישראל, פיגועים נגד יעדים יהודיים וישראליים בחו"ל, או התנקשות באישיות בכירה תוך הסתייעות באזרחים ישראלים, דבר שממנו התריע השב"כ בימים האחרונים. נראה כי את "הנקמה הגדולה" על חיסול נסראללה יעדיפו האיראנים להותיר לזמן נוח יותר מתוך גישה דחיינית או נכונות לספיגה שמאפיינת אותם זה שנים, והתבטאה למשל לאחר חיסול סולימאני או בכירי פרויקט הגרעין.
המצפן המרכזי של טהרן ימשיך להיות הימנעות מפגיעה בה עצמה, בפרט בשוק האנרגיה, תרחיש שיכול לגרום לערעור יציבות המשטר מבית. זאת, במקביל להמשך ההתקדמות למעמד של מדינת סף גרעינית. בהקשר הזה, ייתכן שהמשבר הנוכחי והתגברות האיומים אף ממחישים לבכירים בטהרן את חשיבות השגת יכולת גרעינית כמפתח לשרידות המשטר. "איראן לומדת את לקחי חיזבאללה וחמאס, ותנסה להימנע מהגעה לשפל. הגישה הזהירה של חמינאי זוכה לתמיכה מבית, לרבות מצד מי שמתעבים את המשטר", מסביר ד"ר ג'בדנפר. "מדובר בבחירה אסטרטגית הדומה לסיום מלחמת איראן-עיראק ב-1988 שאותו תיאר ח'ומייני כ'שתיית כוס התרעלה', כלומר נכונות להגמיש את האידיאולוגיה מול אילוצי המציאות כדי להבטיח את שרידות המשטר. גם כיום מומלץ להיזהר מפירוש הזהירות האיראנית כשבירה, קל וחומר להספיד את השלטון האיסלאמי. המשטר מבין שספג מהלומה קשה, אך דבק עדיין במימוש החזון האידיאולוגי שלו".
מת'יו לוויט מעמיק בשאלת התגובה האיראנית: "למרות הפגיעה חסרת התקדים במחנה ההתנגדות, טהרן נוקטת זהירות רבה מבעבר ומבינה שהמצב לא דומה לאפריל השנה - אז בוצעה מתקפה חסרת תקדים של שיגור מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, בעקבות חיסול מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון. ההבנה בטהרן היא כי הפעם התגובה הישראלית לא תהיה סמלית אלא תכוון נגד נכסים חיוניים למשטר. ובכלל, בעת הזאת טהרן מתמקדת בקידום פרויקט הגרעין, תוך מאמץ להגיע להבנות עם המערכת הבינלאומית, ומלחמה רחבה עלולה בראיית האיראנים לשבש את התוכניות החשובות באמת מבחינתם". החוקר הלבנוני ד"ר ג'ראר דיב מוסיף בהקשר הזה: "היעד המרכזי של טהרן הוא חידוש הסכם הגרעין והסרה מלאה של הסנקציות, ולשם כך אין לה בעיה לעשות ויתורים טקטיים הנוגעים לתמיכה בבעלות בריתה באזור".
ישראל היא תמונת ראי לאיראן: מהלם 7 באוקטובר והחמיצות מההתבוססות במערכות ההתשה בדרום ובצפון, התרחש מעבר חד לאופוריה שמלווה בדיבורים על קריסת חיזבאללה, סדר חדש בעזה, היפוך מגמות אסטרטגי וכינון מזרח תיכון חדש. אלה הן בעיקר משאלות לב יותר מיעדים שניתן לממש בעת הזו. ישראל קוצרת הישגים צבאיים דרמטיים, אבל צריכה לבחון איך לתרגם אותם לתפניות אסטרטגיות, ולהיזהר מהתמכרות למהלכים נקודתיים במקום לעסוק בתכנון לטווח ארוך. איראן פגועה אך לא נעלמת ופרויקט הגרעין שלה הוא האיום המרכזי על ישראל. כדי להתמקד בו הכרחי לחתום את זירות ההתשה בצפון ובדרום. התכתשות מתמשכת ונטולת מסגרת אסטרטגית באותן זירות תפריע לרכז את המאמץ ולזכות לתמיכה בינלאומית בהתמודדות עם טהרן.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
