לא ב-7 באוקטובר הותקפנו, בשמחת תורה הותקפנו. לא באוקטובר לפני יובל שנים הותקפנו, ביום הכיפורים הותקפנו. ימים אלה עמוסי משמעות הם בתולדות ישראל. אלפי שנים, דור אחר דור, מלאום יהודים בנפשם, בדמעתם ותחינתם. לא נוכל לברוח מהם, כשם שלא נוכל לברוח מעצמיותנו, בשר מבשרנו הם, לשד חיינו.
הימים הנוראים הם נקראו. תחילתם דין ומשפט לכל באי עולם, ועל המדינות שבו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, ובריות בו יפקדו, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. וסופם, בריצוי ואהבה בין ישראל לעצמם, ובינם לאביהם שבשמים.
בראש השנה תוקע השופר, מעיר נרדמים, מתריע בקול גדול, מזעיק וקורא לחשבון נפש. יהרהר כל, אם במעשיו, בחטאיו, בכישלונותיו, וישפר דרכו. ועם שלם יתקן ליקוייו. כל האומות חוגגות פתיחת שנה בחנגאות ומשתאות. היש עוד אומה שחוגגת ראש שנה בחשבון נפש?
וביום הכיפורים רוח פיוס, טהרה ואהבה בעולם, עד שירצה את חברו. היש עוד אומה שפותחת שנה בפיוס, בריצוי, כפרה וחמלה?
בסוכות יושבים אנו תחת צל השכינה בענפי אילן ריחניים ומתפללים לשלום 70 אומות. היש עוד אומה שמתפללת לשלום כל העמים?
בשמחת תורה אומה שלמה רוקדת ושמחה סביב ספר. הספר שלימד עולם ומלואו. וילדים בדגלים מניפים אושר. ועל מה השמחה? על שהשלימה האומה לימוד של המקרא, וחוזרת לשוב וללומדו בשנה הבאה. היש עוד אומה שחוגגת ורוקדת סביב ספר?
ובימים הנוראים תשפ"ד, אוי מה היה לנו. בראש השנה לא הזעיק השופר את מי שאמור היה להזעיק, לא החריד את מי שראוי היה להחריד, האוזניים אטומות היו מלשמוע, והלב אדיש. ביום הכיפורים לא פיוס ראינו ולא חמלה, אלא קלחת נוראה בוערת ומכל עבר משליכים אליה אחים גזרי שנאה והשמצה ומגדילים התבערה.
שמחת תורה תשפ"ד, לא אומה השמחה בעולמה, בתורתה ובמוסר שהנחילה לעולם כולו, ראינו. נהפך לאבל מחולנו. שמחה לתוגה הייתה. נהפך לאבל כינורי, ועוגבי לקול בוכים. כל פורענויות המקרא התקיימו בנו. מכת חרב, שכול, יתמות, שבי, גלות וצער עמוק מים. גילינו שוב שבכול דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. סברנו שכבר באנו מן הגלות הנוראה אל ארצנו, לחיות בה בשלום ומנוחה, לבנות ולנטוע, לגדל חוכמה ומדע ולחיות באחווה עם שכנינו, וגילינו שמוכרחים אנו עדיין להילחם בגבורה על קוממיותנו בארצנו.
אומה איתנה. זרמי מים טהורים ממעמקים נבעו. מעיינות של אומץ, מסירות נפש, אהבת אחים, עזרה הדדית
היגון, החרדה והעלבון צרבו כל נפש, אבל אז נתגלו גם כוחותיה הפנימיים של אומה חפצת חיים. אומה איתנה. זרמי מים טהורים ממעמקים נבעו. מעיינות של אומץ, מסירות נפש, אהבת אחים, עזרה הדדית. הסתר פנים חווינו אבל לא נתייאשנו. לא אבדה תקוותנו. ידענו, עוד נראה הארת פניו להושיענו. כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה.
אדם במצוקתו ואומה במשבר מנין ישאבו תעצומות חיים ונפש? מן המעיין הטהור של האמונה. הוא המעיין שמימיו הזכים הביאו אותנו עד כה. הבטחות הגאולה יתקיימו בנו. וכשם שראינו שובנו לארצנו, וקוממיות מולדתנו, עוד נשוב ונראה את ארצנו פורחת וילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וזקנים וזקנות איש על משענתו מרוב ימים. עוד יבואו ימים וכל שכנינו יכירו בברכה שהבאנו להם ולעולם וכמו שהובטח לאברהם: ונברכו בך כל משפחות האמה ובזרעך.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.10.24
