בבוקר יום חמישי, 4 באפריל השנה, תא"ל (מיל') איתי בְּרוּן לימד עוד שיעור בקורס שהוא מעביר באוניברסיטת רייכמן. בקורס הזה הוא מקדיש שני שיעורים לתופעת ההפתעה המודיעינית. "יש איזו תפיסה בעולם המודיעין", אומר ברון, "שהפתעות גדולות הן נחלת המאה ה-20, או תחילת המאה ה-21, ושהיום הן לא יכולות לאתגר אותנו כמו בעבר. אבל אני חושב שזו עדיין התופעה הכי מרכזית שמאתגרת את הדבר הזה, שקוראים לו מודיעין".
מה שברון לא היה יכול לספר לסטודנטים שלו, זה שהוא עצמו הופתע יומיים קודם. ועוד איך הופתע.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ברון, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן בין 2011 ל-2015, גויס למילואים מ-8 באוקטובר. אמ"ן, המוכה והחבול בעקבות המחדל, נזרק באחת לתוך מלחמת פתע רב-זירתית, והיה חייב אנשי מודיעין מנוסים ומקצועיים. רשמית, כל החודשים האלו התפקיד של ברון היה "יועץ". בתכלס? "מישהו סביב השולחן שאומר דברים מעצבנים", כהגדרתו.
אלא שאז רח"ט המחקר שכיהן עד אפריל, תא"ל עמית סער, הודיע שבגופו התגלה גידול סרטני, והוא נאלץ לפרוש במיידית. עכשיו לך תמצא רח"ט מחקר שיכול להיכנס מיד לתפקיד, ועוד תוך כדי מלחמה. הרמטכ"ל וראש אמ"ן פנו לברון. בוא תהיה רח"ט מחקר. זמנית. לפחות עד שהמחליף המיועד יוכל להיכנס.
ברון שאל מתי מתחילים. ביום ראשון סקירת מודיעין, הייתה התשובה. הוא השיב בחיוב. יש לו רק לסיים את השיעור ברייכמן בחמישי, להתעדכן בסופ"ש, ולחזור לכסא הרח"ט, שעזב לפני כעשור.
אבל אז ברון גילה כמה הכל השתנה כאן. תוך כדי השיעור ברייכמן, יצאה הודעה של צה"ל על המינוי הזמני. חלק מגורמי הימין לא ראו את המחליף בעין יפה, וינון מגל צייץ נגדו. זה, כמובן, חולל גל תגובות המשך, שהפך למיני צונאמי. "וכשפתחתי את הטלפון בסוף השיעור, ראיתי את הסערה התקשורתית מתחילה".
6 צפייה בגלריה
תא"ל (מיל') איתי ברון. "כשפתחתי את הטלפון בסוף השיעור ראיתי את הסערה התקשורתית מתחילה"
(צילום: גבריאל בהרליה)
תכף נחזור למגל ולציוצים, אבל באותו רגע, זו ממש לא הייתה הבעיה הגדולה של ברון. ב-1 באפריל, כמה ימים לפני שברון התבקש למלא את תפקיד רח"ט מחקר, חוסל בדמשק חסן מהדווי, מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון. מהדווי היה הקצין האיראני הבכיר ביותר שחוסל מאז שנגדעו חייו המדממים של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, בבגדד ב-2020. השאלה הגדולה הייתה מה איראן תעשה בתגובה לחיסול של מהדווי. ועל זה, רח"ט מחקר צריך לענות. "אז מהאוניברסיטה נסעתי לפגישה קצרה עם עמית, אחר כך לקריה, ולקחתי את סוף השבוע להתעדכנות. וביום ראשון כבר הייתי צריך לתת את הערכת המודיעין".
ההערכה הייתה אז שאיראן לא תשבור את הכלים. אולי יהיו יותר שיגורים של חיזבאללה לישראל, אולי ניסיון לפיגוע בחו"ל. תחקיר "הניו יורק טיימס" גילה כי היו בצמרת הישראלית כאלה שחשבו שאיראן לא תגיב כלל. ברון: "לפי התפיסה הרגילה שלנו, אויבינו מורתעים ומכירים בעליונותנו הצבאית. לפי התפיסה הזאת, איראן לא רוצה עימות ישיר עם ישראל, בשביל זה יש לה את השלוחים שלה".
וזאת הייתה ההבנה גם לגבי ההחלטה על חיסול מהדווי?
הוא שוקל את מילותיו בקפידה. "אני חושב שכן".
ואז אתה מגיע ביום ראשון ו...?
"וכשאני נכנס לתפקיד, אני מעלה את החשד שמערכת ההבנות שלנו על האויבים שגויה. ערכנו כמה סדנאות לבחינת ההשערה הזאת, בניסיון להבין האם יכול להיות שגם בצפון אנחנו לא מבינים משהו וגם באיראן אנחנו לא מבינים משהו. אז זה לקח כמה ימים, ובסופם גיבשנו את ההערכה שיקרה משהו מאוד דומה למה שאכן קרה. אנחנו מגיעים להבנה שאיראן רוצה להפגין את הכוח שלה, וכעת נוצר ההקשר שבו זה אפשרי".
ברון צדק. בלילה שבין 13 ל-14 באפריל, איראן תקפה בתגובה לחיסול מהדווי. כ-130 טילים בליסטיים, 36 טילי שיוט ומעל ל-180 כטב"מים שוגרו לעבר ישראל. מערכות ההגנה הישראליות, בצירוף קואליציה בינלאומית, היו מוכנות, ויירטו את רוב האיום. זו הייתה הפעם הראשונה שאיראן תקפה בגלוי ומשטחה את ישראל. אבל לא האחרונה.
הוא בן 61, אב לשניים, נשוי לשופטת איריס רבינוביץ-ברון, בתו של ההיסטוריון והדיפלומט הישראלי איתמר רבינוביץ. החוויה המודיעינית המעצבת הראשונה שלו הייתה ביוני 1982, ימיה הראשונים של מה שיהפוך למלחמת לבנון הראשונה. ברון היה אז חייל צעיר בלהק מודיעין של חיל האוויר, ולקח חלק במבצע ערצב 19, לחיסול טילי הקרקע-אוויר הסוריים בבקעת הלבנון. "כולם סביבי היו אנשים שחוו את הכישלון הגדול של חיל האוויר באוקטובר 1973, ועל רקע זה התחלנו לפתח את כל מה שאנחנו יודעים היום על ייצור מטרות, איך מאתרים מטרות ניידות, ואחר כך מסתתרות ואחר כך נעלמות".
מבצע ערצב 19, שכלל גם קרב אווירי גדול מול מיגים סוריים, נלמד עד היום באקדמיות צבאיות כדוגמה לתקיפה מוצלחת של מערך טילים. המודיעין הצבאי הישראלי, שעדיין לא התאושש ממחדל יום כיפור, זקף את גוו. מאז היה ברון שותף להפיכתה של קהילת המודיעין הישראלית ל"טובה ביקום", כהגדרתו, בפיצוח סודות ובתכנון מבצעים מורכבים. אבל באותו זמן ברון גם ראה איך אמ"ן זונח את לקחי ועדת אגרנט שחקרה את מחדל יום כיפור, ומפתח תרבות של יעילות ותחכום, מבלי להשאיר מקום להטלת ספק והכרה באי-הוודאות הטמונה במציאות.
ברון טיפס במעלה הדרגות, עד שב-2011 מונה לעמוד בראש חטיבת המחקר באמ"ן. זו החטיבה שאחראית על עיבוד שלל מקורות המידע לכדי הערכת המודיעין הלאומית של ישראל, ובראשה ההערכה החשובה מכל: האם ומתי תפרוץ מלחמה. ברון מילא את התפקיד המורכב והרגיש הזה עד 2015, כולל בזמן מבצע צוק איתן, ואז פרש מהצבא. הוא כיהן כסגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי עד 2021, ובשנים האחרונות הוא חוקר ומלמד את תחום המודיעין והביטחון הלאומי באקדמיה, ועוסק רבות בחקר תופעת ההפתעה.
6 צפייה בגלריה
תא"ל (מיל') איתי ברון. "אני מבין שזה כישלון נורא, ושאנחנו בהפתעה שידברו עליה עוד 50 שנה ויותר"
(צילום: גבריאל בהרליה)
זו הסיבה שכבר בתחילת 7 באוקטובר ברון הבין שמדובר בהפתעה מסדר גודל אחר, "משהו בסדר גודל של יום הכיפורים ופרל הארבור, אחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה. אני מבין שזה כישלון נורא, ושאנחנו בהפתעה שידברו עליה עוד 50 שנה ויותר". אז הוא נסע לקריה, והתייצב למה שיהפוך לשירות מילואים ארוך.
ובבוקר 8 באוקטובר, כשאתה מגיע, איך נראים האנשים בחדרי המחקר?
"באיזשהו חיבור שבין מבוכה לבין אי-הבנה של מה שקרה. הם במצב מאוד מסובך, כי הם צריכים להמשיך לעבוד ולתפקד, אז הם עובדים כמו שהם רגילים, למרות שהם הופתעו בצורה מוחלטת".
כמי שחוקר הפתעות מודיעיניות, ההלם הזה היה טבעי בעיניו. "הפתעה", הוא מסביר, "היא פער בין המציאות כפי שראינו אותה, לבין המציאות כפי שהיא הסתברה בפועל. והפתעה כזו (כמו 7 באוקטובר) מעוררת בנו תגובה רגשית מיוחדת, שיכולה להוציא אותנו משיווי משקל. בתחום הביטחון הלאומי הפתעות פוגשות את הקטסטרופות הגדולות ביותר".
ברון נשאב מהר מאוד לתוך העבודה השוטפת, אבל במקביל החל לנסות לחקור עוד משהו: איך לעזאזל זה קרה – שוב – לאמ"ן. איך שוב קרה שתפיסת המציאות המודיעינית של ישראל התנפצה על קרקע המציאות של 7 באוקטובר. בחודשים שחלפו, הוא הגיע לכמה מסקנות לגבי השאלה הזו. לא בטוח שכולם באמ"ן ישמחו לשמוע את מה שאומר כאן רח"ט מחקר לשעבר, בראיון ראשון מאז פרוץ המלחמה, אבל אלו דברים שצריכים להדהד. ולא רק במערכת הצבאית.
"בצמרת המדינית, הביטחונית ובקרב המודיעין הייתה מערכת של תפיסות על המציאות של עזה. אלא שבמקביל, האויבים שלנו עוברים שינויים דרמטיים בתפיסת הניצחון שלהם"
המסקנה הראשונה שאליה הגיע ברון, היא ששורש החטא הלא-כל-כך-קדום נעוץ במבצע שומר החומות ב-2021. כן, המבצע שהוצג על ידי הנהגת ישראל – ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי – כהצלחה מסחררת, נתפס אחרת לגמרי בצד השני.
ברון: "בצמרת המדינית, הביטחונית ובקרב המודיעין הייתה מערכת של תפיסות על המציאות של עזה. היא כללה את המרכיבים הבאים: אחת, שאפשר לבדל, להכיל ולנהל את הבעיה של עזה. שתיים, שיש לנו עליונות צבאית על חמאס וחמאס מכיר בעליונות הזאת. שלוש, שחמאס מורתע ודבק בהסדרה. ארבע, שתרחיש הייחוס (האירוע שלקראתו צה"ל אמור להתכונן – ג"א) כולל ירי רקטות ופשיטה מצומצמת, בסדר גודל של פיגוע רחב היקף. חמש, שאם זה יקרה, אז יש לנו מכשול שיעזור מאוד לעצור את זה. ושש, שבכל מקרה יש לנו כלים מודיעיניים שייתנו התרעה.
"אלא שבמקביל, האויבים שלנו עוברים שינויים דרמטיים בתפיסת הניצחון שלהם. בראיון שנתן באוגוסט 2022 אמר פואד שוכר, בכיר חיזבאללה שחוסל בינתיים, שהמשימה שקיבל עליו הארגון אחרי מלחמת לבנון השנייה היא 'בניית יכולת איכותית שתוכל להשמיד את הצבא הישראלי'. ואכן, חיזבאללה מצטייד בהמשך בטילים מדויקים, ומכוון את כוחו להנחתת מהלומה על ישראל, כזו שתערער את עליונותה הצבאית".
6 צפייה בגלריה
מבצע שומר החומות. כבר אז יש סימנים של איחוד ציר ההתנגדות להתרחשות רב-זירתית
(צילום: AP)
אז למה נקודת המפנה מבחינתך היא בשומר החומות?
"כי בשומר החומות כבר יש סימנים של איחוד ציר ההתנגדות להתרחשות רב-זירתית: חמאס והג'יהאד האיסלאמי פועלים מהרצועה ומיו"ש, ניצתות מהומות בערים המעורבות בישראל, ויש ירי רקטות מלבנון, מסוריה ומהמיליציות השיעיות בעיראק. זה הכל מדגמי וראשוני, אבל זה מאותת לחמאס שיש מתאר אסטרטגי של מהלך רב-זירתי רחב".
מה איראן ושאר חברות ציר הרשע למדות מכך?
"ציר ההתנגדות בהובלת איראן מפַתח תחושה של מסוגלות: שבהינתן התנאים הנכונים ובשילוב כוחות, ניתן לתת מכה ניצחת על ישראל. בכיר חמאס סאלח אל-עארורי (שחוסל בדאחייה בינואר השנה – ג"א) אומר זאת מפורשות, בראיון באוגוסט 2023: 'מלחמה כוללת הפכה לבלתי נמנעת. ציר ההתנגדות, הפלסטינים – כולנו רוצים בה. אנחנו דנים בכך מאחורי דלתיים סגורות, אנחנו משוכנעים שאם נגיע לעימות רחב, אנחנו נביס אותם'".
כלומר בישראל רואים בתוצאות מבצע שומר החומות ניצחון שלנו והרתעה שלהם, ואילו ציר ההתנגדות, ובמיוחד חמאס, רואה דבר אחר לחלוטין.
"נכון. אחרי שומר החומות, חמאס מבין שאם כל הציר מדבר על זה שעוד רגע נגיע ליכולת להביס את ישראל - אז אולי הרעיונות מתחברים. בראייתם, הם יצאו משומר החומות עם הישגים לא מבוטלים: הם בסך הכל לא נפגעו משמעותית, ירו למרכז הארץ והצליחו לשתק אותו לפרקי זמן".
אם הם מדברים על זה ובונים תוכניות, למה המודיעין הישראלי לא מזהה את מה שאתה מתאר?
"כי הגישה הדומיננטית במודיעין הישראלי, שנותרה פחות או יותר אותו דבר מאז יום כיפור, אומרת שלימוד מאוד קפדני של האויב, של תרבותו ושפתו, ובייחוד של מנהיגי האויב, יחשוף את דפוסי הפעולה שלו. אבל הגישה הזו מודעת לכך שיש מרכיבי אי-ודאות, ולכן מנסה כל הזמן לתקֵּף את המידע שהיא חשפה. הגישה הזאת פוגשת את היכולות הטכנולוגיות שלנו בתחום הסייבר, שיוצרות אשליה שהמידע האיכותי שאנחנו מביאים מליבת הצד השני יסגור את הפערים. הגישה הזאת בדרך כלל צודקת, אבל גם אם הכל התנהל במציאות כמו שחשבנו, זה לא אומר שהבנו את המציאות".
אתה אומר שמגיע מידע "מליבת הצד השני" אבל שהמידע הזה דווקא מחזק את התפיסות השגויות שלנו? איך זה קורה?
"אחרי שומר החומות היו שני סבבי לחימה בעזה – עלות השחר ומגן וחץ – שבהם תקפנו את הג'יהאד האיסלאמי. ההנחה המוקדמת שלנו הייתה שחמאס מורתע ודבק בהסדרה. והנה תקפנו בעזה, עשינו את המבצעים - וחמאס אכן נמנע מלהשתתף. אז לכאורה הבנו את המציאות, אבל בעצם הסתבר שהמציאות הייתה אחרת: שחמאס לא מורתע, אלא צובר את הכוח למתקפה הגדולה".
בחמאס אכן התכוננו למתקפה הגדולה, והמידע על כך הגיע גם לידי המודיעין. הוא פשוט לא הסתדר עם התפיסה של הצמרת בישראל. המידע הזה כלל את תוכנית התקיפה הכמעט מלאה של חמאס, שכמה גרסאות שלה יורטו על ידי המודיעין הישראלי. הגרסה האחרונה, שהייתה בידי ישראל חודשים לפני 7 באוקטובר, תיארה בפירוט מצמית את המתקפה של השבת השחורה. אבל התוכנית הזו זכתה באמ"ן לשני דברים: הראשון היה שם הקוד "חומת יריחו"; השני היה התעלמות כמעט מוחלטת.
לו אתה היית יושב בכיסא רח"ט המודיעין והיו מניחים על שולחנך את תוכנית "חומת יריחו", מה היית עושה?
"אני לא יודע, אבל אני מקווה מאוד שהייתי מבין שיש פה איתות מהמציאות שמערכת התפיסות שלנו היא לא נכונה. אני בא מאסכולה שאומרת שתפקיד המודיעין הוא לא לחזות את העתיד, אלא לעזור למקבלי ההחלטות לחשוב עליו. זו גישה שבמרכזה עומדת הכרה עמוקה באפשרות ההפתעה, והיא מחבקת את אי-הוודאות. לכן היא מניחה במרכז את הספק, וכל מה שהיא יכולה לעשות זה להעלות השערות ולנסות לבחון אותן למול המידע והמציאות. הכלי הפרקטי של הגישה הזאת, זה מה שאני קורא לו 'אפשרויות מתחרות'".
"אם יש לך רק תפיסה אחת, אז יהיה לך המון מידע שיאמת את זה. אם אתה מאלץ את עצמך שיהיו על הלוח עוד אפשרויות, אז יכול להיות שפתאום זה נותן פשר למידע, לאיתותים"
כלומר, אתה מציע מספר הסברים לאותו מידע, אבל נותן עדיפות לאפשרות בסבירות הגבוהה ביותר.
"נכון. אם יש לך רק תפיסה אחת שאומרת 'חמאס מורתע ודבק בהסדרה', אז יהיה לך המון מידע שיאמת את זה. כי באמת למידע יש טבע הפכפך ומעצבן, שהוא תומך בכמה אפשרויות, אז ברור שאתה תקלוט מידע שמתקֵּף את התפיסה שלך. הנה, חמאס לא השתתף בסבבים של הג'יהאד האיסלאמי, הוא אומר שההסדרה חשובה לו, הוא לא עשה שום דבר מאז שומר החומות. אז הוא מורתע. אבל בואו נביא עוד אפשרויות. אם לא יהיו עוד אפשרויות, אז כשיגיע מידע כמו 'חומת יריחו', ניתן לו הסבר לפי התפיסה שחמאס מורתע. אז כנראה נחשוב שהתוכנית הזאת היא מסמך תכנון, משהו ארוך טווח ולא רלוונטי".
ואם אתה מניח שיש עוד אפשרויות?
"אם אתה מאלץ את עצמך שיהיו על הלוח עוד אפשרויות, אז יכול להיות שפתאום זה נותן פשר למידע, לאיתותים. נניח שאתה לא מרגיש טוב ואתה מודד חום, ויש לך 38.9. אם הלכת עם הנחת יסוד אחת שיש לך קורונה, אז אימַּתָּ את ההנחה הזאת, כי באמת בקורונה אחד המאפיינים זה חום גבוה. אבל אם הלכת עם שתי הנחות, שפעת וקורונה, אז אתה מבין שבעצם לא קיבלת שום מידע חדש על המציאות. עכשיו אתה צריך לחפש מידע עם ערך אבחוני, משהו שיגיד לך שזה משהו אחד, ולא השני".
העניין הוא שזו גישה שכל הזמן מחפשת את הספק. ואתה עובד במערכת צבאית היררכית, שרוצה שורה תחתונה נחרצת. לא ספקות.
"זאת גישה לא אינטואיטיבית, היא מנוגדת לא רק לצבא אלא לטבע האנושי בכלל, שמחפש ודאות וביטחון. אבל היא הכרחית במערכת מודיעינית, וצריך לכפות אותה מלמעלה. זה יכול לעבוד רק כשכל התרבות הארגונית היא כזאת".
6 צפייה בגלריה
מתקפת חמאס ב־-7 באוקטובר. "אנשי קהילת המודיעין הגיעו ללילה ההוא עם מערכת הבנות לא נכונה. במידה מסוימת, הלילה כבר נחרץ מראש"
(צילום: מהרשתות החברתיות)
אבל הגישה הזו לא נכפתה, והתרבות הארגונית בוודאי לא הייתה בעד הטלת ספקות. בליל 7 באוקטובר, מספר שעות לפני המתקפה, התקבלו במודיעין הישראלי מספר סימנים מתריעים. בין השאר, נקלטו סימים ישראליים שהופעלו על ידי מחבלי חמאס כהכנה למתקפה, וסימנים נוספים. ברון טוען שאם היו עוד אפשרויות חוץ מ"חמאס מורתע", אולי הסימנים הללו היו מחזקים אותן. "הלילה הוא טרגי והוא כישלון מוחלט וחשוב לדון בו, אבל אני רוצה לדבר על פער שגדל לאורך שנים בין מערכת התפיסות שלנו לבין המציאות. הסימנים האלה יכלו להיות איתות מהמציאות שמשהו שגוי בתפיסות שלנו, אבל אל הלילה ההוא אנשי קהילת המודיעין הגיעו עם מערכת הבנות לא נכונה".
ואז?
"ואז זו משימה די שאפתנית בשעות האלה, גם להגיע להבנה שבכלל יכולה להיות מתקפת פתע רחבת היקף שכזאת, וגם להיערך לה. במידה מסוימת, הלילה כבר נחרץ מראש".
עוד מסקנה שאליה הגיע ברון, היא שבציר הרשע השתכנעו שאפשר להשמיד את ישראל. לא להשיג איזה ניצחון קטן, או תמונה של דגל חיזבאללה או חמאס ביישוב כבוש. ניצחון מוחלט - על ישראל.
מה זה בעצם אומר?
"מה שהם רואים זו תפילה משותפת של בכירי הציר ברחבה של אל-אקצא. אני חושב שיש לנו מספיק עדויות להבין שהם דמיינו את כיבושנו ואת תבוסתנו. מה שקרה לא הפתיע אותם, הם באמת הצליחו לראות בדמיונם את התמונות של 7 באוקטובר".
מאיפה בעצם נולדת התפיסה הזו שלהם, שהם יכולים להשמיד אותנו?
"אחרי שומר החומות הם מפתחים את התפיסה שאומרת שכשהם ביחד, הם מאוד חזקים. הם חושבים שאנחנו נתקשה להתמודד איתם במתקפה משולבת, זה יפרק אותנו, והם יהיו מסוגלים לתת לנו מכה ניצחת.
"בנוסף, מגיע גם שינוי דרמטי ביכולות, כשהם הצטיידו בהרבה מאוד רקטות וטילים, שחלקם מדויקים. במלחמה באוקראינה הרוסים הפעילו כטב"מים שאיראן סיפקה להם, והצליחו להמיט חושך על אוקראינה, הם מקבלים מזה השראה. הם גם רואים את עצמם חלק מהכוח העולמי העולה, בהובלת רוסיה וסין. במקביל מתפתחת אצלם תפיסה שארה"ב חלשה, וגם ישראל. כבר שנים שהיא לא באמת מצליחה להכריע אותם, ועל זה נוסף משבר פנימי עמוק שהם מזהים. נסראללה מתייחס לזה בנאום בשנה שעברה, ואומר, כולם מתעסקים פה בדרכונים וברילוקיישן".
"אחרי שומר החומות הם פיתחו תפיסה שאומרת שכשהם יחד הם מאוד חזקים. בנוסף גם מגיע שינוי דרמטי ביכולות - הם הצטיידו בהרבה מאוד רקטות וטילים, שחלקם מדויקים"
אז למה זה לא קרה? למה לא כל הציר הצטרף ב-7 באוקטובר?
"אני חושב שסינוואר פירש את תחושת המסוגלות כמשהו הרבה יותר מיידי, והוא הפתיע אותם. אני לא חושב שהם ידעו על זה. אבל האמת, הם קצת כן הצטרפו. עברנו עכשיו שנה מאוד קשה, בין השאר בשל מה שקורה בצפון. עד עכשיו לא הצלחנו להחזיר את היישובים, מדי פעם החות'ים יורים עלינו טיל, המיליציות בעיראק שולחות כטב"ם".
עד מתי?
"לדעתי התעצב אצלם הרעיון שככה הם יתישו אותנו, שזה ייקח זמן, אבל בסוף הם יגרמו לנו להתפרק. בגלל זה הם גם לא ממהרים להתפשר ולעצור".
אבל אז אנחנו מגיעים לשינוי הכיוון של ישראל - ללחימה ולחיסולים בשבועות האחרונים בצפון.
"ישראל מבינה שהיא חייבת להחזיר את ההרתעה הבסיסית שלה. במשך הרבה שנים חשבנו שאויבינו רואים בקיומנו פה עובדה קיימת, שאי-אפשר לחסל אותה במלחמה. אבל בעצם בשנים האחרונות זה מתערער, הם מתחילים לחשוב שאולי כן אפשר להביס אותנו. במהלך השנה הזאת הישראלים מבינים את זה, ואני חושב שבמידה מסוימת הפעילות בעזה ומה שאנחנו עושים עכשיו בצפון, נועדו לשקם את ההרתעה שלנו".
לא היה אפשר לעשות את מה שעושים עכשיו בצפון כבר ב-11 באוקטובר?
"לא בטוח שאז מישהו אצלנו דמיין שככה ייראה הצפון 11 חודשים אחרי, נטוש, תחת עימות מתמשך. רק בשלב יותר מאוחר התחילו להגיע כל מיני סימנים שהצליחו לערער את ההבנות שלנו".
6 צפייה בגלריה
פגיעה ישירה בקריית שמונה. "לא בטוח שמישהו אצלנו דמיין שככה ייראה הצפון 11 חודשים אחרי"
כלומר, עכשיו הם כבר לא מדמיינים כיבוש ותבוסה מוחצת של ישראל.
"כן, כי בסוף, הישראלים של השנה הזאת שונים מהישראלים של 11 באוקטובר. בנינו מחדש את תחושת המסוגלות שלנו, שיקמנו את היכולות והבנו את האיום הזה. ובאמת, ציר ההתנגדות מבין שזו לא מלחמת ההגעה לאל-אקצא והם עוברים לרעיון אחר".
שהוא?
"שישראל לא תנצח. לא תהיה תבוסה ישראלית כמו שהם דמיינו בתחילה, אבל גם לא ניצחון ישראלי. בראייתם, אנחנו לא נצליח להחזיר את היישובים בצפון אלא אם נגיע להסדר שבסוף חמאס לא חוסל כליל".
אז מה היעד הנוכחי שלהם?
"לדעתי הם פועלים כרגע במערכה מתמשכת כדי שאנחנו לא נצליח לממש את מטרות המלחמה שלנו".
תתאר איך נראה היום שלך כרח"ט מחקר במלחמה.
"הוא מתחיל מאוד מוקדם בבוקר ונגמר מאוד מוקדם בבוקר שלמחרת. באמצע יש מפגשים בחטיבת המחקר, שתכליתם להבין את המציאות של אויבינו, שם אני מנסה ליישם את הגישה שלי. זאת אומרת, אני מנסה לעורר דיונים יצירתיים על השאלה מה יכולים להיות הפערים שלנו (בתפיסה של המציאות). אלו דיונים שצריכים להיות פתוחים, ספקניים. אחר כך יש פגישות אצל הרמטכ"ל שקשורות בתהליך הצבאי, מה עושים, איפה ומתי, כדי לנצח. בסוף יש פגישות עם הדרג המדיני, חלקן עם שר הביטחון, חלקן עם ראש הממשלה וחלקן עם הקבינט, שבתקופתי היה קבינט מלחמה וקבינט מדיני מורחב".
ברון הכיר היטב את החדר המדיני, הוא ביקר בו בקביעות עד לפני תשע שנים, כשהיה רח"ט המחקר בפעם הקודמת. אבל מאז ההרכב האנושי השתנה, והוא חשש מהמפגש עם חלקו. "חששתי שבחדר הזה יהיו אנשים שכל מה שהם יודעים עליי זה מהטוויטר, מאיזה דימוי שנוצר עליי שהוא לגמרי לא אני".
6 צפייה בגלריה
תא"ל (מיל') איתי ברון. "חששתי שבחדר יהיו אנשים שכל מה שהם יודעים עליי זה מהטוויטר, מאיזה דימוי שנוצר עליי שהוא לגמרי לא אני"
(צילום: גבריאל בהרליה)
ברון מדבר על הסערה התקשורתית ההיא, שפרצה עם מינויו לרח"ט מחקר. זה התחיל, כאמור, בציוץ של ינון מגל. מגל לקח ראיון של ברון ל"הארץ" מאפריל 23' שניתנה לו הכותרת "הסכנה הגדולה היא שערוץ 14 ייכנס לתוך דיוני הביטחון הלאומי. זו סכנה עצומה, קיומית". מגל כתב: "בושה שהאיש הזה התמנה עכשיו לראש חטיבת המחקר. נראה שבצה"ל לא למדו כלום. אגב, אם באמ"ן היו מקשיבים קצת יותר לערוץ 14 לפני ה-7.10, יש מצב שלא היו מופתעים כל כך. בושה".
בראיון עצמו התייחס ברון לעניין אחר: הוא דיבר על הסכנה שבה כל אחד בוחר את המידע שמתאים לו ושמחזֵּק את התפיסות שלו. "הסכנה היא שההנהגה תבחר את המומחים שיגידו לה מה שהיא רוצה", אמר בראיון, ונתן את ערוץ 14 כדוגמה למקור מידע כזה. אלא שרשתות חברתיות, ובמיוחד מקום כמו X (טוויטר), הן לא מקום לדקויות ומורכבויות, והציוץ של מגל גרר אחריו תגובות קשות כנגד ברון וכנגד הצבא. מדגם מייצג: "נמאס מההשחתה הפוליטית בצה"ל", "התאבדות מוחלטת", "אספסוף של עליונות לבנה", "צבא שיש לו מדינה". יש עוד.
ברון: "איכשהו מצאתי את עצמי במרכזו של מאבק פוליטי רחב יותר, שקשר במינויים בצבא. אבל בעיניי אני לא דמות פוליטית, וגם לא הפכתי לכזו אחרי שפשטתי את המדים".
בחדר סביבך יושבים פוליטיקאים שהביעו לאורך כל השנה חוסר אמון במערכת הצבאית, חלק בכלל מהדהדים קונספירציות על "בגידה", ואתה מתוקף תפקידך צריך להגיד דברים שאולי הם לא יאהבו לשמוע. אפשר לקיים דיון מקצועי באווירה כזאת?
"קשה. בסוף אמון בין הדרגים הוא תנאי לבירור המציאות והבנתה. היחסים בין המודיעין למקבלי ההחלטות הם לא יחסים של ספק ולקוח, זה בעצם איזשהו דיאלוג. אני מאוד חששתי שהדימוי שנוצר לי בעל כורחי ישפיע על האנשים בחדר שלא מכירים אותי מהעבר. ועם זאת, צריך לעשות הבחנה בין קבינט המלחמה, שבסך הכל התנהל בדפוסים מוכרים, לבין הקבינט המדיני, שהיה יותר קשה".
בפעם הקודמת שישבת על כסא רח"ט מחקר, ישראל ניהלה את מבצע צוק איתן, שעד אז היה הגדול בעוצמתו ובהיקפו ברצועת עזה. לפי ההצהרות של הדרג הצבאי והפוליטי באותה עת, אחד ההישגים העיקריים של המבצע היה השמדת המנהרות ההתקפיות של חמאס. איך ייתכן שמאז נחפר מתחת לאף שלנו מערך תת-קרקעי עצום ומשוכלל כזה ברצועה?
"אני לא חושב שזה קרה מתחת לאף שלנו, אבל קשה להביא מודיעין על מנהרות. בעיניי הדבר המעניין שקרה הוא כשסגרנו להם את המנהרות ההתקפיות. זה נתן להם אור ירוק יצירתי לסוג אחר של מתקפה, הרבה יותר רחבה. במקום צוואר הבקבוק של המנהרות, אפשר לשלוח אלפי פעילים שיפשטו על האוגדה הרבה יותר מהר".
"אני לא חושב שהמנהרות קו מתחת לאף שלנו, אבל קשה להביא עליהן מודיעין. בעיניי, הדבר המעניין שקרה הוא שכשסגרנו להם את המנהרות ההתקפיות זה נתן אור ירוק יצירתי לסוג אחר של מתקפה, הרבה יותר רחבה"
במלחמה הנוכחית הציבה ישראל יעד שאפתני בהרבה, מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות. זה משהו שהוא בר-השגה להבנתך?
"בטווח הארוך, לדעתי כן. השגנו הישג מאוד משמעותי מול היכולות הצבאיות, הארגון כן עשה הסבה לאזורים של טרור וגרילה, ובתהליך שעוד ייקח זמן, אפשר להגיע גם למה ששאלת עליו. אנחנו עוד לא שם, אבל עקרונית זה אפשרי. אבל אני כבר לא בתפקיד ואני באמת לא יודע לדבר על זה בעיתוי הזה".
בוא נדבר על החזית הצפונית, שם ישראל מגלה בשבועות האחרונים הרבה יותר יוזמה, ששיאה בחיסול נסראללה. האם אנחנו בפתחה של מלחמה אזורית כוללת?
"זאת שאלה קצרה שמצריכה תשובה ארוכה. במודיעין אנחנו עושים הבחנה בין סודות, חידות ותעלומות. סוד זה משהו שקיים במציאות. איפה נמצא נסראללה, למשל, זה סוד. כמה רקטות יש לחיזבאללה, זה סוד. בסוד המידע אמור לכאורה לתת תשובה. אם נצליח להביא את המידע, הוא ייתן לנו תשובה.
"מה יקרה בלבנון אחרי מותו של נסראללה, זו סוג של תעלומה. אין שום כספת שבה יש את המידע שאומר מה התשובה לשאלה הזאת, ופה נדרשת פעולה עמוקה של הבנה. באמצע, בין הסודות לתעלומות, יש את החידות. אלו הן שאלות שבהן למידע יש ערך. למשל, איך תגיב איראן למקרה של הפצצת מתקני גרעין? יכול להיות שיש לנו את התוכנית המפורטת, נניח שעשו דיון והגדירו בדיוק מה לעשות, והדבר הזה נמצא בכספת או במחשב, ויש לנו אותו. אבל זה לא אומר שזה מה שיהיה.
"קהילת המודיעין הישראלית היא הטובה ביקום בפענוח סודות, אבל קצינת המודיעין שישבה בבור ונתנה את הפקודה לחיסול נסראללה צריכה גם לתת את אישורה הסופי לתקיפה, היא גם צריכה להבין מה חיזבאללה רוצה - וגם להעריך מה תהיה התגובה.
"ועכשיו, לשאלתך. במידה רבה, אנחנו כבר במלחמה אזורית, שמתנהלת מזה זמן על אש קטנה, יחסית, שנובעת מתחושת המסוגלות של ציר ההתנגדות ומתוך מטרה להחליש את ישראל, אבל מבלי להידרדר למלחמה כוללת שתפגע באינטרסים שלו. שינוי הגישה הישראלית בשבועות האחרונים, לעבר יוזמה והתקפה, עירער את התפיסות של הציר ביחס לכוחו במרחב, והעלה אצלו את החשש שההצלחות של ישראל יובילו אותה לנסות ולעצב את המזרח התיכון".
"במידה רבה, אנחנו כבר במלחמה אזורית שמתנהלת מזה זמן על אש קטנה יחסית, שנובעת מתוך מטרה להחליש את ישראל אבל מבלי להידרדר למלחמה כוללת"
לכן איראן תקפה שוב?
"מתקפת הטילים של איראן בשבוע שעבר, כמו זו שהייתה באפריל, נועדה להחזיר את ישראל ל'ממדיה הנכונים', מבחינתם, לאפשר את המשך האסטרטגיה שלהם וגם לאותת לישראל שכדאי לה להיזהר מפנטזיות לעיצוב המרחב. לדעתי איראן מעדיפה להימנע ממלחמה אזורית כוללת, שתוביל לפגיעות נרחבות בשטחה ולמעורבות אמריקאית נגדה. אבל חילופי המהלומות הללו בהחלט יכולות לייצר דינמיקת הסלמה שתוביל את האזור לשם".
אתה יכול להעריך איך המלחמה הזאת תסתיים?
"לא, אני לא יודע, אבל היא צריכה להסתיים בזה שאויבינו יירדו מתחושת המסוגלות הזאת שלהם. אני חושב שעד השבועות האחרונים לא הצלחנו לערער אותה. ובאותו זמן צריך לעשות כל מאמץ כדי לשחרר את החטופים, המטרה של החזרתם היא חשובה באופן שאי-אפשר לתאר אותו. יש פה מתח בין הדברים, אבל זה המצב".
אנחנו בערב יום כיפור, 51 שנה אחרי המחדל הקודם. יכול להיות שלא למדנו כלום?
"בשני המקרים התגלתה מערכת התפיסות המדינית, הצבאית והמודיעינית שלנו לגבי אויבינו כלא נכונה. עכשיו, מדובר באויבים שונים, בתקופות שונות ובאנשים שונים, ובסוף ההפתעה כיום הייתה גדולה אפילו יותר. לכן אני חושב שמה שדומה, למרבית הצער, זו השיטה. שם לא הייתה ספקנות, ופה לא הייתה ספקנות".
אנשים כמוך, שגדלו בצל מלחמת יום כיפור והגיעו לתפקידי מפתח בצמרת המודיעינית, תמיד דיברו על לקחי המחדל ההוא.
"כולם אנשים מצוינים וטובים, שבאים מוקדם בבוקר בשביל להבין את המציאות, ואלה אותם אנשים שהביאו להישגי השבועות האחרונים. זו אותה קהילה שעושה את כל זה, וגם זו שלא נתנה התרעה למתקפת הפתע של 7 באוקטובר. ועדת אגרנט עשתה טוב כשדיברה על קונספציה: אנחנו חייבים להבין שבעצם אנחנו מתבוננים במציאות דרך משקפיים - וצריך כל הזמן לבחון את המשקפיים האלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.10.24
