ביום השנה לטבח העלה ראש הממשלה בנימין נתניהו בקשה בפני הנוכחים בישיבת הממשלה המיוחדת: לשנות את שם המערכה שבה מצויה ישראל זה 368 ימים ל"מלחמת התקומה".
מה יש לומר. ראוי. באמת שהגיע הזמן להחליף את "חרבות ברזל" המשונה, שם שהוא ככל הנראה תוצאת ניסוי כושל במודל בינה מלאכותית של 8200, שלמישהו היה מאוד דחוף להכריז עליו בבהילות כבר בשעותיו הראשונות של הבוקר הנורא ההוא, כשהצבא עוד כיוון את הווייז לבארי. ובכל זאת, משהו מגרד. איכשהו, ואולי זו סתם השלכה קלאסית, מתגנבת התחושה שלא עוצמתה הגולמית של המילה "תקומה", ואף לא האיכות המצלולית שלה, מנחים את מי שנחוש להעניק למלחמה שם חדש.
מלחמות ישראל הגדולות מקבלות את שמן בדיעבד. לא משנה כמה ועדות מכובדות לקביעת שמות רשמיים של פרופסור, רב ושופטת בדימוס ימונו – בסוף המציאות, ובעיקר הדרך שבה היא נחקקת בתודעה הציבורית, היא שקובעת. כך בששת הימים, כך ביום הכיפורים. הלב יוצא ל"מבצע שלום הגליל" המכובס, שהמציאות הנציחה כמלחמת לבנון. השם המקורי של לבנון השנייה, "מבצע שינוי כיוון", שמור בשעשועוני ידע כללי לשאלת המיליון.
ככה זה: שם המלחמה הוא הסיפור שלה, מתומצת לתרכיז בן שתיים או שלוש מילים. זה לא תמיד סיפור יפה, ולא תמיד סיפור מחמיא. הרבה פעמים זה סיפור כואב, אפור, מדמם, עם מטען טראומטי כבד. לא נעים? אין מה לעשות. זה הסיפור.
שם המלחמה הוא הסיפור שלה, מתומצת לתרכיז בן שתיים או שלוש מילים. זה לא תמיד סיפור יפה, ולא תמיד סיפור מחמיא. הרבה פעמים זה סיפור כואב, אפור, מדמם, עם מטען טראומטי כבד. לא נעים? אין מה לעשות. זה הסיפור
והנה הסיפור שממשלת ישראל רוצה לספר לנו כעת: לא מחדל של שנים, לא הפקרה פושעת, לא חטופים נמקים בשבי, לא דם שנשפך ונשפך ונשפך. כל אלה — אם אכן יאומתו השמועות על קיומם — הם תוצאותיה הכואבות אך הכרחיות של התקומה.
והנה הבעיה: זה לא שהשנה האחרונה לא נשאה עימה אלמנטים של גבורה אנושית ותושייה מעוררת השתאות. היא כן, והרבה מהם, ובכל שכבות החברה. אבל השם החדש לא נועד להנציח את אלה. הוא נועד לטשטש. הוא נועד למחוק. הוא נועד לקבע בתודעה את הרעיון שאין אחריות, אין אשמה, אין על מי לכעוס, אין מה לתחקר. כל מה שהיה, אם היה, הוא נזק משני. מי שהוביל את ישראל אל המלחמה הזאת הוא נושא בשורת התקומה, ומי שיוצאים נגדו — או מעיזים לשאול שאלות, או לזעוק זעקה, או לכאוב כאב — הם בכלל לא נגדו. הם נגד התקומה.
יולי סקרוהנה המציאות: במלחמה הזו יש גבורה, ויש ניצחונות, ויש מפלות, ויש זוועות, ויש המון אסונות פרטיים וציבוריים, ויש שאלות קשות, מחרידות, שנותרו ללא תשובה, ויש 101 אנשים שאפשר גם היום להציל אם יש מי שרוצה בכך. לא סתם אמרו אתמול במטה המשפחות: "אין ולא תהיה תקומה ללא החזרת כל החטופים".
מלחמות ישראל הגדולות מקבלות את שמן בדיעבד. יש שם אחד שמכיל בתוכו את סיפור המלחמה הזאת. שלוש מילים שמציפות בפשטות מזוככת את כל היבטיו של האירוע המורכב הזה שאנחנו חיים. השם האמיתי של המלחמה הזאת: מלחמת 7 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.10.24
