הקריאה הציבורית לחשבון נפש ולקיחת אחריות בעקבות טבח 7 באוקטובר דילגה על פי רוב מעל שר הביטחון יואב גלנט. בתקרית מהדהדת אחת הוא אמנם תועד, המום, סופג קיתונות רותחין מראומה קדם מניר עוז שאיבדה שישה מבני משפחתה במתקפת חמאס, ועדיין - אין מקום להשוואה בין שברי הביקורת שהוטחו בו מדי פעם על חלקו במחדל, לבין הדרישה הפומבית והעקבית מראש הממשלה בנימין נתניהו ומבכירי צה"ל ושב"כ להשפיל מבט, להודות בכשליהם וללכת חפויי ראש הביתה. אולי כי גלנט ניסה להזהיר ונענה בהתעלמות, ואולי כי לא כיהן מספיק זמן בתפקידי מפתח ועל כן לא דבקה בו "הקונספציה". כך או כך הוא נשאר, יחסית, טפלון.
- ומה היו המילים המועדפות על נתניהו? - לחצו כאן
לציון שנה למלחמת חרבות ברזל בדקו ynet ו"ידיעות אחרונות" 431 התבטאויות של גלנט מאז 7 באוקטובר עד 24 בספטמבר. מדובר בהצהרות ונאומים שלו בעברית בכנסת, באירועים ממלכתיים ובמסיבות עיתונאים, בהודעות שלו לתקשורת שפירסמה דוברות משרד הביטחון ובציוצים וסרטונים שהעלה לרשתות החברתיות. ניתוח שלהם מאפשר להבין את השפה ואת הדרך שבאמצעותן ניסה להעביר את מסריו או להקטין נושאים ותחומים שלא חפץ בהדגשתם.
הצהרותיו של גלנט רצופות עמדות לעומתיות במספר תחומים עיקריים, שבהם הוא מיצב עצמו כאופוזיציה בתוך הקואליציה, הממשלה והקבינט. אחד הנושאים הללו הוא סוגיית אחריות הדרג המדיני למחדל, שבה נוקט גלנט קו עקבי (למעט החודשים המוקדמים של המלחמה) של קריאה לחקירה ונטילת אחריות. על רקע התנגדותו המובהקת של נתניהו לוועדת חקירה ממלכתית, קשה לפרש את דבריו של שר הביטחון בדרך אחרת מאשר חתירה לעימות חזיתי עם ראש הממשלה.
וזה לא היה הנושא היחיד שבו התבטא בחופשיות ולאוזני כל באופן שיכול להיתפס כאצבע בעין של נתניהו בפרט ושל הקואליציה בכלל. גם בסוגיית החטופים היה גלנט בתפקיד השר הלעומתי: אמנם במשך חודשים דיקלם בהצהרותיו את המנטרה שלפיה רק לחץ צבאי יביא לשחרור חטופים, אבל ככל שהתארכה המלחמה, הוא הפך לסמן היוני שדחף פומבית לעסקה בניגוד לשותפיו בקואליציה. למשל: "נפתח בפנינו חלון הזדמנויות מוגבל לממש את חובתנו הערכית והמוסרית להשבת חטופים... על הסיכונים שעלולים להיווצר צה"ל וכוחות הביטחון יודעים לגבור"; "בשלו התנאים לעסקה להשבת חטופים"; "אנחנו נמצאים בצומת דרכים אסטרטגי ואנחנו צריכים לנצל את המשא ומתן להביא לשחרור חטופים".
נושא נוסף השנוי במחלוקת הוא גיוס החרדים - יותר ממחדל 7 באוקטובר ומהמשבר הכלכלי, חוק הגיוס הוא האיום המהותי ביותר על שלמות הקואליציה של נתניהו. ההתבטאויות הרבות של שר הביטחון בנושא מבהירות מדוע לפי הדיווחים תמכו המפלגות החרדיות בהחלפתו. כך למשל אמר כי "ללא קיום פיזי אין קיום רוחני. האתגרים הביטחוניים הניצבים לפנינו מוכיחים - כולם חייבים לשאת בנטל" ו"במציאות שאנחנו נמצאים בה, כשאיבדנו למעלה מחטיבה, אי-אפשר לפטור אוכלוסיות שלמות משירות".
גלנט גם התייצב להגנה על ראשי מערכת הביטחון, בניגוד לתחביב של חברי הקואליציה לתקוף את הרמטכ"ל וראש שב"כ בתקשורת ובישיבות קבינט. למשל: "אמשיך לגבות את צה"ל והרמטכ"ל מול פוליטיקאים חסרי אחריות המנסים ליצור הון פוליטי על גבם של המפקדים הנושאים בעול המלחמה"; "אני פונה לכל אנשי הציבור לחדול משימוש חסר אחריות בצה"ל ובמפקדיו להשגת רווח פוליטי"; "אני פונה לאנשי הציבור: אם בשל קמפיין פוליטי אתם זקוקים לתקוף מישהו, תקפו אותי - א את קציני צה"ל".
הטרור והטרול
מלא ביטחון לגבי חיסול חמאס, אבל מקפיד על תוספת קטנה
לאורך כל השנה ניסה הציבור הישראלי להבין כיצד חרף לחץ צבאי כה מסיבי שגבה את חייהם של עשרות אלפי פלסטינים והחריב שכונות שלמות ברצועה, חמאס נשאר על הרגליים. גלנט תמיד היה שם כדי להרגיע. הנה מדגם מייצג: "הארגון מתפרק מבפנים", "חמאס הוא ארגון בפירוק", "חמאס איבד שליטה", "אין להם מאיפה להתחמש, אין להם מאיפה להצטייד, אין להם דרך להביא תגבורות, אין להם דרך לטפל בנפגעים", "בכל יום שעובר, עיר הטרור שבנה סינוואר בדרום רצועת עזה הולכת וקורסת אל תוך המנהרות שחפרה לעצמה", "תחנת חמאס-עזה אינה עונה" ו"יש מכרז של מי ינהל את עזה".
בנוסף, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שהוא מנהל מול חמאס, ואולי סתם לשם ההטרלה, הרבה גלנט להצהיר על כמויות השלל והמודיעין שמביא צה"ל מהרצועה, ועל המידע יקר הערך שישראל מפיקה מהמוני המחבלים שלכאורה נכנעו: "יש 200 מחבלים שנכנעו בבית החולים נאסר, עשרות בבית חולים אמל... אנשים שהיו עם אר-פי-ג'י, אמצעי לחימה ורובים, הגיעו לרגע האמת - ולא נלחמו" (18 בפברואר); "ישנן כמויות מידע אדירות שהבאנו... מחשבים, הארד-דיסקים, סרוורים ודברים אחרים" (29 בפברואר); "בשבוע-שבועיים האחרונים יש מאות מחבלים שנפלו בשבי... המחבלים עצמם מעידים שהם לא יכולים לשאת יותר בעומס הזה" (31 במארס).
בשני נושאים הוא גילה זהירות יחסית בדבריו. בניגוד לנתניהו, ש"חיסול חמאס" הוא צירוף שגור בהתייחסויותיו למטרות המלחמה, גלנט מנסה להקפיד ולהוסיף "...כמסגרת צבאית ושלטונית", רמז להבנה שהארגון לא ייעלם לחלוטין. בנוסף, כמו נתניהו, גם גלנט השתמש בתחילת המלחמה בהשוואה בין חמאס לדאעש (7 פעמים, באחרונה הגדיל וקרא לו ISIS), וכמו נתניהו גם הוא הפסיק לחלוטין אחרי כמה שבועות, באופן המעלה חשד שהם היו מתואמים ושיש סיבה לכך.
ועדת חקירה, עכשיו
במקביל לעימות הפומבי עם נתניהו, גלנט קורא לחקור את ראשי המערכת
לסוגיית אחריות הדרג המדיני למחדל החל גלנט להתייחס ברצינות רק בחודשים האחרונים - במקרה או שלא במקביל להעמקת הקרע בינו לבין נתניהו, שהסתיים זמנית בניסיון מגושם וכושל להחליפו. לאורך רוב חודשיה הראשונים של המלחמה, ההתבטאויות שלו התמקדו רובן ככולן בהתקדמות צה"ל ובהצלחותיו. מעבר לאמירות כלליות על המכה שספגה ישראל ב-7 באוקטובר, קשה היה לזהות התייחסות לחלקו באסון.
הפעם הראשונה שבה רמז לעול שהוא נושא על כתפיו הייתה במסיבת עיתונאים ב-16 בדצמבר, למחרת התקרית שבה הרגו חיילי צה"ל בשג'אעיה את החטופים אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים: "כשר הביטחון אני נושא באחריות לכל מה שקורה במערכת הביטחון... גם להישגים וגם למחירים וגם לטעויות הקשות".
המהפך התרחש בתחילת הקיץ. ב-18 ביוני הוא פירסם הודעה לתקשורת ובה רמיזה עבה לנתניהו: "על כולנו, כוחות הביטחון והדרג המדיני, מוטלת האחריות לקיים תחקיר עמוק ונוקב ולהבין כיצד התאפשרה מציאות שבה לאורך עשור נבנו יכולות האויב בהגנה ובהתקפה שהביאו עד לכישלון המודיעיני והמבצעי ששיאו ב-7 באוקטובר".
בטקס סיום קורס קצינים ב-11 ביולי הוא כבר היה נחרץ יותר, ואמר דברים שכוונו ישירות לראש הממשלה שנכח באירוע: "אנו נדרשים לתחקיר ברמה הלאומית... לתחקיר ברמה הלאומית יש שם - ועדת חקירה ממלכתית. ועדת החקירה הזו צריכה להיות אובייקטיבית... היא צריכה לבדוק אותי, שר הביטחון, היא צריכה לבדוק את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל וראש השב"כ".
חמישה ימים לאחר מכן, בטקס לזכר חללי צוק איתן, הוא הוסיף: "עלינו לתחקר בדרג המבצע ובדרג המחליט את התנאים שהובילו לבניין כוחו של חמאס בעשור בין מלחמת צוק איתן ובין מלחמת חרבות ברזל ואת השגיאות שנעשו בהערכת האויב ובהתרעה על כוונותיו".
גבירתי! אני גם מצחיק
גלנט השתחרר מזמן מהמדים, אבל לא מהסגנון הצה"לי
35 שנים במדים הטביעו בגלנט את הדיקציה הצבאית ואת הטון המאצ'ואיסטי שפירנסו היטב את כותבי "ארץ נהדרת". הנאומים וההצהרות שלו מאיימים לעיתים לקרוס תחת הפתוס. הרוב המכריע של הטקסטים שלו בשנה האחרונה היה מורכב מדיווחים נעדרי חידוש משמעותי על ההתקדמות בעזה בתוספת איומים גנריים כלפי חמאס וחיזבאללה. רובם היו משובצים בהטיות שונות של המילים "עוצמה", "נחישות", "קטלני", "מרשים", "יוזמה", "התקפיות", "התמדה", "אומץ לב", "רוח קרב", "דבקות במשימה", "דוגמה אישית" ו"המכונה הצה"לית".
הוא גם לא החמיץ הזדמנויות לחזור על הקלישאות הוותיקות "מדינת ישראל תבוא חשבון", "לא נסבול", "נרדוף ונשיג את אויבינו", ובעיקר – "חמאס מבין רק כוח", ביטוי שבו השתמש לפחות 11 פעמים. בנוסף הוא חזר שוב ושוב, בשינויי ניסוח כאלה או אחרים, על הברירה שהוא מותיר למחבלי חמאס: למות בקרב או להיכנע.
אבל גם עליו נחה לעיתים רוח המשורר או הקומיקאי, והתוצאה לפניכם. "סינוואר שומע כעת את הטרקטורים של צה"ל מעליו... הוא יפגוש גם את קני הרובים שלנו בקרוב", הוא צייץ ב-22 בדצמבר. "פטריות העשן יכסו את שמי רצועת עזה עד שנשיג את מטרותינו", הוא הוסיף ב-21 בינואר. "מי שמחפש את הצדק, לא ימצא אותו על כיסאות העור בהאג", כתב ב-26 בינואר. "אנחנו פוגעים במפקדים של חיזבאללה, הם מחפשים מחליפים ואני יכול לומר לכם שאני לא רואה מתנדבים" (25 בפברואר).
האויב האמיתי
השר לביטחון לאומי מוציא את שר הביטחון מהכלים
ספק אם יש סדין אדום אחר שמצליח לסחוט מגלנט אמוציות כמו השר לביטחון לאומי. בהתאם, הוא תוקף את איתמר בן גביר באופן שנתניהו מעולם לא העז: "יושב בממשלת ישראל פירומן שמנסה להצית את המזרח התיכון. אני מתנגד לכל מו"מ להכניס אותו לקבינט המלחמה", אמר ב-25 ביולי וגם צייץ זאת באנגלית; "מול המעשים חסרי האחריות של השר בן גביר המסכנים את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל... ראש שירות הביטחון הכללי ואנשיו מבצעים את תפקידם ומתריעים מפני ההשלכות" (23 באוגוסט); "ערעור הסטטוס קוו בהר הבית הוא מעשה מסוכן, מיותר וחסר אחריות. פעולותיו של בן גביר מסכנות את ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל" (26 באוגוסט).
גלנט היה גם קול נדיר בקואליציה כשהתבטא נגד הציבור שבן גביר לכאורה מייצג: "תנו לכוחות הביטחון לפעול במהירות במצוד אחר המחבלים. פעולות נקם יקשו על לוחמינו" (13 באפריל); "פריצה של אזרחים לבסיסי צה"ל היא אירוע חמור שפוגע קשות בדמוקרטיה הישראלית... אני קורא למשטרת ישראל לפעול מיד" (29 ביולי); "אין זכות לאף אחד לפגוע בצה"ל... בכל תפקיד, מבכירים, כולל נבחרי ציבור" (30 ביולי); "בשעה שלוחמינו נלחמים בחזיתות השונות להגנת מדינת ישראל, קומץ קיצוני... מתפרע ופוגע באזרחים חפים מפשע" (16 באוגוסט).
והרשות נתונה
היום שאחרי על פי גלנט שונה משל רוב חברי הקואליציה
מדובר כנראה בבבת עינם של רוב חברי הקואליציה ושל הציבור התומך בהם, אך גלנט הקפיד להדגיש שהוא מתנגד להמשך השליטה של ישראל בעזה. "אני אומר בצורה הברורה ביותר: רשות פלסטינית חזקה היא אינטרס ביטחוני-ישראלי", הצהיר ב-14 בינואר. "השלטון העתידי בעזה חייב לצמוח מתוך רצועת עזה ולהתבסס על כוחות שאינם עוינים את ישראל", הוסיף יומיים לאחר מכן. ובחודש הבא המשיך: "רק קידום אלטרנטיבה שלטונית אזרחית תבטיח את החיסול השלטוני של חמאס".
שיא הביקורת של גלנט על נתניהו בשאלת היום שאחרי והרשות הפלסטינית הגיע במסיבת עיתונאים ב-15 במאי. שם, נדמה, הוסרו הכפפות לחלוטין. זה התחיל בעקיצה על היחסים עם ארה"ב ("מחלוקות פותרים בחדרים סגורים. לא בראיונות ולא בציוצים"), והמשיך במתקפה על מה שהוא זיהה ככוונה ליישם ממשל צבאי בעזה: "באוקטובר הציגה מערכת הביטחון לקבינט את תוכנית המלחמה עם קביעה כי נדרש לפרק את גדודי החמאס ובמקביל לפעול ליצירת אלטרנטיבה שלטונית מקומית פלסטינית לא עוינת. מאז אוקטובר אני שב ומעלה את הדברים בקבינט המצומצם והמורחב, ללא תשובה. היום שאחרי חמאס יושג רק על ידי שליטה של גורמים פלסטיניים בליווי בינלאומי... מתפתחת מגמה מסוכנת המקדמת ממשל צבאי ואזרחי ישראלי ברצועת עזה... הוא יעלה בדם וקורבנות רבים ללא תכלית... אני שב ומבהיר: לא אסכים לממשל צבאי ישראלי בעזה".
לסיום הוא קרא לראש הממשלה "להכריז כי ישראל לא תשלוט אזרחית ברצועת עזה".
