אנחת הרווחה שנשמעה בוושינגטון למשמע חיסולו של איברהים עקיל, ראש אגף המבצעים של חיזבאללה, לא היו רק נגזרת להתפעלות מיכולות מודיעין יוצאות דופן שנבנו לאורך שנים, אלא גם ביטוי לסגירת מעגל של הממסד הביטחוני האמריקני עם הטרוריסט הלבנוני מזה למעלה מ-40 שנים, שעל ידיו דמם של מאות חיילי מארינס שנהרגו בפיגוע בביירות בשנת 1983. לעקיל היה גם חלק במזימה של מורו ורבו, עימאד מורנייה, לחטיפת בני ערובה מערביים בלבנון במהלך שנות ה-80 וה-90.
ההיסטוריה המזרח-תיכונית רוויה באירועי אלימות מבעיתים, שבין הבולטים שבהם זכורה חטיפתו ורציחתו באכזריות בשבי של קולונל ויליאם היגינס, קצין צבא ארה"ב ששירת בכוחות האו"ם בלבנון. לצד פיגועי 9/11 ומותם של סוכני ה-CIA בשורת פיגועים באפגניסטן, מותו של הקצין הבכיר נותר עד היום כצלקת במסדרונות סוכנות הביון – רצח שברור כי ניתן היה למנוע, לו היו ננקטים צעדים בונים שיאפשרו שחרורו המוקדם.
שורת אירועי עבר, קשים ככל שהיו, אינם מתקרבים בהיקף בני הערובה החריג, בנסיבות הנפילה בשבי ותנאי ההחזקה, לאלו שעוברים על חטופינו האמיצים, אלו שעוד נותרו חיים, בידי מפלצות אדם בעזה
אך דומה, כי שורת אירועי עבר, קשים ככל שהיו, אינם מתקרבים בהיקף בני הערובה החריג, בנסיבות הנפילה בשבי ותנאי ההחזקה, לאלו שעוברים על חטופינו האמיצים, אלו שעוד נותרו חיים, בידי מפלצות אדם בעזה. חוגים ביטחוניים מסרו באחרונה, כי מרבית החטופים מוחזקים במנהרות מאולתרות חסרות בחמצן ולפרקים נכלאים בכלובים; ככל הנראה ממשיכים לרדת במשקל ולאבד חיוניות, וחלקם אף סובל מקשיים רפואיים חמורים, שעשויים לקצר חייהם בתופת.
בנוסף, המרצחים נהיו אלימים יותר בעקבות מבצעי החילוץ וכך גם האצבע שהפכה, למרבה הזוועה, קלה יותר על ההדק. כל אלה מאיצים דרמטית את המסוכנות הנשקפת לחטופים, ואת הצורך לשוב ולשקלל בבהילות את מצבם כפקטור מרכזי בניהול המערכה, בפרט למול חמאס. נראה, כי התפרקותו השיטתית הממסדית של הארגון איננה מטיבה את מצב החטופים, שמוצאים עצמם נתונים פחות למוקדי הפו"ש (פיקוד ושליטה) המסורתיים של הארגון, ויותר לגורמי כוח מילציוניים, ששליטתם במתחולל בשטח מוגבלת עד לא קיימת, באופן המשפיע לשלילה על היכולת לתספק את החטופים במזון ותנאי מחיה.
סביר להניח כי במנהיגות חמאס המדוללת, המורכבת מיחיא סינוואר ואחיו מוחמד, לשעבר מח"ט רפיח, התחושה שישראל איננה מעוניינת בעסקה בעת הזו (או בכלל), איננה תורמת למוטיבציה לשמר חטופים בחיים, בניגוד להנחת היסוד השגויה והצינית שרווחה בדרג המדיני לאורך חודשים ארוכים, כי חמאס יעשה כל שביכולתו כדי לשמר החטופים בחיים.
בנסיבות טרגיות אלה, ועל אף הקושי לתקשר עם שאריות מנהיגות חמאס בעת הזו, חובתה העליונה של הממשלה והעומד בראשה לפעול בכל האמצעים לחידוש המו"מ ולשחרור החטופים בהקדם. בתוך כך, יש לשקלל שני פקטורים מרכזיים, שהביאה עימה המלחמה: האחד, כי נוכח השתנות הזירה, הגישה השלבית להסכם ("מתווה ביידן") שאמורה למשוך על פני שבועות, איננה ריאלית עוד – ובמקומה נכון כי העסקה תמומש בפעימה בודדת, שתכלול את כלל מרכיביה, לרבות שחרור אסירים פלסטינים והתייצבות צה"ל על קווי הפסקת האש.
ביכולתה של ישראל להכיל שחרור אסירים לשטח, תוך המשך אחיזה מודיעינית באלה, בין אם באמצעות חיסולם מקרוב לו ישובו לטרור, ובין אם בפיקוח הדוק אחר תנועותיהם
שנית, המציאות הביטחונית המשופרת שיצרו צה"ל ושב"כ ברצועת עזה ובמידה רבה גם באיו"ש מגדילה משמעותית את היכולת לנהל סיכונים ולאפשר שחרור אסירים ביטחוניים בהינתן עסקת חטופים. במציאות זו, ביכולתה של ישראל להכיל שחרור אסירים לשטח, תוך המשך אחיזה מודיעינית באלה, בין אם באמצעות חיסולם מקרוב לו ישובו לטרור, ובין אם בפיקוח הדוק אחר תנועותיהם.
בצל החמצן האוזל במנהרות האופל והתמיכה הציבורית הנרחבת להשבת חטופינו, המציאות הביטחונית המשופרת מהווה זרז נוסף למשיכה בדש מעילו של רה"מ נתניהו, שבהתנהלותו הדחיינית שב ומערער את היסודות עליהם הוקם המפעל הציוני, ובראשם ערך הערבות ההדדית. בחלוף שנה אפלה מאז חטיפתם, זוהי העת להשיב בנות ובנים, גברים, נשים וטף מהשבי – ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.24
