מרפרוף ראשוני ובלתי מעמיק באייטם, חשבתי שהמעצר של המדריכה מבית הספר בנצרת, אנתסאר חג’אזי, שהעלתה ב-7 באוקטובר סרטון טיקטוק שבו היא רוקדת בהילוך איטי פלוס הכיתוב “ביום הזה” והשיר another good time (לא הכרתי, אך הוא נשמע לי די עליז) - הוא כנראה מוצדק. ביום השנה לטבח שהוביל למלחמה איומה שהולכת ומסתעפת, ושהפך אותנו לאומה שבורה של אנשים שרק מנסים שלא לבכות (ושביום שני האחרון לא הצליחו לעצור את הדמעות יותר) - כל התנהגות שנראית כמו שמחה לאיד או כתמיכה במחבלים - מעוררת חלחלה במקרה הסביר וחשש אמיתי במקרה הפחות. לא כך צריכה להתנהג אשת חינוך בישראל. התגובה הרגשית האוטומטית היא שתשלם מחיר. מה אכפת לנו אם זה פלילי או סתם מעשה בטעם רע. כשהעור של הציבור דקיק יותר מטישו, אין כוח להתעכב על דקויות.
מעצר וצילום ה”עבריינית” עם העיניים מכוסות, אזוקה ולצד דגל ישראל - זו פרקטיקה רעה, דרישה לגילויי נאמנות שממשיכים לקחת אותנו אחורה
אבל צריך להתעכב על דקויות, כשמדובר ברשויות החוק. המשטרה לא יכולה לפעול מתוך תגובה רגשית. הווה אומר: לראות סרטון, להתעצבן ומיד לקחת לעצמה סמכויות של רשות מחוקקת ושופטת. הפרקטיקה של מעצר וצילום ה"עבריינית" כשהיא עם פלנלית על העיניים, אזוקה ולצד דגל ישראל, זו פרקטיקה רעה, דרישה לגילויי נאמנות שלא מקדמים שום דבר, אלא ממשיכים לקחת אותנו אחורה. לעצור אזרחית בפשיטה לילית ולפרסם את תמונותיה כאילו הייתה אסירה ביטחונית עוד לפני שנבדק המקרה שלה לעומק, עוד לפני שהכריעו גורמי חוק אם מדובר בחוסר טקט או הזדהות עם תנועת מרצחים - זה דבר בעייתי ומסוכן שיכול לפגוש אותנו בסיבוב.
הפרקליטות כבר מבינה את זה. כתגובה להתנהלות המשטרה, נמסר כי "חקירת עבירות הסתה, לרבות במקרה האמור, מחייבת אישור מוקדם של הפרקליטות. במקרה זה לא התבקש אישור חקירה ומשכך מטבע הדברים גם לא ניתן אישור... הגם שההחלטה בדבר ודרך המעצר נתונה לשיקול דעתה של משטרת ישראל, הרי שבנסיבות המקרה שפורסמו לא ברורה החלטת המשטרה לאזוק את החשודה ולכסות את עיניה בפלנלית". השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהעביר בעצמו את התיעוד למשטרה, מסר: "אפס סובלנות להסתה ולתומכי טרור". כולנו רוצים לחיות במדינה עם אפס סובלנות להסתה ולתומכי טרור, אבל צריך להסכים שהתפקיד של רשויות החוק הוא לחקור לעומק לפני העמדת אדם לדין ציבורי. גם אם הוא אישה ערבייה מטמרה שהעלתה סרטון טיקטוק, גם אם הוא אדם שמקלל משפחות שכולות בהפגנות בבגין וגם אם מדובר בצעירה שזרקה או לא זרקה קובבה על השר בן גביר בים.
בתוך האסון המתגלגל, כשכולנו שבורים, כואבים וכועסים כל כך, אסור לשכוח שמתישהו, ובתקווה שבמהרה, נצא מצידו השני. האופן שבו נטפל בסוגיות האלה יכתיב את פני החברה שתהיה כאן, ואת התחושה שנרגיש כשנביט על עצמנו במראה.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.24
