לו היה נוחת כאן, במדינת ישראל, חייזר, ביום שאחרי יום השנה לתחילת המלחמה, ומלקט את האירועים שהתרחשו קצת יותר מיממה לפני כתיבת השורות הללו - הוא היה מקבל סחרחורת ובוודאי תוהה לעצמו כיצד אנשים יכולים לחיות במציאות כזו.
בעוד צה"ל נערך לתגובה נגד איראן, שכולם אומרים שתיכף תבוא, ושאחרי כל-כך הרבה הצהרות יהיה לישראל קשה לחזור בה, אפילו אם תרצה, ואפילו אם תקבל אתנן שמן במיוחד מארצות-הברית - איראן, כך פורסם, לוחצת על חיזבאללה לקבל את הפסקת האש שהארגון וראשו שכבר איננו כל הזמן סירבו להסכים לה.
שלשום התרוצצו שתי שמועות, שתיהן נשמעו מופרכות לחלוטין. האחת, שנתניהו רותח מזעם על ארצות-הברית שהיא פועלת דרך שר הביטחון, ושהוא ינצל את טיסתו של גלנט לוושינגטון כדי לקטוף את הקרדיט על הוראות שייתן לצה"ל בהיעדרו. קצת כמו שבסביבתו של נתניהו חושדים, בטעות, שכך גלנט עשה עם חיסול נסראללה כשראש הממשלה היה בארצות-הברית.
השמועה השנייה: שנתניהו, שהנסיעה תואמה איתו באופן מלא ומוחלט, יעצור אותה בשנייה האחרונה.
באשר לראשונה, באמת קשה להאמין. אחרי שהיה ברור לגמרי שאי-אפשר להגשים את התוכנית שצה"ל וחיל האוויר הציגו לממשלה בלי תיאום וסיוע של ארצות-הברית, שלא לדבר על רשימות רכש והשלמות חוסרים, שר ההגנה אוסטין הזמין את גלנט, שצירף אליו את ראשי משרד הביטחון ובכירים בצה"ל, למרתון פגישות בפנטגון. הסיבה, כך לדבר גורם הבקיא בפרטים: "רק כך אפשר לשבת ביחד על מפות של איראן ולתאם".
אבל אחרי שחשבון המזוהה עם מקורבי וקרובי נתניהו ברשת צייץ כי גלנט הוא משת"פ של ארצות-הברית, היו כאלה בסביבתו של גלנט שהימרו על האפשרות השנייה, המופרכת, שנתניהו יורה לו להישאר. אחרים אמרו לשר הביטחון שאין מצב שדבר כה אבסורדי יקרה.
אבל ראש הממשלה לפתע ביטל את נסיעתו של שר הביטחון בתואנות שונות, אבל ברור מה באמת מרתיח אותו - שהקשר נעשה דרך גלנט שנוא נפשו ולא דרכו. הוא התנה את הנסיעה בשיחה עם ביידן, והפעיל סוג של סחיטה על וושינגטון.
לא זר ולא חייזר יבין זאת. לא רק החייזר, אלא גם בפנטגון מביטים בישראל ולא מבינים את ההודעה על דחיית הטיסה של גלנט.
וצה"ל, שמאשר שגילה מנהרה חוצה מלבנון לישראל אחרי לא מעט הכחשות בנושא (בצבא אומרים, ואולי בצדק, שבגלל האופן הסודי בו התגלתה המנהרה ונערך המעקב אחריה), יודע להבטיח כי אין לו מידע נוסף על אחרות, אבל לא יודע להבטיח שאין כאלה. והמלחמה של ישראל בצפון נמשכת, וגם בדרום, ופה ושם הודעות מרות, ולפעמים קשות מאוד, ולפעמים קשות עוד יותר; מטחי טילים של חיזבאללה מרעידים את השמיים (אבל גורמים נזק קטן יחסית למה שכולם ציפו). ופה ושם טיל מתימן, שם החות'ים מסרבים שוב ושוב ללמוד את הלקח שראש הממשלה הבטיח ללמד אותם. וההפצצה בדמשק, שמיוחסת לישראל על-פי פרסומים זרים, כשהיעד הוא חאג' סאמר, בכיר בחיזבאללה שאחראי על העברות אמל"ח מסוריה ללבנון.
ובעזה - מישהו יודע ויכול להסביר לחייזר מה קורה שם? מה ישראל עושה בדיוק ולמה חיילים ממשיכים להיהרג, ואיך זה אמור להיגמר
ואיראן, שנערכת לתגובה על התגובה, וישראל שנערכת כבר לתגובה על התגובה על התגובה על התגובה, ובו בעת, גם מנהלת מאבק איתנים למנוע התפוצצות בגדה המערבית ופתיחת חזית נוספת. ובעזה - מישהו יודע ויכול להסביר לחייזר מה קורה שם? מה ישראל עושה בדיוק ולמה חיילים ממשיכים להיהרג, ואיך זה אמור להיגמר.
והחטופים? מישהו זוכר את החטופים? נכון, בכל נאום של גורם ממלכתי או צבאי או מדיני, וגם בתקשורת מקפידים לדבר עליהם בכל פעם, אבל מישהו באמת פועל לטובתם בתוך המערכת השלטונית? כי הרי אמרו שהם במצב נורא, שהם על סף כליה. וזולת הדלפה על דיון מיוחד שנתניהו כינס כדי לדון בעניין (נושא אחד מכמה, שהדיון בו לא העלה דבר) ואמירות שעוד צריך לברר את טיבן ומהימנותן כי בכירים בקהילת המודיעין הישראלית אומרים כי אינם מכירים שסינוואר חידש קשר אבל דאג רק לעצמו להבטיח שיקבל חסינות. אין מגעים, ואין משא ומתן ואין עסקה.
ושיקום העוטף? ושיקום יישובי הצפון? וטיפול בנפגעים?
משיחות עם כמה בכירים במערכת הביטחון וקהילת המודיעין, לא ברור לאן כל זה הולך ומה בדיוק מבקשים להשיג במהלך התקפי רחב ומרובה מוקדים נגד איראן. הערכת קהילת המודיעין היא שהיא תגיב, ואז גם ישראל תצטרך להגיב וחוזר חלילה. לחילופי המהלומות הללו יש שם - קוראים לזה מלחמה.
הקומיקאי והמגיש האמריקני ג'ון סטיוארט ירד על העיתונאי עמיתי ברק רביד, שאמר ב-CNN כי המדיניות הישראלית היא "De-escalation through escalation", כלומר הסלמת המצב כדי להרגיע את המצב. זה משפט אידיוטי, אבל רביד רק שיקף במדויק את המדיניות הישראלית, שבאמת וברצינות בכירים ישראלים הסבירו אותה לבכירים בצבאות זרים רק השבוע.
גורם ביטחוני בכיר: “ישראל יצאה למלחמה בעזה כדי להשיג שתי מטרות, שחרור החטופים ופירוק יכולות חמאס. אחרי שהיא לא הצליחה להשיג אף אחת מהמטרות הללו, נוספה עוד מטרה בחזית הצפון - להחזיר את התושבים בבטחה לבתיהם, ולא ברור כיצד היא תשיג גם אותה”
גורם ביטחוני בכיר אומר: "אפשר לנסח את זה גם אחרת - הצלחה דרך כישלונות. ישראל יצאה למלחמה בעזה כדי להשיג שתי מטרות, שחרור החטופים ופירוק יכולות חמאס (שלא לומר השמדתו בניצחון המוחלט והאלוהי). אחרי שהיא לא הצליחה להשיג אף אחת מהמטרות הללו, נוספה עוד מטרה בחזית הצפון - להחזיר את התושבים בבטחה לבתיהם, ולא ברור כיצד היא תשיג גם אותה".
יש הסבורים כי ניתן לסגור את חזית הדרום דרך ניצחון בחזית הצפון, "ועכשיו בטוחים כי אם ננחית מכה ניצחת על איראן, היא תביא לסגירת החזית בצפון וזו תסגור את החזית בדרום. כך אנו פותחים עוד ועוד חזיתות".
החייזר לא מבין איך אפשר לחיות פה ככה. אבל אולי התשובה היא "כי הכל מנורמל, מה שנראה לנו כאילו הוא בלתי אפשרי, שאין מצב שיקרה - פתאום קורה", כך אומר גורם ביטחוני בכיר שצוטט פה כמה פעמים בעבר בהסתכלות המפוכחת שלו על המציאות ובתחזיות שלו, הקודרות, שלמצער כל פעם מחדש קורמות עור וגידים וצער ודם. "וכולם מתרגלים, וחוסר האסטרטגיה הופך מבאג, מהפער שיש בין היכולות הצבאיות והמודיעיניות הנפלאות לאתר מטרות ולחסל אותן, לחוסר היכולת לתרגם אותן למדיניות ולהסכמים ולהסדרים. חוסר האסטרטגיה הופך מבאג, לפיצ'ר. הוא האסטרטגיה, שאין בה ולו ניהול מסודר ומערכת ברורה ומה מוביל לדבר, אלא פשוט גיחות וגחמות שאולי יובילו למשהו טוב, ואם לא - אז לא נורא, ננסה משהו אחר".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.24
